חצי נחמה: מה הסיכוי שנחמה וחצי יחזרו בזכות גיוס המונים שכונתי?

זירת המסעדנות בעיר התרגלה למציאות כאוטית, אבל את אירועי השבוע שעבר אף אחד לא היה יכול לצפות: סגירת המנזר (שכבר נפתח מחדש) וסגירת נחמה וחצי. האירוע האחרון מפתיע במיוחד, שכן כלום לא הכין את האורחים ואת יושבי בית הקפה הקבועים לבאות. ענת בן בסט שייכת לקטגוריה השנייה, תושבת השכונה שעבורה נחמה וחצי הוא הרבה יותר מאשר כוס קפה וסלט. כמי שמכירה את המקום כבר שנים, היא חשה חובה מוסרית ליזום גיוס המונים להצלת המוסד האהוב. "ברגע שהבנתי שיש בעיה ישר נרתמתי לעזור. אני בעלת משרד פרסום דיגיטלי, ולמרות ששכרתי משרד העדפתי לעבוד בנחמה. אפילו כשחיפשנו דירה הגדרנו למתווך ברדיוס של קילומטר מנחמה וחצי", היא צוחקת. "אני רק רוצה את השולחן שלי, לשבת עם לפטופ וסיגריה ולהיות מוקפת באנשים שמכירים אותי בלי להסביר איזה קפה אני שותה".
>> לשתות סום טאם בגביע: מולאם הוא בר אוכל מבית התאילנדית בהר סיני

מיזם גיוס הכספים החל לפני פחות משבוע, וכבר גויסו יותר מ-28 אלף ש"ח. בפוסט שפרסמה מתארת בן בסט את המקום שנחמה וחצי תופס בחייה הפרטיים ובחיי השכונה. "זה ישמע כמו פוסט פלצני של תל אביבית מנותקת, אבל זה הרבה מעבר לזה. הבוקר סגרו את נחמה וחצי, מקום שבשבילי ובשביל רבים הוא בית (ומשרד), מקום שקיים כבר 20 שנה, עבר מהמורות, מלחמות, מגפות, אבל עכשיו נשבר ואיבד תקווה", היא כתבה. "את בת ה-25 שלי גידלתי שם, והיא עבדה שם גם 4 שנים כמלצרית, בת ה-13 שלי העבירה שם שנ״צים של החיים בעגלה (באזור של הלא מעשנים), הבת של מומו ודולי (הבעלים, שב"ד) עשתה בייביסיטר לקטנה שלי, והמקום היה לנו אי של שפיות בתוך הכאוס הלאומני, עם כבוד לכל אדם ומגדר, עם תמיכה בקהילה הלהט"בית, בתרבות, אמנות, יצירה, מוזיקה, ועם ערכים של שלום ושל דו-קיום".

את דולי ומומו גולדזמד, בעלי בית הקפה, הגיוס תפס בהפתעה. כאנשים שרגילים לשמור על פרטיותם ומפעילים עסק משפחתי ללא גב כלכלי, הם לא שיתפו בקושי ולא ציפו לעזרה בתסבוכת עסקית שגדלה לממדים מפלצתיים. "הסגירה אינה גימיק, ולא נעשתה מתוך רצון לזעזע, אלא היא הדבר עצמו. על השלט כתבנו שיש בעיות עם בעלי הנכס, אך זה לא נגמר בכך ויש עוד הרבה מעבר", הם מגלים. "זאת תקופה מטורפת להחזיק עסקים במדינה שלנו ואין לנו יותר את הכוחות והמשאבים. עברו עלינו שנתיים קשות מאוד – בפרופורציות כמובן, כי אנחנו שלמים ובריאים – ובסופו של דבר זה גדול עלינו. לא אמרנו מילה עד לדקה ה-90 כי חיכינו שמשהו יקרה, אבל בעל המאה הוא תמיד בעל הדעה".

מה בעצם קרה שנאלצתם לסגור?
"מתחילת הדרך ניתן לנחמה וחצי היתר לשימוש חורג כי הבניין מיועד למגורים. שנים אנחנו עובדים באי ודאות אבל עם אמונה גדולה מאוד שהדברים יסתדרו, והיא זאת שהחזיקה אותנו. כשתוקף האישור פג הוגשה בקשה חדשה להפעלת מלון ובית קפה. בעלי הנכס רצו להקים מלון גדול והשקיעו הרבה מאוד כסף, אך לבסוף חזרו בהם מכוונתם והרעיון נשאר באוויר. העירייה רוצה שנישאר בנכס והציעה לנו להפעיל את המקום, אבל אנחנו לא מלונאים. לכן חיפשנו מישהו שיחבור אלינו ולאחר חיפוש ממושך מצאנו את האדם המתאים, שמתייחס למקום כאל מוזיאון ורוצה להמשיך אותו בדיוק כפי שהוא. הדברים סוכמו מולו ומול בעלת הנכס כבר לפני חודש וחצי אבל אז פרצה המלחמה מול איראן ואנחנו כבר לא יכולים להחזיק יותר. אם הכול היה מתקדם כמו שקיווינו, נחמה וחצי הייתה עוברת לידיים טובות אחרות ואף אחד לא היה יודע מה התחולל מאחורי הקלעים".

היעד שהוצב לגיוס ההמונים, מיליון וחצי ש"ח, עדיין רחוק, אך בן בסט מסבירה שהתרומות אינן לשווא: הסכום נקבע באופן שרירותי בדומה למיזמי הצלה אחרים, והכסף שייאסף עד לתאריך היעד יועבר במלואו לחברת הניהול של העסק. "הרגשתי תחושת שבירה כי השולחן הקבוע שלי נמצא ממש ליד דולי, שיושבת תמיד עם החשבונות. ראיתי אותה עייפה", היא מספרת על הסימן היחיד שבו הצליחה להבחין בכך שקיימת בעיה. "שאלתי למה הם לא הציפו את הנושא כי יכולנו לעזור לפני שהכיסאות הורמו, ודולי אמרה שעד לרגע האחרון הם חשבו שהכול יסתדר. יש שם אנשים שעובדים מעל עשר שנים והם משפחה, אנשים שאני מכירה בשמות ופוגשת ביומיום. הם חיכו לנס והחזיקו את הראש מעל המים עד לדלת האחרונה שנסגרה".

ככל שבני הזוג עצמם נרגשים מהמחווה, קשה לחלץ מהם הבטחה שנחמה וחצי ייפתח שוב. במקרה כזה, הסכום שיצטבר בגיוס יכסה חובות לספקים. "המטרה היא למנוע הידרדרות שנובעת מסגירת עסק ולשלם את החובות", מציינת בן בסט. "עסק שנסגר בדרך כלל מגלגל את החובות למי שיבוא אחריו. בכל מקרה, אנשים יודעים שהם תורמים למטרה טובה ולכסות בור שיכול להביא את מומו ודולי לפשיטת רגל". ומה יהיה עם החלל עצמו? לדברי בני הזוג, אם לא יימצא משקיע, הוא יהפוך כנראה לפיל לבן. "מי שייקח את העסק יצטרך להתחיל את כל תהליך הרישוי מחדש, וזה לוקח זמן. אנו מייחלים מכל הלב שהמקום ימשיך להיות בית כי יש שם אנשים נפלאים. אנחנו רק נתנו את המעטפת, אבל העובדים והאורחים הם אלה שיצרו את הקסם".
לתרומות