הצעירים, זה ידוע, הפסיקו לראות טלוויזיה. הם בוהים אמנם במסכים כל היום, ויכולים בקלות להסטרים או להוריד כל פיסת תוכן שאי פעם נוצרה הישר אל תוך הסמארטפון שלהם, אבל הם מעדיפים למוסס לעצמם את המוח עם רצף אינסופי של אשפת טיקטוק ויוטיוב שורטס. מיטב המוחות בתעשיית הסטרימינג מחפשים את הנוסחה שתדביק מחדש צופות וצופים צעירים אל הסדרות המתוסרטות שמופקות בהשקעה של מיליונים לפרק במקום בקטעי וידאו שנוצרו בהשקע של אפס דולר בסמארטפון. ויכול להיות שבאמזון פריים וידאו מצאו אותה עם "הקיץ שבו נהפכתי ליפה", שעלתה בסופ"ש לעונה שלישית ואחרונה.

מתברר שאם יש משהו שצעירים – ובעיקר צעירות – עדיין מתעניינים בו כמו פעם, זה השלב הזה שבו הם הופכים מילדים לבוגרים שמחפשים אהבה וסקס ומתחילים להתכרכש במשולשים רומנטיים. הלהיט הגדול של אמזון מציב במרכז את איזבל "בלי" קונקלין (התגלית לולה טאנג, שעוד תשמעו עליה), שמגיעה מדי קיץ עם הוריה לוילה המטורפת של חבריהם בקאזנס ביץ' מסצ'וסטס, שם היא פוגשת את הבנים קונרד וג'רמיה. בקיץ שבו היא מגיעה לגיל 16 היא הופכת מברווזון חמוד עם משקפיים ופלטה ושמנמנות נעורים לברבור ענוג ודק גזרה, והמשולש עם שני האחים יכול להתחיל. בעונה השלישית שעלתה עכשיו זה יצטרך להסתיים בבחירתה באחד או אף אחד מהם.

והטריק הגדול? את פצצת רומנטיקת הנעורים ההולסומית הזאת יצרה הסופרת ג'ני האן, על פי טרילוגיית הספרים רבי-המכר שכתבה בין 2009 ל-2011, ועם עלייתה לאוויר נכנסו כל שלושת הספרים מחדש לשלושת המקומות הראשונים ברשימת רבי המכר של אמזון. הבנו את הסינרגיה? יפה. ובכן, הנה הנוסחה החדשה: פשוט תעשו סדרות לצעירים, על צעירים, עם צעירים, בנושא שתמיד מעניין אותם ואת ההורמונים השוצפים שלהם, ואם מצאתם סדרת ספרים פופולרית שהצליחה לגרום להם לקרוא, אל תחסכו ברכישת הזכויות, להקו חתיכים וחתיכות ואל תחששו מקצת (או הרבה) קיטש. במהלך מבריק של אמזון, כל הפרקים של העונה הראשונה והשנייה עלו ליוטיוב כדי לגרום לנוער להתמכר ולשלם על העונה השלישית. אחלה דילרים.
>> "הקיץ שבו הפכתי ליפה" // עונה 3, 11 פרקים (שניים כבר באוויר ומכאן פרק בשבוע) // עכשיו באמזון פריים

• המסך
• מה רואים הלילה
• אמזון פריים
• צעירים
• סדרות

השבוע עלתה ברשת FX אמריקאית (ובארץ, בדיסני+) סיטקום חדש בשם "מבוגרים" שעוסק בקבוצת חברים בני עשרים וקצת שמנסים להבין איך להיות מבוגרים בעולם המודרני, ומנווטים בין דייטינג, עבודה ובילויים עם חבריהם. נשמע לכם מוכר? גם לנו, ודי מהר מצאנו עוד 12 סדרות עם אותו עיקרון, פשוט בעידנים אחרים. נו מה חשבתם, שדור הטיקטוק המציאו את הגלגל?

>>ריאליטי קאמבק: יוצר "הלוטוס הלבן" חוזר אל האי של "הישרדות"

חברים

אם אתם מחפשים סדרה על קבוצה של חברים, אולי תנסו סדרה בשם "חברים"? סתם איזה סיטקום איזוטרי מהניינטיז, בטח לא שמעתם עליו. נו טוב, בין דיונים בלתי נגמרים על האם היא אוברייטד וציטוטים בלתי נפסקים וניתוחים של דפוס האישיות של רוס, יש פה עדיין סיטקום לא רע בכלל שמחזיק מעמד הרבה יותר טוב מדברים אחרים משנות התשעים, וכזה שהיווה את ההשראה ל(כמעט) כל הסדרות האחרות ברשימה הזו.

סיינפלד

עוד לפני חברים הייתה היריבה התמידית "סיינפלד", הסיטקום המקורי על כלום, אבל הכלום הזה כלל תפאורה שדי מתאימה לרשימה: ג'רי, ג'ורג', איליין וקריימר אמנם היו מבוגרים יותר וחתיכים פחות (אוקי, חוץ מג'וליה לואי דרייפוס), אבל הם עדיין היו חבורה של ילדים-מבוגרים שלא ידעו מה הם רוצים מהחיים, יצאו לדייטים עם בני ובנות זוג מתחלפים ובילו הרבה יותר מדי זמן בדיינר או בדירה של אחת הדמויות בעודם מריצים פאנצ'ים על החיים שלהם. וגם על דמויות קומיקס, מאפינז ובייגל'ה ועוד מלא דברים קטנים אחרים שביחד יוצרים "כלום".

חיים רווקים

סיטקום ששודר ברשת פוקס ועסק בקבוצת חברים וחיי הרווקות שלהם בניו-יורק. נשמע מוכר? אז למה לא הכרתם? כי ההבדל הוא שמדובר בחבורה אפרו-אמריקאית, ובאמריקה של הניינטיז זה הבדל גדול. "רווקים חיים" רצה חמש עונות מכובדות, אבל לא זכורה היום כמו אחיותיה לתקופת הזמן. האם זה בגלל הגזענות המושתת בחבר'ה האמריקאית? או כי "סמלי קאט" זה פשוט שיר ממש קליט? לעולם לא נדע.

בנות

בשנת 2012 החברה האמריקאית הייתה צמאה לקבוצה חדשה של בנות עשרים ומשהו שחיות את החיים שלהם בניו-יורק, אבל הפעם בצורה קצת יותר רצינית. וכך הגיעה הצלחתה של הדרמה הקומית "בנות" מבית היוצרת והכוכבת לינה דנהאם. במשך שש עונות הבנות של "בנות" חוו דיכאון, סקס, אהבה, והיו הבסיס לאלפי דיונים אינטרנטיים לגבי משמעות התוכנית וכיצד היא משקפת את דור ה"מילניאלז". כמעט עשור אחרי שנגמרה גופים כמו HBO, וגם לנה דנהאם, עצמה עדיין מנסים לרדוף אחרי הצלחת הסדרה.

הבחורה החדשה

לא הכל היה רציני כל-כך בתקופה הזאת, כי ב-2011 הגיעה לחיינו "הבחורה החדשה" – סיטקום בכיכובה של זואי דשנל על חבורה עם דינמיקה קצת שונה. בחורה מגניבה ומשונה עוברת לגור עם שלושה גברים. נשמע כמו היפוך של "שלושה בדירה אחת"? לא ממש. "הבחורה החדשה" שרדה שבע עונות על המסך בזכות הקאסט הנהדר, והכימיה בין הדמויות שבאמת היה כיף לבלות איתם. לפחות לחצי שעה בשבוע.

הכול לטובה

בעולם מתוקן "הכל לטובה" הייתה היורשת הרשמית של "חברים", והייתה זוכה לכמות דומה של עונות ואהדת הקהל. אבל אנחנו לא חיים בעולם מתוקן, אז הסיטקום הנהדר על שישה חברים וחייהם בשיקגו זכה לביקורות אוהדות, אך רייטינג צונן, ובוטל אחרי שלוש עונות בלבד. למה? יכולנו לצפות בעוד שנים של הרפתקאותיהם של פני, דייב, ג'יין, אלכס, בראד ובעיקר מקס – ההומו הכי פחות סטריאוטיפי בטלוויזיה.

זיווגים

בשנות האלפיים המוקדמות הבריטים החליטו להראות לאמריקאים שגם הם יכולים, והציגו את זיווגים המצוינת – סיטקום בקצב אחר על שישה חברים צעירים שיוצאים לדייטים, מתאהבים, שוכבים ועושים צחוקים… אבל בבריטניה! יצירתו של סטיבן מופאט, שבעתיד יהיה אחראי על "דוקטור הו" ו"שרלוק", "זיווגים" רצה במשך 28 פרקים (שבמונחים בריטיים זה כמו מאה שנה), וזכתה לעדת מעריצים קטנה אך לא פחות אוהדת מ"חברים", וגם לעיבוד כושל לטלוויזיה האמריקאית. מי צוחק עכשיו?

קראשינג

ואם כבר בריטים, לפני שהיא התחילה לדבר ישירות למצלמה ב"פליבאג", פיבי וולר-ברידג' יצרה וכיכבה ב"קראשינג". לא, לא הסדרה האמריקאית על הסטנדאפיסט הגמלוני, אלא הסדרה הבריטית על שישה חברים שמבלים, יוצאים לדייטים ו… טוב, הבנתם כבר את הקטע. למרות ביקורות די חיוביות, "קראשינג" שרדה רק עונה אחת בתשישה פרקים, אבל אנחנו בטוחים שגברת וולר-ברידג' לא מתבאסת מהביטול שלה יותר מדי, ומתפננת עם המאה מיליון דולר שקיבלה מאמזון.

פאזל

ומה איתנו כאן בישראל? לא מגיע לנו "חברים" או "סיינפלד" משלנו? ובכן, ב-1999 קיבלנו את "פאזל", סיטקום ישראלי על ארבעה חברים, שלושה גברים ואישה, שחיים בעיר המגניבה והצעירה ביותר בישראל – ירושלים! אה, שיט. בין כוכבי הסדרה תמצאו את יואב צפיר וששי סמוכה, והעלילות בה עוסקות בדייטינג, עבודה, צפייה בטלוויזיה. אתם מבינים. הציבור הישראלי עלה על הדמיון ל"סיינפלד" שהגיע עד לרמת הדמויות עצמן, ועל כך ש"פאזל" מחווירה לעומת המקבילה האמריקאית, ולכן הסדרה לא זכתה להצלחה ובוטלה אחרי עונה אחת. אפילו לא הגענו לפרק על המסעדה הסינית!

איך פגשתי את אמא

רוב הסדרות ברשימה הזו הן מה שנקרא "Low Concept" – כלומר אין בהם מבנה או רעיון יותר מפותח מ"קבוצה של צעירים מבלה ביחד ויהיה מצחיק אנא ערף". ל"איך פגשתי את אמא" יש קצת מעבר לזה, עם הפורמט של "אבא מספר בעתיד לילדיו על חייו הצעירים ובין השאר על איך הוא פגש את אמא שלהם", אבל בעצם זה סתם עוד תירוץ לקבוצה הצעירה הזאת, בהנגת טד מוסבי, לבלות, לצאת לדייטים ולעשות צחוקים. רק צריך להתמודד עם פרק סיום מבאס, זה הכול.

מישן היל

אבל מה אם הייתה קבוצה של צעירים מגניבים בעיר מגניבה… אבל הם היו מצויירים? זה מה שקרה בסדרה קצרת היומין "מישן היל" מבית שני כותבים של "משפחת סימפסון". גם הסדרה הזאת החזיקה מעמד רק עונה אחת, אך היום נחשבת ליצירת קאלט שהקדימה את זמנה, עם סיפורים מודרניים, עיצוב משוגע ודמויות משניות שגונבות את ההצגה. ויש לה שיר נושא מלהקת Cake המצינת.

קוויקי

אולי הניסיון הישראלי האחרון ליצור סדרה מהסוג הזה, "קוויקי" הייתה סדרת רשת ישראלית מוקדמת שזכתה להפוך לסדרת טלוויזיה של ממש ב-2007. הסדרה עקבה אחרי צמד שותפים, רוני ויאיר, וחיים בעיר תל-אביב. הם יוצאים לדייטים, פוגשים דמויות משונות ואפילו יש להן בר שכונתי בניהול דביר בנדק. גם "קוויקי" לא זכתה להצלחה של ממש והיום בקושי זכורה בכלל, למרות היותה פורצת דרך בתחום המעבר מהאינטרנט לטלוויזיה לפחות. ואם זה לא מספיק טוב לכם, לכו לראות "החברים של נאור".

• המסך
• דיסני+
• טלוויזיה
• סיטקום
• חברים
• צעירים

שני די.ג'ייאים, צ'ייסרים על הבר, מיקום שאפשר להגיע אליו על אופניים ולמצוא בו עוד חברים שיצעדו איתך לקפלן: הצעירים הגיעו למחאה, משבוע לשבוע המספרים שלהם גדלים, ועכשיו הם מרימים מסיבה. אחרי שבשבועות הראשונים של ההתנגדות להפיכה המשטרית כולם שאלו "איפה הצעירים?", בחודשיים האחרונים התשובה מאוד ברורה. סוף סוף מתארגן פה גוש צעיר. הם מבינים מה קורה, הם זועמים על מה שקורה, הם חרדים לעתידם, הם יפים ונכונים. ומחר הם קמים בצהריים (בכל זאת, שבת) וזורמים לפלורנטין למשהו שנקרא משום מה "קפליין", ליין המסיבות של המחאה.

בסיוע החזית הוורודה, ארגון השטח הכי מרים בעיר שהפלוגות שלו כבר הפכו לגדודים, ובתמיכה ועידוד של ארגונים רבים אחרים, משבת לשבת מתפתחת כאן מחאת צעירים, גוש שלא רק צועד בהפגנות למען העתיד שממשלת הדיקטטורה מנסה לגנוב ממנו – אלא מוביל שיח חדש. "מה שאני רוצה זה ליצור קהילה של צעירים, גוש אחד שזה המאפיין שלו", אומרת עילי אבידר, אקטיביסטית בת 24 שיזמה את ליין המסיבות המחאתי. "אני עובדת עם מגוון ארגונים, עם הוורודות ותאי הסטודנטים, פעילה מאוד, מגיעה לוועדות בכנסת ומוצאת את עצמי בכל מיני ארגונים – מפגינים אחרים מוצאים את עצמם בגושי התייחסות כמו הגוש הגאה והגוש נגד הכיבוש – אבל אין את הגוש הזה שמחבר אותנו כי אנחנו צעירים ויש לנו את המאבקים שמאפיינים אותנו".

כשותפה לפעילות ההתנגדות לאסדות הגז, פעולה קהילתית לא זרה לה. בזמן המכינה הקדם צבאית התנדבה במקומות שונים בארץ ונחשפה לפערים המדהימים בין תל אביב לפריפריה. "במכינה נפתחתי לאוכלוסיות מיעוט שקיימות כאן", היא מספרת. ״כיום אני עובדת במרכז נוער בסיכון ביפו. ביום יום שלי אני רואה את הראשונים שיפגעו מההפיכה – נוער ערבי, אתיופי, ילדי הזרים. בצבא הייתי קצינת נפגעים וחתמתי קבע, נתתי את כל כולי לצבא ואז יצאתי לטייל ולהתנדב שנה בעולם, חזרתי בינואר ישר לבלאגן וממש בער לי וכאב לי מה שקורה במדינה".

איך הכאב הזה מתבטא?
"נתתי את כולי למדינה וזה מה שהיא נותנת לי בתמורה? אם אעשה שלוש שנים תואר איזו תעסוקה תהיה לי אחר כך? מי ידאג לזה שאם אגור בפריפריה – תהיה לי בכלל אפשרות לתעסוקה? איפה צמצום הפערים? אם אשאר בתל אביב כמו שאני רוצה – מי ידאג לירידת מחירי הדיור? איפה כל ההבטחות האלו שדיברו עליהם חמש מערכות בחירות בזמן שהייתי בחו"ל?".

כמו רבים מבני גילה כרגע, קיצוניות הממשלה הציפה בה חרדות רבות לגבי העתיד. בניגוד לרבים מבני גילה ובכלל היא החליטה לעשות עם זה משהו: "השיא היה מה שקרה עם גלנט. בסופו של דבר אני בחורה צעירה, רוב החברים שלי ואני מרגישים אותו דבר – שאנחנו נלחמים על העתיד שלנו. זה מעלה הרבה רגשות וחרדות ונשמע דרמטי – אבל מדובר בשיא של רגשות שלא ממש ידענו איך להכיל. הבנו שחייבים לארגן משהו שיתן לאנשים פלטפורמה להביע את עצמם, איזושהי מסגרת התייחסות ותחושת קהילתיות וחיבור שתתן מענה לפחדים האלו".

והמסגרת הזאת היא מסיבה. איך זה קרה?
"תוך יומיים התארגנה פגישה על גג בתל אביב, זה היה לגמרי ספונטני והגיעו 80 איש, כולם מגיעים להפגנות, כולנו מרגישים שמשהו חסר, שאנחנו לבד, בין אם אנחנו שייכים לגוש כלשהו או לא. רוב המחאה מתנהלת ביום יום שלה בווטסאפים, אין חיבור ממשי בין אנשים. רציתי להרים משהו שלא מכניס אותנו לשום כותרת – פשוט למצוא את האנשים שלי ושהם ימצאו אחד את השני. הכי קל להתחבר כשחולקים צ'ייסרים וגם מוזיקה עובדת. רציתי לשים את כולם במקום אחד שהוא לא ווטסאפ או טלגרם או סיגנל. אחרי המסיבה הראשונה אנשים התחילו לקשור קשרים ולתאם בינם לבין עצמם פעולות חדשות. וזה החזון".

הקפליין מתחיל כל שבת ב-14:00 ב"משביר". הכניסה חינם. בתום המסיבה יוצאת ממנה הצעדה הוורודה לכיוון ההפגנה המרכזית. המטרה המוצהרת היא להנכיח את הקול הצעיר. "יש ארגונים שמדברים בין השאר על צרכים של אנשים צעירים כמו 'עומדים ביחד', אבל זה לא הדבר המרכזי שהם מקדמים. כשלא רואים אותנו לא זוכרים שאנחנו קיימים", היא אומרת. "המצב הסוציו אקונומי של רוב הסטודנטים לא מאפשר להם להיות אקטיביסטים יוזמים. אקטיביזם הוא סוג של פריווילגיה. באוטופיה שלי הפעילות של הוורודות יושבות עם תאי הסטודנטים על בירה, רוקדות ביחד ומדברות על שת"פים. אני מאמינה שזה יביא בין השאר אנשים אחרים שקל להם יותר להתחבר דרך הדבר הזה. מבחינתי, גוש של צעירים שחלקם צועקים איפה היית בחווארה וחלקם רופאים למען הדמוקרטיה – זה אומר שזה עובד".
>> קפליין, בר "המשביר", המשביר 2, שבת 14:00

• מחאת הדמוקרטיה
• הבועה
• צעירים בתל אביב
• צעירים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 944 // ווי לאב עברית

תנועת ההתנגדות להפיכה המשטרית מחריפה את המאבק, ובשבוע הבא יצטרף לארגוני המחאה ומטה המאבק המרכזי שחקן חדש: פרויקט 2323. וכך, ב-2.3.23 (יום חמישי הבא), מוכרז כיום מאבק משותף לשמירה על הדמוקרטיה הישראלית, ובמסגרתו מתוכננות מגוון פעילויות מאבק יצירתיות בשלל מוקדים בכל רחבי הארץ. הפרויקט הוא יוזמה אזרחית, חוץ פרלמנטרית של צעירות וצעירים, א.נשי מוזיקה, אמנות, תקשורת, פעילות ופעילים חברתיים בהובלתה ויוזמתה של אשת התקשורת מיקה אלמוג.

הפקטור המשמעות בפרויקט 2323 הוא מעורבותם הגבוהה של צעירים, מוזיקאים ואנשי תרבות בכירים שעד כה לא השתלבו בהמוניהם במאבק. במפגש זום שנערך אתמול בהובלתם של תומר אביטל ויאיא פינק ובהשתתפותם של כמעט 5,000 איש, הציגה אלמוג את הפרויקט והסבירה שהאמנים והמוזיקאים אינם מתייצבים חזיתית במחאה לא מתוך פחד, אלא מתוך תחושה שאין להם מקום במחאה שעושה שימוש בכישוריהם. אז עכשיו יש.

על פי הדברים הלא רשמיים שאמרה אלמוג בזום, בין אירועי היום יגיעו בשעות הבוקר סופרים מפורסמים להקריא סיפורי ילדים בגינות ציבוריות בכל הארץ, עשרות אמנים ומוזיקאים יופיעו במסיבות מחאה בכל רחבי הארץ, בשעות הערב יגיעו אלפי צעירים עם שקי שינה אל בית המשפט העליון ויקבלו סט של הופעות סטנדאפ ומוזיקה, וכל מי שחיפש בנרות אנרגיה יותר צעירה ומגניבה במחאהיוכל סופסוף למצוא אותה ואף לייצר אותה.

"מטה הפרויקט ידאג למתחמי פעילות משפחות שיאפשרו השתתפות במאבק בלי להיאבק על בייביסיטר – כי מאבק למען הדמוקרטיה הוא בין השאר אקט חינוכי", מסרו יוזמי ויוזמות הפרויקט בהודעה רשמית. "פעולות ההתנגדות שלנו מבוססות תרבות ומוזיקה, בפנייה לצעירות וצעירים במטרה לשמוע מה יש להןם לומר – כי אם לא נקשיב להןם, אין שוב סיבה שהןם יקשיבו לנו. הפעילויות מבוססות-קהילה ועומדות בשת"פ מלא ופורח עם ארגונים ותשתיות קיימות – כי יש מקום לכולןם, ושותפות היא כח. בנוסף, 2323 יציע תפריט פעילויות לאורך היום כולו – עם רשימת פעולות מאבק מגוונת בדרגות מאמץ שונות. 2323 שייך לכל מי שרוצה ישראל דמוקרטית-על-מלא. לכל מי שמבינה, לכל מי שיודע, שיכול להיות פה טוב. התחלנו. 2323 – בואו!"
>> יום המאבק המשותף למען הדמוקרטיה, 2.3.23, הרשמה ופרטים נוספים כאן

• מחאת הדמוקרטיה
• הבועה
• ❤ תרבות
• צעירים
• צעירים בתל אביב