החזון המתנגש: ג'יימס גאן חייב ללמוד מהכישלון של "סופרגירל"

ליקום הקולנועי של DC תחת הנהגתו של ג'יימס גאן הייתה התחלה לא רעה, עם ההצלחה הקולנועית של "סופרמן" והאהבה למוזרות הנפלאה של סדרת האנימציה "יצורי הקומנדו", אבל אז קרה משהו מוזר בעונה השנייה של "פיסמייקר", ולפתע זה היה נדמה הבימאי-אוטר מתחיל לחזור על הטעויות של מעסיקיו הקודמים במארוול. כשהתחילו לטפטף לאוזני השמועות על כך ש"סופרגירל" על הפנים, היה לי ברור שנאי חייב לראות בעצמי את הסרט, כדי להבין מה לעזאזל השתבש. למרבה הפלא, הבנתי הכול.
>> הצניעות מנצחת: מופע הסטנדאפ של אלי חביב היה משב רוח מרענן למסך

זה הסרט בו אנחנו מגלים, למעשה, איפה היתה סופרגירל – בת דודתו של סופרמן – במהלך אירועי הסרט "סופרמן". ובכן, ניחשתם נכון – היא השתכרה בחלל לכבוד יום ההולדת שלה. הסרט מציג לנו איך אותה צעירה בחלל, שבבירור מנסה להכהות את הכאב שלה, מוצאת את עצמה מלווה נערה שרודפת אחר הרוצח של הוריה, שגם הרעיל את הכלב המתוק קריפטו.

מבחינת התסריט זה מרגיש כאילו הסרט נכתב טרי טרי מבית הספר לתסריטאות, שזה אומר שטכנית הכל שם – אקספוזיציה, מאורע מחולל, נקודת מפנה, סיבוך, נקודת שיא, התרה. גם בכל הנוגע לליהוק, הכל כביכול במקום הנכון – מילי אלקוק היא שחקנית צעירה ומוכשרת, ג'ייסון מומואה בתפקיד לובו, רוצח סדרתי אינטרגלקטי שרצח את כל העם שלו, הוא ליהוק שמעריצים רבים ביקשו (כולל מומואה עצמו), הופעת אורח מתבקשת של הסופרמן דייוויד קורוסנט גם כאן ואפילו חיית מחמד חמודה קיבלנו. אז מה לעזאזל השתבש בדרך? ובכן, יש לי תאוריה.

עוד לפני שנבחר הבימאי לסרט, ג'יימס גאן תיאר את סיפורה של קארה-אל (השם הקריפטוני של סופרגירל) כאפוס מד"ב שקרוב באופיו ל"שומרי הגלקסיה", עם קצת יותר רוקנרול. הוא רצה לבנות דמות של אנטי-גיבורה שפועלת באופן קצת פחות מוסרי מבן דודה נקי הכפיים, שתשבור את הייצוג הקבוע של הילדה הטובה. כרעיון על הנייר, זה נשמע לא רע, ואפילו מעניין – במיוחד כי היא היתה כבר אדם בוגר כשחזתה בהשמדת קריפטון, בניגוד לבן דודה קאל-אל שאפילו לא זוכר את המאורע. אבל החזון הזה הוא פשוט לא מה שקיבלנו בסוף. לבסוף לתפקיד הבימאי נבחר קרייג גילספי, שידוע בתור הבימאי של "אני, טוניה" המצליח, והוא הגיע עם חזון משלו – לספק חוויה שהמעריצים (כביכול) יאהבו, עם סופרגירל נאמנה למקור ואווירה קומית בהרבה מהמצופה. וכתוצאה מזה, החזון של הבימאי גילספי לא ממש התערבב עם החזון של המפיק והמנהל האמנותי של הסרט גאן.

מדובר בסרט לא עקבי, שבו חוקי העולם לא ברורים, ופעולות הפרוטגוניסטית לא משתות את המטרה. אם כבר חזרנו לבית ספר לתסריטאות – לכל דמות יש רצון, והיא אמורה לעשות פעולות דרמטיות כדי להשיג את הרצון הזה. אבל כשהפעולות לא משרתות את הרצון, והגיבורה עדיין מצליחה להשיג את המטרה, נוצר פער. למעשה, ככל שאני מעמיק בסרט, אני רואה מה כל צד ניסה לעשות, ואיך זה התנגש. אז איך פותרים את הפער הזה שבין המפיק לבמאי? מה גאן צריך לעשות כדי שבפעם הבאה לא ייצא כישלון שכזה? ובכן, יש לו שתי אופציות – או שגאן יביים את כל הסרטים ביקום הקולנועי שלו, וכך החזון לא יתפספס (אבל הוא יישחק מזה די מהר); או שהוא ילמד מהאירוע הזה, ויתחיל לפתח דיאלוג יותר מוצלח עם הבימאים שעובדים תחתיו.

"סופרגירל" הוא הכישלון האמיתי הראשון של גאן ביקום הקולנועי הזה, ואלה לקחים שעדיף ללמוד כמה שיותר מוקדם, אבל חייבים ללמוד מהם. כי גם החזון של גאן וגם החזון של גילספי נשמעים נהדר בנפרד – הם פשוט לא מסתדרים ביחד. דיאלוג אמיתי וכנה לגבי מה שגאן רצה בסרט הזה לעומת מה שגילספי מצפה לו יכול לפתור את כל הבעיות שהיו בסרט – והיו לא מעט. אני מאמין שגאן יוותר על יצירת סרט נוסף לסופרגירל, והיא תישאר כדמות תומכת, אבל נקווה שהפעם הוא ילמד מזה ולא יהפוך לזאק סניידר 2. גם ככה כמות הסלואומושן שלא לצורך בסרט הזה הייתה גבוהה מהרגיל.