משבר קריאה: הקריאה בשפל, אז למה סדנאות הכתיבה פורחות בישראל?
אנשים קוראים פחות ספרים - אבל הולכים לסדנאות כתיבה יותר מאי פעם. מה הסיבות לתופעה? וגם: סדנאות הכתיבה המומלצות בתל אביב
הדבר האחרון שחסר לכותב פרוזה מתחיל בגוש דן הוא הכוונה. זה כבר מזמן לא רק התארים בכתיבה יוצרת באוניברסיטת תל אביב ובמכללת מנשר (שלא היו קיימים עד לפני עשור), אלא גם הסדנאות של אשכול נבו ואורית גידלי, סדנת הכתיבה של קמרה אובסקורה, מבחר סדנאות בהמגירה של כנרת־זמורה ביתן (נעה ידלין ושהרה בלאו הן שתיים מהמנחות), עוד מבחר של סדנת אמני הקיבוץ, סדנאות הערב של מנשר, הסדנאות הפרטיות של ארנה קזין, ניר ברעם ויוסי סוכרי, ויש עוד כמה שמות שמעולם לא שמעתם עליהם עד שגיגלתם "סדנת כתיבה".
אילולא היה ידוע כמה מעט ספרים ישראליים באמת נקראים, היה אפשר לחשוב שהספרות בפריחה. אבל ברשימות רבי המכר (בפרוזה) ספרות המקור תופסת בקושי שליש, עם אפס נוכחות לספרי ביכורים. גם המושג "רב מכר" שנוי במחלוקת: בשביל להיכנס לרשימה ספר צריך להימכר ב־300 עותקים בשבוע. לפעמים, מן הסתם, נמכרים יותר עותקים, אבל אם אלה תנאי הסף, הרי שרב מכר הוא ספר שנמכרים ממנו עותק ורבע בשבוע בכל חנות בארץ. עם שיא חיובי של תלמידי כתיבה לעומת שיא שלילי של קוראי ספרות עברית, קשה להבין מאיפה בכלל צומחת המוטיבציה לשלם בין 1,000 ל־2,000 ש"ח על סדנה ולהזיע על יצירה במדיום שנבלע בחלל התרבותי.
"התלמידים שלנו שהוציאו ספר ביכורים לא הרגישו שהם שורקים בחושך", אומר אשכול נבו, שמנחה עם אורית גידלי סדנה לכתיבת פרוזה זו השנה ה־16 , "הם אמנם מקבלים מעט תגובות, אבל זה לא עניין כמותי". אין ספק שנבו רואה בסדנה שלו מרחב נקי משיקולים כמותיים ואלטרנטיבי לסולם הערכים של רובנו ולקצב שבו אנחנו מודדים את הצלחותינו. "אנחנו משתדלים לפתות את התלמידים להתמסרות ולתהליך עמוק שלא כרוך ברדיפת לייקים", הוא אומר, "במפגש הראשון כולם באים מהעולם המהיר וחסר הסבלנות ולאט לאט לומדים להקשיב זה לזה באמת". גם הסופרת דקלה קידר, שמנחה סדנאות למבוגרים במנשר ובסם שפיגל וכן סדנאות לילדים ונוער בבית אריאלה, גורמת לסדנאות להישמע תרפויטיות יותר והישגיות פחות. "לכל אדם כותב יש רצון גם בקורא, אבל אני לא יודעת אם זה מה שמנהל אנשים. הסדנה שלי היא חצי מעבדה וחצי 'אלכוהוליסטים אנונימיים'".
לפי סוג היוזמות הספרותיות שקמות בשנים האחרונות מסתמן שכולם מסכימים מי האשמים בפיחות מעמדה של הספרות בתרבות הישראלית, וזה לא חוק הסופרים (שהדעות עליו חלוקות להדהים). האשמים הם בראש ובראשונה הדואופוליסטים צומת ספרים וסטימצקי, וכמעט באותה נשימה – גם הוצאות הספרים. כולם יודעים כמובן שבכל העולם קוראים פחות ופחות ספרים, אבל נגד זה אין מה לעשות. יוזמות וירטואליות כמו מנדלי מוכר ספרים ברשת, איבוק ואתר עברית מנסות להציב אלטרנטיבה לשוק האכזרי;
גם קריאת כיוון של יותם יעקובסון הוא מיזם כזה. ב־2010 שלח יעקובסון את כתב היד של ספרו "מסאלה" לכמה הוצאות גדולות וקיבל תשובות חיוביות מכולן, אלא שכולן לוו בבקשה שיחתוך שליש מנפח הטקסט. "כששאלתי מה אפשר להוריד לדעתם", הוא מספר, "אמרו לי שהם לא קראו הכל ולא יודעים בדיוק". יעקובסון, שראה באורך ובעומס של ספרו בחירה אמנותית, לא רק סירב להיענות לדרישת ההוצאות אלא גם איבד את אמונו בהן לנוכח תהליך קבלת ההחלטות שנחשף בפניו. הוא החליט להוציא את ספרו באופן עצמאי, ולדבריו הספיק לכסות את ההוצאות כשהוא מוכר את הספר באופן ישיר – בהרצאות, דרך פייסבוק ובקריאת כיוון, היריד שהוא עצמו ייסד ושנערך בשבוע שעבר בפעם השלישית. "טועים לחשוב שספרות עצמאית זה רק הברָרָה שנשארה מחוץ להוצאות, אבל יש גם המון פנינים. אני לא רוצה להיות הוצאה לאור, רק לספק את השירותים שאנשים זקוקים להם, כמו הגהה ועימוד".
החזון של יעקובסון נשמע מדהים בעולם שבו כולם יודעים מה הם עושים, אבל האמת היא שכל עוד הספרות קיימת, למוסד המו"לות יהיה מה להציע. כמו בכל תחום אחר, מעטים הם האמנים המתחילים שיכולים להיות המנהלים של עצמם ולפעול בלי כל כפיפות לסמכות מקצועית. אכן קיימת בעיה בהוצאות הספרים שהולכות ומאבדות את החופש האמנותי שלהן, אבל זו לא בעיה מהותית בהוצאות עצמן אלא בשוק. את הבעיה הזאת לא יפתרו המיזם הנאיבי של יעקובסון וגם לא אתרי הספרים הדיגיטליים. בארץ שבה יש פחות קוראים על כל ספר מאשר בכל מקום אחר בעולם המערבי, התמונה הגדולה קצת יותר לוחצת.
ובדיוק בגלל זה – ולא למרות זה – יש היגיון באינפלציית סדנאות הכתיבה. אחרי הדור של גרוסמן, עוז, יהושע ושלו אפשר למנות על כף יד אחת את הסופרים הישראלים שיכולים להתפרנס מכתיבת ספרים. אז מה הגיוני יותר מללמד כתיבה? ובשביל כותב צעיר שיודע שסיכוייו לקריירה זוהרת בכתיבה הולכים ומתמעטים משנה לשנה, מה הגיוני יותר מלחפש הכרה ופידבקים שוטפים בתוך מסגרת? הריבוי בסדנאות הכתיבה לאו דווקא מעיד על ניתוק מהמציאות, ואולי אף להפך. אם אין סצנה ספרותית תוססת, לפחות אפשר להישאר מאחור ביחד.
מידע שימושי – סדנאות הכתיבה המומלצות בעיר
מנשר –
סדנת כתיבה יוצרת בהנחיית סיון שיקאנג'י. 26 מפגשים, 3000 ש"ח, ימי ראשון 18:30-21:00, החל מ-30.10.
קמרה אובסוקרה –
סדנת כתיבה יוצרת בהנחיית איריס לעאל. 14 מפגשים, 2800, ימי שני 18:30-21:30, המחזור הבא ייפתח אחרי החגים.
המגירה –
1. סדנת פרוזה למתחילים בהנחיית נעה ידלין. 12 מפגשים, 2500 ש"ח, ימי שני 19:00-21:30, החל מ-20.6.
2. סדנת פרוזה למתחילים בהנחיית שהרה בלאו. 12 מפגשים. 2500 ש"ח, ימי חמישי 19:00-21:30, החל מ-23.8.
3. סדנת פרוזה למתקדמים בהנחיית מירי רוזובסקי. 12 מפגשים, 2700 ש"ח, ימי רביעי 19:00-21:30, החל מ-17.8.
סדנת אמני הקיבוץ –
סדנת סיפור קצר בהנחיית הגר ינאי. 13 מפגשים, 1,840 ש"ח, ימי שני 18:00-20:30, החל מ-4.7.
ניר ברעם ויוסי סוכרי –
סדנת כתיבה דינמית, 12 מפגשים. 1,480 ש"ח, המחזור הבא ייפתח בתחילת ספטמבר.
האכסניה לכתיבה של המגדלור –
1. סדנת כתיבה ביוגרפית בהנחיית ארנה קזין. 12 מפגשים אחת לשבועיים ודיאלוג ירטואלי ביניהם, 2400 ש"ח, המחזור הבא ייפתח בספטמבר.
2. מרתון כתיבה בהנחיית ארנה קזין. 16 שעות כתיבה במהלך שישי־שבת אחד (8 שעות בכל יום) בחודש יולי, 880 ש"ח.