בחייכם: תל אביב מטפחת דור של מבוגרים ללא גיל

פעם היינו נוסעים לניו יורק, נגיד, או ללונדון, ורואים שם אנשים מבוגרים שחיים ממש כאילו הם בני אדם רגילים, כלומר, כאילו הם בני 20 ומשהו. היה נהוג לומר: "איזה כיף זה ללכת להופעות ולא לראות רק ילדים", או "פגשתי בווילג' מישהו, בן 50 נראה לי, גר בדירה שכורה, מנגן קלידים בלהקת סרף, כל היום ב־eBAY קונה חולצות נמר". היינו מבכים את מדינתנו מוכת המשכנתה והמישפוחה, שאינה מאפשרת לאנשים מבוגרים להישאר צעירים לנצח, כלומר, בעיקר להמשיך לשתות המון בירה.

ואכן, ישראל ברובה עדיין מורכבת מתיכוניסטים עם נרגילה בגן שעשועים, שהופכים לחיילים, שהופכים למוצ'ילרוס עם צ'ילום, או לצ'ילום עם מוצ'ילרוס אם הם הגזימו, שהופכים לברמנים בפלורנטין, שהופכים לעובדי היי־טק עם שלושה ילדים, שאני לא רוצה לחשוב למה הם הופכים אחר כך. אבל תל אביב, שובבה קוסמופוליטית שכמוה, מתחילה לאכלס מינים נוספים, שחורגים מהמצופה מקבוצת הגיל שלהם.

בלי להזכיר שמות וחבל, העיר מצוידת כעת בשכבת רווקים ראויה פלוס, בגילים 40־50. ניתן למצוא אותם על הבר הקרוב למקום מגוריך, מכלים על גולדסטאר את הירושה שקיבלו מהוריהם זה עתה. לחלופין יש את הזוגות שלא היית מנחש שרק נולד להם עולל. עוד לא ניגבו את המלונית של ליס מהשפתיים וכבר הם בבלוק. ביחד! עדיין יוצאים קבוע! אולי בזכות פייסבוק החמוד, שכבות הגיל גם מתחברות ביניהן, כאילו שיחקו ביחד בארגז החול בגן שושנה, לא כאילו זה בא לעולם בדיוק בשנה שזאתי עזבה עוד פעם את גילמן כי “די, כמה אפשר". רוב הזמן נדמה שכולם פשוט בערך באותו גיל, אבל הוא לא גיל שניתן לנקוב בו, כי יותר משהוא גיל, הוא מצב תודעה שמזכיר תיכוניסט עם ארנק. ערוץ 2, חולדאי, פייסבוק, מוסף "הארץ", נטפליקס, Timeout, שוק האוכל – כולם מטפחים וניזונים מהבן־בלי־גיל החדש, שתמיד מוכן לשחק, אבל מי שרוצה לשחק צריך להכניס מטבע. מתה על החרא הזה.