"סטלין מת!": סאטירה מבריקה ומצחיקה עד אימה

"סטלין מת!" לא נפתח בכתובית המשומשת "מבוסס על אירועים אמיתיים" שנועדה למכור לנו מיני סיפורים שלא יאמנו. אבל דווקא הקומדיה השחורה והמזהירה הזאת, בהשראת רומן גראפי צרפתי, מתארת אירועים שכמעט כולם קרו, כמעט בדיוק כמו שהם מוצגים בסרט. אפשר להגדיר אותה כדוקו-קומדיה המבוססת על התובנה שהמציאות אבסורדית יותר מכל דמיון של סאטיריקן מושחז. בעידן של התעצמות שליטים "בעלי סממנים דיקטטוריים" במזרח ובמערב, היא אקטואלית מתמיד – אף שהיא מתרחשת במוסקבה של 1953.

הסרט נפתח באולם קונצרטים שבו פסנתרנית יפהפיה (אולגה קורילנקו) מנגנת את הקונצ'רטו לפסנתר מספר 23 של מוצרט. במקביל, שר הפנים של ברית המועצות, לברנטי בריה (סיימון ראסל ביל), שולח חיילים לעצור ולרצוח אזרחים, על פי רשימה שמית ארוכה שהורכבה על ידי החבר סטלין. שלא כמו בסצנת השיא המחפירה של "7 ימים באנטבה", שגם היא מייצרת עריכה צולבת בין אירוע אלים לאירוע אמנותי, כאן השילוב הוא מבריק בכל הרבדים – הוא מצחיק ואירוני אך גם דרמתי ומותח, מספק דימוי ייחודי של עריצות, ויש לו פייאוף עלילתי נהדר.

"סטלין מת!"

זמן קצר אחרי כן סטלין מתמוטט במשרדו, אבל אף אחד לא מעז להזמין רופא עד שכל חברי הוועדה המרכזית מתאספים סביב הבוס המוטל על הרצפה מתבוסס בשתן. רק בחלוף 12 שעות הם מחליטים לזמן להתייעצות את כל הרופאים שנשארו במוסקבה, אחרי שזו טוהרה מהרופאים הטובים (כלומר יהודים) שנעצרו באשמת בגידה. הסצנות האלה, אבסורדיות, שנונות ומצחיקות להפליא בתארן את האימה, השחיתות, הסמטוחה הפוליטית וחוסר התפקוד של הדיקטטורה הקומוניסטית ברגע שראשה נקצץ, הן פתיח אדיר לסרט שמתמקד בקרב על הירושה בין בריה (שמנצל את שליטתו במשטרה החשאית גם כדי לספק את רעבונו המיני המוגבר לנשים שאינן יכולות להגיד לו לא) לבין ניקיטה חרושצ'וב (סטיב בושמי), שעליו הוא מטיל לארגן את הלוויה בניסיון לדחוק אותו הצידה. בריה מוביל במהלכים הראשונים, אבל חרושצ'וב הפרגמטיסט מתגלה כיריב שקול – "איך אתה יכול לרוץ ולזמום באותו זמן?" שואל אותו שר המסחר מיקויאן (פול ווייטהאוז).

בכאוס שנוצר משתתפות המון דמויות מאופיינות היטב, בהן בנו השתיין של סטלין (רופרט פרנד), אחותו החכמה ממנו (אנדראה רייסבורו), מפקד הצבא המאצ'ואיסטי (ג'ייסון אייזקס) וכל חברי הוועד המרכזי, בהם מולוטוב (מייקל פיילין) ומלנקוב (ג'פרי טמבור) חסרי עמוד השדרה. כל השחקנים מדברים במבטאים שהביאו מהבית (ארמנדו יאנוצ'י חשב שמבטא רוסי מלאכותי יהרוג את הקומדיה), וכולם, כולם, מעולים ביותר, כולל אלה שקיבלו רק משפט או שניים.

זה רק סרטו השני של יאנוצ'י כתסריטאי ובמאי, אבל בין "בסוד העניינים" לעכשיו הסאטיריקן הסקוטי (ממוצא איטלקי) יצר את "Veep", שמקרקסת את הפוליטיקה האמריקאית. כמו הסדרה המשובחת הזו, "סטלין מת!" ניחן בהומור חד ובקצב מעולה, אלא שהבחירה להיצמד להיסטוריה מספקת לו גרביטאס, ולפעמים הצחוקים נתקעים בגרון למול האימה. משפט שדה מזורז שנערך למי שעד רגע לפני כן היה איש אדיר עוצמה הוא סצנה מצמררת שגורמת לנו להתקפד במושב. וזה בדיוק מה שסאטירה טובה צריכה לעשות.

סרט על: המאבקים על השלטון אחרי מותו של סטלין
ללכת? כן. סרט מצחיק עד אימה