שוות בינג': 7 הסדרות הכי טובות שכנראה פספסתם ב-2021

ג'יין סמארט וחנה איינבינדר ב"Hacks" (צילום: HBO)
ג'יין סמארט וחנה איינבינדר ב"Hacks" (צילום: HBO)

ב-2021 הרגשנו את האפקט המרכזי של הקורונה על סדרות הטלוויזיה: יש הרבה פחות מהן, והטובות שבהן מפוזרות בין שירותי סטרימינג שונים וחומקות מתחת לרדאר. תפסנו לכם מקבץ ראשון מתוכן

יותר ממחצית 2021 כבר מאחורינו, וזו הולכת ומסתמנת כשנה לא פשוטה עבור תעשיית הטלוויזיה העולמית, שנה שבה פגיעתו המצטברת של Covid-19 מורגשת לפתע בבת אחת עם הרבה פחות סדרות חדשות ממה שהתרגלנו לקבל, ועוד פחות מכך סדרות שממש שווה להשקיע בהן כמה שעות מהחיים. ושימו לב – אנחנו מדברות כאן על סדרות חדשות, לא על סדרות שחזרו לעונה שנייה, שלישית או שביעית. גרוע מכך, מבחינת סדרות חדשות, זה שעכשיו כשהתוצרת הטלוויזיונית מפוזרת בין שירותי הסטרימינג החדשים – רובם עדיין לא זמינים בישראל באופן חוקי ושמיש – חולפות סדרות רבות שכן שוות את הבינג' שלהן מתחת לרדאר. אנחנו כאן ב-Time Out לא ניתן לזה לקרות. ונתחיל ברשימה הזאת:

1. כל העולם ב-Hacks (של HBO)

זאת השנה הגדולה של ג'ין סמארט, שזכורה לילדות הניינטיז כשרלין מ"נשים מעצבות" ולילדי המילניום כאמא של "פרייז'ר". היא הצטיינה השנה בתפקיד מושלם ב"סודות של איסטאון" שמסתמנת כסדרת השנה, וכאן היא מככבת בסדרה נוספת של HBO שעשויה לגרוף פרסים רבים. סמארט האדירה מגלמת כאן כוכבת סטנדאפ שמגייסת כותבת צעירה (חנה איינבינדר הנפלאה) כדי לשדרג את מופע הרזידנסי היוקרתי (והרווחי) שלה בלאס וגאס, וההתנגשות הבין-דורית הקומית הצפויה מייצרת דווקא רגעים של דרמה רגשית עילאית. כך או כך, סדרה פצצה וצפייה חובה על פי כל המבקרים.

2. עושים היסטוריה ב-The Underground Railroad (של אמזון פריים)

רק התחלנו את העשור, אבל הסדרה הזאת של אמזון תככב ברשימות הסיכום שלו. סדרת המופת שיצר הבמאי השחור המחונן בארי ג'נקינס (זוכה פרס האוסקר על העיבוד ל"Moonlighting", והבמאי השני השחור בהיסטוריה שסרטו זוכה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר), היא עיבוד לספרו המצליח של קולסון ווייטהד, והיא מתרחשת על רקע שיירות העבדים שנמלטו במחתרת מהעבדות בדרום ארצות הברית אל החירות היחסית שבצפונה. המיני-סדרה המושקעת הזאת היא בראש ובראשונה הישג טלוויזיוני מסחרר בשחזור היסטורי ריאליסטי של התקופה והיא שווה צפייה באיכות גבוהה על מסך גדול. הסדרה עלתה באמזון בחודש מאי האחרון והפכה לחביבת המבקרים.

3. החיים עצמם ב-Sweet Tooth (של נטפליקס)

אחרי שורה הולכת ומתארכת של פלופים איומים של נטפליקס, אפשר להבין איך קרה שדווקא סדרת הפנטזיה-הדיסטופית הכי כיפית שיצאה השנה זכתה לבאזז ציבורי רפה והתעלמות גורפת למדי של המבקרים, בעיקר כשהיא מתחילה במגפה ויראלית שמרסקת את הציוויליזציה – עניין שלרובנו קצת נגמר התיאבון לגביו. ובכל זאת, דווקא לדיסטופיה הזאת יש איזה טון הומני ומלא תקווה ורגעים גדולים של אהבת טבע ואנימיזם ויש באופן מפתיע משהו פיל-גודי במיוחד בדמויותיהם ההיברידיות של הילדים-חיות שבמרכז העלילה. הסדרה מבוססת על קומיקס של ג'ף למיר (אותו תיארו ב-2012 כ"מקס הזועם פוגש את במבי"), כך שיש לה פוטנציאל לרוץ כמה עונות טובות.

4. לשמוח בכוח עם Blindspotting (של Starz)

מוזר ומעניין: הסדרה הזאת של שירות הפרימיום-כייבל Starz מבוססת על סרט אינדי מצוין אך זנוח מ-2018 שנושא את אותו השם. רפאל קאסאל ודויד דיגס קיבלו כאן את צ'אנס חייהם להפוך את הדרמה-הקומית הקולנועית שלהם לסדרה סופר-כיפית שכוללת הומור שחור, סלפסטיק, רגעי מיוזיקל מפתיעים ודרמה אורבנית על החיים בצד הלא נכון של הגזענות האמריקאית. הזמרת ג'סמין ג'ונס, שמשחקת בתפקיד משנה בסרט, מקבלת כאן את התפקיד הראשי ומרוויחה את כל הפרסים שתקבל עליו ולצידה בתפקיד חמתה הלבנה הלן האנט הנהדרת. כבר מצחיק.

5. להתאבסס על Wandavision (של דיסני+)

היו בה מעט פגמים, בעיקר בפרק הסיום שהצליח להכעיס את רוב מעריציה, אבל אם מתעלמים מהיקום המנג'ס של מארוול אז "וונדהוויז'ן" היא סדרת מופת על האופן שבו הטלוויזיה בלעה את חייהם, חלומותיהם ותקוותיהם של האמריקאים ב-60 השנים האחרונות והקיאה להם אותם בחזרה לתוך הסלון. מאחורי החזות של דרמה קומית מטורללת על גיבורי על, יש כאן מעשיה אפלה על כוחה ההיפנוטי וההרסני של הטלוויזיה כתופעה תרבותית. "וונדהוויז'ן" היא סדרת טלוויזיה שמתחשבנת עם הטלוויזיה ומבקרת אותה בחריפות, על מציאות שמוסתרת באמצעות אפקטים זולים. כל מי שאוהב טלוויזיה חייב לראות אותה. ומי ששונא – עוד יותר.

6. לאכול אמריקה עם "High on the Hog" (של נטפליקס)

זאת בוודאות סדרת האוכל של השנה ואולי גם סדרת הדוקו של השנה: "High On The Hog" מבוססת על ספרה של ג'סיקה בי. האריס על המסע שעשה האוכל האמריקאי של ימינו מאפריקה לאמריקה על גבם של דורות של עבדים, ובהגשתו הדרמטית של השף והכותב הקולינרי סטיבן סאטרפילד, מתקבל כאן עומק שלא זוכים לו בדרך כלל בסדרות הפוד-פורן של נטפליקס. הסדרה, וחבל שיש בה רק ארבעה פרקים, מפרקת את המיתוס של המטבח האמריקאי הלבן ועושה בית ספר להיסטוריה גסטרונומית ולאופן שבו נושלו האפרו-אמריקאים מהמורשת הזאת. מרתק וגם טעים.

7. לשיר עם We Are Lady Parts (של Peacock)

מוזר מאוד למצוא את הקומדיה הזאת בשירות הסטרימינג החדש של NBC, ולא, נניח, בצ'אנל 4 הבריטי, אבל זה רק כי הפיקוק קנתה אותה מצ'אנל 4 אז הכל בסדר. כך או כך, סיטקום שעוסקת בלהקת בנות מוסלמיות שמנגנות פאנק ומוצאות גיטריסטית וירטואוזית שהיא מוסלמית אדוקה וחנונית שמקיאה כשהיא מופיעה מול קהל? למה לעזאזל לא. את ההתנגשות שלהן עם ערכי המסורת הנהוגים בחברה שלהן אפשר לנחש מראש, אבל התוצאה הרבה יותר מתוקה ומשעשעת ממה שאפשר היה להניח וגם המוזיקה לא רעה בכלל. סיכוי טוב שגם אתן תשירו את "Bashir with the Good Beard" אחרי שישה פרקים.