עשרים ומשהו: 12 הסדרות הכי טובות על להיות צעירים, טיפשים ועם עתיד

השבוע עלתה ברשת FX אמריקאית (ובארץ, בדיסני+) סיטקום חדש בשם "מבוגרים" שעוסק בקבוצת חברים בני עשרים וקצת שמנסים להבין איך להיות מבוגרים בעולם המודרני, ומנווטים בין דייטינג, עבודה ובילויים עם חבריהם. נשמע לכם מוכר? גם לנו, ודי מהר מצאנו עוד 12 סדרות עם אותו עיקרון, פשוט בעידנים אחרים. נו מה חשבתם, שדור הטיקטוק המציאו את הגלגל?

>> ריאליטי קאמבק: יוצר "הלוטוס הלבן" חוזר אל האי של "הישרדות"

חברים

אם אתם מחפשים סדרה על קבוצה של חברים, אולי תנסו סדרה בשם "חברים"? סתם איזה סיטקום איזוטרי מהניינטיז, בטח לא שמעתם עליו. נו טוב, בין דיונים בלתי נגמרים על האם היא אוברייטד וציטוטים בלתי נפסקים וניתוחים של דפוס האישיות של רוס, יש פה עדיין סיטקום לא רע בכלל שמחזיק מעמד הרבה יותר טוב מדברים אחרים משנות התשעים, וכזה שהיווה את ההשראה ל(כמעט) כל הסדרות האחרות ברשימה הזו.

סיינפלד

עוד לפני חברים הייתה היריבה התמידית "סיינפלד", הסיטקום המקורי על כלום, אבל הכלום הזה כלל תפאורה שדי מתאימה לרשימה: ג'רי, ג'ורג', איליין וקריימר אמנם היו מבוגרים יותר וחתיכים פחות (אוקי, חוץ מג'וליה לואי דרייפוס), אבל הם עדיין היו חבורה של ילדים-מבוגרים שלא ידעו מה הם רוצים מהחיים, יצאו לדייטים עם בני ובנות זוג מתחלפים ובילו הרבה יותר מדי זמן בדיינר או בדירה של אחת הדמויות בעודם מריצים פאנצ'ים על החיים שלהם. וגם על דמויות קומיקס, מאפינז ובייגל'ה ועוד מלא דברים קטנים אחרים שביחד יוצרים "כלום".

חיים רווקים

סיטקום ששודר ברשת פוקס ועסק בקבוצת חברים וחיי הרווקות שלהם בניו-יורק. נשמע מוכר? אז למה לא הכרתם? כי ההבדל הוא שמדובר בחבורה אפרו-אמריקאית, ובאמריקה של הניינטיז זה הבדל גדול.  "רווקים חיים" רצה חמש עונות מכובדות, אבל לא זכורה היום כמו אחיותיה לתקופת הזמן. האם זה בגלל הגזענות המושתת בחבר'ה האמריקאית? או כי "סמלי קאט" זה פשוט שיר ממש קליט? לעולם לא נדע.

בנות

בשנת 2012 החברה האמריקאית הייתה צמאה לקבוצה חדשה של בנות עשרים ומשהו שחיות את החיים שלהם בניו-יורק, אבל הפעם בצורה קצת יותר רצינית. וכך הגיעה הצלחתה של הדרמה הקומית "בנות" מבית היוצרת והכוכבת לינה דנהאם. במשך שש עונות הבנות של "בנות" חוו דיכאון, סקס, אהבה, והיו הבסיס לאלפי דיונים אינטרנטיים לגבי משמעות התוכנית וכיצד היא משקפת את דור ה"מילניאלז". כמעט עשור אחרי שנגמרה גופים כמו HBO, וגם לנה דנהאם, עצמה עדיין מנסים לרדוף אחרי הצלחת הסדרה.

הבחורה החדשה

לא הכל היה רציני כל-כך בתקופה הזאת, כי ב-2011 הגיעה לחיינו "הבחורה החדשה" – סיטקום בכיכובה של זואי דשנל על חבורה עם דינמיקה קצת שונה. בחורה מגניבה ומשונה עוברת לגור עם שלושה גברים. נשמע כמו היפוך של "שלושה בדירה אחת"? לא ממש. "הבחורה החדשה" שרדה שבע עונות על המסך בזכות הקאסט הנהדר, והכימיה בין הדמויות שבאמת היה כיף לבלות איתם. לפחות לחצי שעה בשבוע.

הכול לטובה 

בעולם מתוקן "הכל לטובה" הייתה היורשת הרשמית של "חברים", והייתה זוכה לכמות דומה של עונות ואהדת הקהל. אבל אנחנו לא חיים בעולם מתוקן, אז הסיטקום הנהדר על שישה חברים וחייהם בשיקגו זכה לביקורות אוהדות, אך רייטינג צונן, ובוטל אחרי שלוש עונות בלבד. למה? יכולנו לצפות בעוד שנים של הרפתקאותיהם של פני, דייב, ג'יין, אלכס, בראד ובעיקר מקס – ההומו הכי פחות סטריאוטיפי בטלוויזיה. 

זיווגים

בשנות האלפיים המוקדמות הבריטים החליטו להראות לאמריקאים שגם הם יכולים, והציגו את זיווגים המצוינת – סיטקום בקצב אחר על שישה חברים צעירים שיוצאים לדייטים, מתאהבים, שוכבים ועושים צחוקים… אבל בבריטניה! יצירתו של סטיבן מופאט, שבעתיד יהיה אחראי על "דוקטור הו" ו"שרלוק", "זיווגים" רצה במשך 28 פרקים (שבמונחים בריטיים זה כמו מאה שנה), וזכתה לעדת מעריצים קטנה אך לא פחות אוהדת מ"חברים", וגם לעיבוד כושל לטלוויזיה האמריקאית. מי צוחק עכשיו? 

קראשינג 

ואם כבר בריטים, לפני שהיא התחילה לדבר ישירות למצלמה ב"פליבאג", פיבי וולר-ברידג' יצרה וכיכבה ב"קראשינג". לא, לא הסדרה האמריקאית על הסטנדאפיסט הגמלוני, אלא הסדרה הבריטית על שישה חברים שמבלים, יוצאים לדייטים ו… טוב, הבנתם כבר את הקטע. למרות ביקורות די חיוביות, "קראשינג" שרדה רק עונה אחת בתשישה פרקים, אבל אנחנו בטוחים שגברת וולר-ברידג' לא מתבאסת מהביטול שלה יותר מדי, ומתפננת עם המאה מיליון דולר שקיבלה מאמזון.

פאזל

ומה איתנו כאן בישראל? לא מגיע לנו "חברים" או "סיינפלד" משלנו? ובכן, ב-1999 קיבלנו את "פאזל", סיטקום ישראלי על ארבעה חברים, שלושה גברים ואישה, שחיים בעיר המגניבה והצעירה ביותר בישראל – ירושלים! אה, שיט. בין כוכבי הסדרה תמצאו את יואב צפיר וששי סמוכה, והעלילות בה עוסקות בדייטינג, עבודה, צפייה בטלוויזיה. אתם מבינים. הציבור הישראלי עלה על הדמיון ל"סיינפלד" שהגיע עד לרמת הדמויות עצמן, ועל כך ש"פאזל" מחווירה לעומת המקבילה האמריקאית, ולכן הסדרה לא זכתה להצלחה ובוטלה אחרי עונה אחת. אפילו לא הגענו לפרק על המסעדה הסינית!

איך פגשתי את אמא

רוב הסדרות ברשימה הזו הן מה שנקרא "Low Concept" – כלומר אין בהם מבנה או רעיון יותר מפותח מ"קבוצה של צעירים מבלה ביחד ויהיה מצחיק אנא ערף". ל"איך פגשתי את אמא" יש קצת מעבר לזה, עם הפורמט של "אבא מספר בעתיד לילדיו על חייו הצעירים ובין השאר על איך הוא פגש את אמא שלהם", אבל בעצם זה סתם עוד תירוץ לקבוצה הצעירה הזאת, בהנגת טד מוסבי, לבלות, לצאת לדייטים ולעשות צחוקים. רק צריך להתמודד עם פרק סיום מבאס, זה הכול.

מישן היל 

אבל מה אם הייתה קבוצה של צעירים מגניבים בעיר מגניבה… אבל הם היו מצויירים? זה מה שקרה בסדרה קצרת היומין "מישן היל" מבית שני כותבים של "משפחת סימפסון". גם הסדרה הזאת החזיקה מעמד רק עונה אחת, אך היום נחשבת ליצירת קאלט שהקדימה את זמנה, עם סיפורים מודרניים, עיצוב משוגע ודמויות משניות שגונבות את ההצגה. ויש לה שיר נושא מלהקת Cake המצינת.

קוויקי

אולי הניסיון הישראלי האחרון ליצור סדרה מהסוג הזה, "קוויקי" הייתה סדרת רשת ישראלית מוקדמת שזכתה להפוך לסדרת טלוויזיה של ממש ב-2007. הסדרה עקבה אחרי צמד שותפים, רוני ויאיר, וחיים בעיר תל-אביב. הם יוצאים לדייטים, פוגשים דמויות משונות ואפילו יש להן בר שכונתי בניהול דביר בנדק. גם "קוויקי" לא זכתה להצלחה של ממש והיום בקושי זכורה בכלל, למרות היותה פורצת דרך בתחום המעבר מהאינטרנט לטלוויזיה לפחות. ואם זה לא מספיק טוב לכם, לכו לראות "החברים של נאור".