סוף: אחרית דבר
"הסוף" מתחיל כמו חלומו הירוק של כל חובב קומדיות סטלנים אבל נגמר בקול ענות חלושה
המצרך הכי מבוקש ב־45 הדקות הראשונות של "הסוף" הוא אוויר. בקולנוע, כשאי אפשר לעצור לרגע את ההקרנה ולנשום – או לחלופין לשאוף – זו עלולה להיות בעיה. זה לא אמור להפתיע את מי שעוקב אחרי גוף העבודה המשותף של סת' רוגן ואוון גולדברג. אם יש משהו ששני הקומדיינטים היהודים האלה הוכיחו פעם אחר פעם בתסריטיהם הקודמים, הוא שהם יודעים לפתוח סרט עם קצב מסחרר של בדיחות שמכניסות את הצופה מיד למצב התודעה הרצוי למשתמש.
תחשבו על ציורי הזין והפסקול הבלקספלוייטיישני ב"סופרבאד", או על הניסיון לעשן ג'וינט־צלב ב"פיינאפל אקספרס" ותבינו את הראש. כשחושבים על זה, אפילו הפתיחה של "הצרעה הירוקה", הכישלון הקולנועי הגדול שלהם והסרט שסילק מהוליווד את מישל גונדרי, הייתה מרהיבה, מדויקת ורוויית הצחקות. אדרבא, כשמגיעים לנקודת הפתיחה של "הסוף", שחופנת בחובה את חלומו הירוק של כל חובב קומדיות סטלנים: סוף העולם מגיע כשכל שבט ג'אד אפאטו לדורותיו נמצא בחנוכת ביתו החדש של ג'יימס פרנקו. זה כולל את רוגן, פרנקו, ג'ונה היל, ג'ייסון סיגל, מרטין סטאר, ג'יי ברושל, קרייג רובינסון, כריסטופר "מקלאבין" מינץ־פלס, פול ראד, דני מקברייד ומייקל סרה בתפקיד עצמם, או ליתר דיוק עצמם הפרודי והגרוטסקי. זה בהנחה שסת' רוגן מסביר מדוע הפסיק לאכול גלוטן, ג'יימס פרנקו מאוהב בסת' רוגן ומעדיף למות במקומו, או מייקל סרה מסניף שורות קוקאין ומפליק לריהאנה על התחת כשהוא מכריז "אנחנו בסך הכל משחקים משחק" הם מספיק פרודיים וגרוטסקיים עבורכם.
הצרה היא שאחרי כמעט שעה שבה לא תפסיקו למלמל "זה הסרט הכי טוב אי פעם", המומנטום נעצר ו"הסוף", שמבוסס על סרט קצר מ־2007 בשם "סת' וג'יי נגד האפוקליפסה", הולך ומדשדש עד שהוא באמת מגיע לסוף המיוחל. וכמו האקספוזיציה המנצחת, גם כאן לא מדובר במהלך מפתיע. הרי גם המערכה האחרונה של "סופרבאד" הייתה מוסרנית והתנגדה לסקס עם בחורות שיכורות והסיום – למעשה, אף אחד בסרט לא מזיין – של "פיינאפל אקספרס" היה משתרך ומבלבל, וכל מי שיודע דבר על מקום הימצאו של הסוף של "הצרעה הירוקה" מוזמן ליצור קשר עם משקפי תלת ממד. פה ושם עוד מגיעה בדיחה מעולה – למשל אונס קבוצתי עם אמה ווטסון, או צ'נינג טייטום כשפחת מין של דני מקברייד – אבל גם הן נבלעות בתוך יותר מדי מרדפים שיותר מדי דומים אחד לשני.
לכן, מה שיותר מומלץ לעשות הוא לראות את הסרט בבית – הוא כבר נמצא במקומות שבהם הוא צריך להיות – גב אל גב עם ה"רוסט" שבו כמעט כל שחקני "הסוף" צולים את ג'יימס פרנקו וזה את זה באש ארסית של בדיחות, הקנטות וירידות.