הנורמלי החדש: כשאלימות ויראלית ומטוטלת מוסרית מובילים את הדרמה

לפני כמה שנים קראתי בהמלצת ידיד את רב המכר ההולנדי "ארוחת הערב" מאת הרמן קוך. במהלך הקריאה נהניתי מהכתיבה המיומנת, שחושפת בהדרגה מיני סודות מטלטלים, אבל בסופו של דבר חשתי שהכל היה קצת נוסחתי (גם אם במכוון) ופשטני מדי, והספר לא הותיר בי חותם. כשישבתי לצפות בסרט הקוריאני "משפחה נורמלית" לא ידעתי שהוא מבוסס על הספר, ושום דבר במהלך הצפייה לא הזכיר לי אותו. רק לפני שהתחלתי לכתוב את הביקורת גיליתי את הפרט הזה, ועכשיו אני מנסה לפענח מדוע אהבתי את הסרט יותר מאשר את הספר שדי התפוגג מזיכרוני.

>>

יש לציין שב-2017 נוצר עיבוד אמריקאי ל"ארוחת הערב", עם ריצ'ארד גיר ולורה ליני, שקיבל ביקורות מעורבות וכשל בקופות (לפניו נוצרו עיבודים קולנועיים לא מהוללים גם בהולנד ובאיטליה). לא ראיתיו, אך לפי התקציר הוא הרבה יותר נאמן לספר מאשר הסרט הקוריאני, וזה נאמר לטובתו של השני (או, בעצם, הרביעי במספר עד כה). גם ב"משפחה נורמלית" יש מידה של נוסחתיות שמעניקה לו תבנית של תרגיל מחשבה מוסרי, אבל הבימוי החד והאלגנטי זורה עליו דוק של אימה, ואפילו אכזריות, ומייצר דרמה משפחתית מתעתעת וטעונה.

סצנת הפתיחה המצמררת נכנסת ישר לעניינים. היא מתארת עימות אלים בין שני נהגים, שהורג אחד מהם ושולח את בתו בת השמונה לבית החולים. הילדה מטופלת על ידי רופא, שאחיו הבכור הוא עורך הדין שמייצג את הפוגע, בן למשפחה מאוד עשירה ומקושרת. בהמשך נגלה שהאירוע בכביש – שתועד בווידאו שהפך לוויראלי – אינו מוקד הדרמה, אלא שהוא מתפקד כאקספוזיציה סמלית למארג המעמדי והמוסרי שנבחן בסרט. שני האחים ורעיותיהם נוהגים להיפגש מדי חודש לארוחת ערב במסעדה יוקרתית, בה עורך הדין – שיש לו בת זוג חדשה וצעירה עם חזות של דוגמנית – יכול להפגין את עושרו.

בנו של הרופא סובל מבריונות בבית הספר, ובת דודתו מנסה להפיג את בדידותו. כשהיא מבקרת אצלו, הם צופים יחד בהנאה בווידאו של ההרג בכביש, שנראה כמו סצנה מסרט אקשן. ערב אחד הם יוצאים למועדון, ועושים דבר נורא שנקלט במצלמת אבטחה. גם הווידאו האלים הזה הופך לוויראלי, אבל רק ההורים מזהים מי הם העבריינים בסרטון. השאלה המרכזית היא מה הם יעשו עם הידיעה הזאת. הדרמה שמתפתחת מכאן מפתיעה שוב ושוב, ומשאירה אותנו דבוקים למסך. התפניות העלילתיות מבוססות היטב בעיצוב הדמויות ומניעיהן המשתנים, כשהמטוטלת המוסרית נעה בין האחים משני צידי השולחן, בסדרה של שלוש ארוחות ערב. באופן טבעי רופא הילדים וזוגתו מעוררים יותר סימפטיה, אבל התסריט מסבך את העניינים באופן שאינו מקל על שיפוט מידי.

התבנית הדרמתית של מפגש חברתי לארוחת ערב, באופן שמעלה על השולחן שלל מתחים מודחקים, עמדה בבסיס סרטים כמו "ארוחה עם חברים", "זרים מושלמים" ו"תיק שחור". "משפחה נורמלית" משתמש בתבנית הזאת באופן נבון, תוך הקפדה על קומפוזיציות מחושבות, שתורמות לעיצוב המתח הדרמתי הנבנה מתחת לשולחן. רק קלוז אפ אחד של מעיכת חיפושית היה מיותר בעיני מפאת היותו קלישאה קולנועית עתיקת יומין.

ארבעת השחקנים הבוגרים מעולים. כולם כוכבים במולדתם, ואולי תזהו את חלקם מסדרות קוריאניות. לא הכרתי את את הבמאי הור ג'ין-הו, אף שזה סרטו התשיעי. אני קוראת שסרטיו הראשונים היו דרמות רומנטיות, ואחריהן עבר לביים דרמות היסטוריות, בהן עיבוד לרומן המכתבים "יחסים מסוכנים" מאת פייר שודרלו דה לאקלו. אף שסרטיו זכו להצלחה באסיה, נראה ש"משפחה נורמלית" הוא סרטו הראשון שזוכה להפצה מסחרית במערב מחוץ למעגל הפסטיבלים. שמחתי להכיר.
4 כוכבים
A Normal Family בימוי: הור ג'ין-הו. דרום קוריאה 2023, 116 דק'