הניכוס הושלם: אמני רחוב הוזמנו לצייר על פרוייקט נדל"ן בפלורנטין
פרויקט נדל"ן בפלורנטין הציע לאמני רחוב לעטרו תמורת תשלום. לאמנים נמסר שהפרויקט ישמש "מטרות חיוביות בלבד", אך בה בעת סירבו להבטיח שהיזם לא ישתמש באמנותם לצורכי שיווק
xהכל התחיל לפני כחודשיים. אמני רחוב בעיר קיבלו הצעות ממפיקה ואוצרת להשתתף בפרויקט אמנותי חדש על קירות מתחם בניינים חדש בדרך סלמה. המתחם משתרע לאורך הקטע שבין הפינה עם רחוב אבולעפיה לפינה עם הרצל. רווחי הפרויקט, טענה המפיקה, ישמשו "מטרות חיובית בלבד". האומנם?
>> למה סלט במסעדה עולה 65 ש"ח? המסעדנים מגלים את התשובה
כך סיפרה אמנית הרחוב ניצן מינץ: "פנתה אליי מישהי. היא דיברה על פרויקט חיובי, תרומה לקהילה. היא סיפרה לנו שהפרויקט משתף פעולה עם עמותה לילדים בסיכון. התחלתי לשאול. חפרתי והגעתי לשורש העניין – מדובר בקומפלקס של בנייני יוקרה. שאלתי אם היא יכולה להבטיח לי שאיש הנדל"ן לא ישתמש בעבודות שלי כדי למכור ולשווק את הנכסים שלו. היזם לא יכול היה להתחייב ולכן סירבתי באותו רגע".
אמן רחוב אחר מדווח על אינטראקציה דומה: "הוצע לי להשתתף בפרויקט, אבל זה איפשהו התמסמס בדרך. מעבר ללגשש איתי בשביל שאעבוד שם זה לא התקדם לשום מקום. אני לא מכיר את חברת הנדל"ן וגם לא את האוצרת, אבל הוצג לי שמדובר באנשים שהם חובבי אמנות, תורמים הרבה וכל מיני בולשיט. אין לי ספק שזה עוד סיבוב יחצני על אמנים וקהילתיות".
ובינתיים החלו המנופים בפעולתם. אמן גרפיטי מדרום אמריקה כבר מרסס על חזית המבנה הענקי, ובצדו פועלים כמה אמנים מקומיים. "קל להביא אמנים מחו"ל כי הם לא מעורים כאן בסצנה. משלמים להם על לינה ואוכל ואולי קצת כסף אקסטרה. זה מצטלם טוב ולא באמת אכפת להם ממחירי הנדל"ן בתל אביב", מסבירה דניאל, אמנית גרפיטי. "אבל יש כמה אמנים מקומיים שדווקא כן הסכימו לקחת חלק בפרויקט. חבל לי, כי התמורה שהם מקבלים מזערית".
האם תפקידם של אמני הרחוב להתנגד לתופעה הזאת, או שמא הרכבת כבר עזבה מזמן את התחנה? האם עוד יש תפקיד חתרני לאמנות הרחוב נוכח חיבוק הממסד? "יזמי נדל"ן משתמשים בדימויים של אמנות רחוב כדי למכור אזור כצעיר ותוסס, וככה משביחים את ערך הנכס", טוענת מינץ. אמנית אחרת שהעדיפה להישאר אנונימית קובעת: "ה־DNA של אמנות הרחוב הוא להתנגד לדברים האלה. לא כולם נוהגים כך, אבל בשכונה שבה צמחתי אמנותית לא ימכרו נדל"ן יקר על גבי".
א', אמן רחוב, סבור לעומתה אחרת מעט: "אין לאמנות רחוב מודרנית שום ממד חתרני, זו קלישאה מאוסה. כל הזמן שואלים אותנו מה אנחנו חושבים על החיבוק של הממסד. ובכן, רבים מאיתנו מחפשים להביע עצמנו בכל דרך שהיא", והוא מוסיף, "הדבר היחיד שנשאר 'חתרני' באמנות רחוב הוא העובדה שהיא חופשית ושוברת את הדרך שבה אנשים צורכים אמנות, ולכן אינם מחויבים להיות במעמד, קהילה ולוקיישן מסוימים. אין לי ספק שאני חלק מהמשחק, אין לי ספק שאני משביח נכסים, אין לי ספק שזו אופנה ואין לי כוונה להתייפייף. כולנו צריכים כסף, אבל אני משתדל כמה שיותר לשמור על העקרונות שלי".
אורית מיזנה, אמנית ואוצרת התערוכה בבניין הגרפיטי מסרה לנו בתגובה כי ״הפרויקט האמנותי בבניין הגרפיטי ברחוב סלמה 58 שבשכונת פלורנטין מאפשר הקצאת משאבים לשימור ותמיכה באומנות הרחוב המזוהה כל כך עם השכונה, ומשתלב עם אופייה הייחודי. לאמנים המצוטטים בכתבה הובהר במפורש ומראש שמדובר בפרויקט מסחרי המחבר בין קהילה, אמנות ועסקים, וככל שלמי מהם קיימת אג'נדה מנוגדת, הרי שלא יוכל לקחת חלק בפרויקט. ויש תיעוד לדברים.
״יודגש כי הודות ליוזמה זו, התאפשרה קינונה של תערוכה אמנותית איכותית המחברת בין אמני רחוב מקומיים מוכשרים, מוכרים ובתחילת דרכם. וכן, נולד מרכז תרבות ואמנות, המכיל חדרי עבודה עבור ולטובת קהילת האמנים הצעירים – שאין ביכולתם לממן לעצמם חדרים ראויים. אמני הרחוב המשתתפים בפרויקט, לבד מתרומתם האמנותית, מעורבים בעשייה חברתית. ובכלל זאת, תרמו מזמנם וכשרונם, למשל, לשיתוף פעולה בביה"ס ביאליק-רוגוזין שבדרום העיר. אמנים אלה עוד יוסיפו לתרום רבות במסגרות שונות במהלך תקופת הפרויקט. העובדה כי ישנם מספר אמנים המבקשים 'לשפוך את התינוק עם המים', ולפגוע בפרויקט הרותם את הקהילה העסקית לשיתוף פעולה עם הקהילה המקומית וסצנת אמנות הרחוב –ובכך למנוע תועלת אדירה הן לציבור והן לאמנים, היא שריד לגישה מיושנת, שסבורה, בטעות, כי אמנות מתקיימת בוואקום. אני גאה ביכולתי לייצר פרויקטים הנותנים לאמנים מוכשרים וראויים במה לביטוי אמנותם, לצד יצירת הכנסה עבור עבודתם. כך שיוכלו להמשיך ולפתח את עשייתם״.