"נעימה": המקום האחרון בתל אביב שלא היה בו בר יין התחדש בבר יין

כשצועדים את דרך ההגנה, רחוב ארור שתקוע גם הוא בעבודות רכבת תמידית, הדבר האחרון שמצפים למצוא זה בר יין. ובכל זאת, המטיילים מרכבת ההגנה המושמצת לעבר שכונת התקווה ויד אליהו יתקלו בבר יין מתוק ונעים שנפתח השבוע. והדבר היפה באמת הוא שבניגוד לצפוי, לא מדובר בחלל מפונפן שמדיף ריח ג'נטריפיקציה, אלא מקום שמבקש קודם כל לשרת את תושבי השכונה, ומשם את השאר.

>> תריסר הנועזים: מה עושה הדיל הכי משתלם בעיר במסעדה כזאת?

חגית אלדמע היא בכלל פסיכואנליטיקאית וד״ר לפילוסופיה, אבל היא גם תושבת השכונה, וחובבת יין ותיקה שתמיד חשבה יום אחד להקים מקום משלה. ״יש קשר הדוק בין יין לפילוסופיה", היא מסבירה להדיוטות שכמונו. "המשתה היווני היה כולו מקום של החלפת מחשבות תוך שתייה מבוקרת. אפלטון אמר שילדים ויין מגלים את האמת, ואני באה לזה מתוך המקום הזה. חוץ מזה שבאופן מבוקר, יין הרבה יותר מועיל מאשר מזיק״.

את נעימה, שקרויה על שם אמה, היא חשבה לפתוח כבר זמן רב, וחיכתה לרגע המתאים. אבל אז פרצה המלחמה. ״כל הזמן חיכיתי שהמלחמה תיגמר, ואחרי שנה אמרתי טוב, הגיע הזמן לקום ולייצר משהו. חתמתי על המקום באוקטובר והתחלנו לשפץ״. הלוקיישן על דרך ההגנה – ממש מול סניף קופ"ח מכבי – שופץ למשעי ועוצב על ידי דנה פרולינגר, שהפכה אותו לחלל אינטימי, צבעוני ונעים שמצליח להשתלב עם הסביבה היותר ברוטלית, אך מספיק מזמין, מסקרן ובולט לטובה על רקע סביבתו.

את תפריט היינות בנתה אלדמע יחד עם יועץ היין בועז סולש, והוא מציע כוסות בטווח מחירים שבין 38-44 ש״ח, ובקבוקים במחיר שבין 120-180 ש״ח, כמו למשל: סוסו אובלס, אלפיניה של אובלס, אומיקרון של סארו, יינות סלובניים של האחים זאבץ, בוז׳ולה וילאז׳ של מובו גרונרוולטימר אוסטרי, וגם מספר יינות מקומיים מיקב רמת נגב המדברי. לנשנושים, נכון לעכשיו לפחות, יש בעיקר מזאטים קטנים שנעים בין 38-50 ש״ח כמו עלי גפן, צלחת גבינות וזיתים, אבל בהמשך יגיעו עוד.

אלדמע מספרת כי חלק מההחלטה לפתוח בר יין נובעת מכך שלחילונים אין בתי כנסת, בתי כינוס ומדרשות – וגם אנחנו צריכים מקום קהילתי שבו אפשר לשוחח ולהרגיש בנוח. ומבחינתה בר יין הוא קודם כל מקום של שיחה ומפגש, כי יין מחבר בין אנשים. וכשהיא מדברת על חיבור היא מתכוונת לכולם – ואכן בעודנו יושבות ומשוחחות, גם קבוצה של אריתראים מגיעים ותופסים שולחן, וכמה ילדים קטנים מתלהבים לראות שבמקום יש גם ג׳וואנה – קנקן אתיופי למזיגת קפה.

בעולם מתוקן כנראה שאפילו לא היינו מציינים את האנקדוטה הזו, אבל בתקופה שבה מאי גולן הגיעה עד לכנסת, חשוב לזכור שהחיים עצמם אורגניים יותר, ואין שום הפרדה בין אנשים, למורת רוחם של כמה גזענים. ״כאן אני גרה והיה לי ברור שזה יהיה כאן", מסבירה אלדמע על הלוקיישן. "השכנים מפרגנים ושמחים, וכולם אומרים כמה שהם שמחים שסופסוף יש מקום מתחת לבית".
דרך ההגנה 50, א' עד ה' 16:00-22:00, ו' 12:00-19:00, ש' החל ממוצ״ש