קורונה אהובתי: הסדרה שהצליחה ללכוד את המגיפה עם הלב
"סיפורי בידוד" הבריטית תוסרטה, צולמה בבתי השחקנים ונערכה לשידור תוך חודש בתנאי סגר ובידוד, כדי לספק לצופים מראה מרגשת של מצבם (וקצת תקווה). וזה עובד לה
הבידוד שנכפה על חלק ניכר מאוכלוסיית העולם עקב הקורונה עורר אמנים רבים לייצר הפקות ביתיות מסוגים שונים ולהעלות אותן לרשתות החברתיות. התסריטאי הבריטי ג'ף פופ, המשמש כראש מחלקת הדרמה של ערוץ ITV, לקח צעד נוסף, ויזם הפקה של סדרת טלוויזיה המורכבת מארבע דרמות קצרות שנובעות מתוך הסיטואציה של הבידוד ומגיבות אליה. כמה שחקנים ותסריטאים בולטים נענו ליוזמה – עקב המצב כולם היו פנויים.
הסרטים (שאורכם 15 דקות) הופקו תוך כדי הקפדה מלאה על כללי הריחוק החברתי – השחקנים הצטלמו בבתיהם באמצעות ציוד טכני שעבר חיטוי והונח מחוץ לדלתותיהם. בני משפחותיהם שימשו כצלמים וכתאורנים, וחלקם אף השתתפו כשחקנים. הבמאים נתנו הוראות מרחוק באמצעות אפליקציה. משלב היוזמה ועד השידור בבריטניה בין ה-4 ל-7 במאי חלף פחות מחודש, כי חלק מהרעיון היה להגיע לצופים כשהם עדיין בבידוד, ולספק להם מראה של מצבם (וגם שביב תקווה).
הסרטים אכן נוגעים בעצב חשוף ומצליחים לרגש, גם אם לא מדובר בדרמות עמוקות מאוד. חלק מהפרקים ניחנים במשהו מהאווירה של סדרת האנתולוגיה "מראה שחורה", רק שהפעם אין צורך לבנות את כללי העולם האבסורדי שבתוכו הם מתרחשים, פשוט משום שכולנו חיים בתוכו. ישיבות זום, מחיאות כפיים במרפסות לצוות הרפואי, תקשורת דרך דלת זכוכית ושאר מאפיינים גלובאליים של התקופה משתלבים בסרטים באופן טבעי, וחלקם מקבלים טוויסט חדש.
>> איך עשו את זה? ככה:
כל פרק נקרא על שם הדמויות שבמרכזו. הפרק הראשון "מל", מתמקד באישה בהריון מתקדם (מגבר נשוי) התקועה לבד בביתה, מול מסכי המחשב והסמארטפון, והשילוב של בדידות כפויה והלידה המתקרבת מוציאים ממנה ציניות, כעס וגם כאב עמוק. שרידן סמית' ("ד"ר הו") גויסה לתפקיד משום שהיא אכן בהריון מתקדם וצולמה בביתה על ידי הארוס שלה. התסריט מאת גבי שיפ ("שעתם היפה") נע במיומנות בין קומדיה למועקה ולריגוש לב. הוא מעלה את מל על רכבת הרים רגשית, וסמית' נענית לתפקיד בכל מאודה.
הפרק השני (פרי עטו של פופ) מתמקד ביחסים המתוחים בין אלמן חולה (רוברט גלניסטר) לבנו (טום גלניסטר) המטפל בו. דרמה מסוג זה היתה יכולה להתרחש גם ביום רגיל, אבל הפנצ'ליין מאוד ספציפי, והוא עובד, אם כי זה הפחות שלם (והיותר גימיקי) שבפרקי הסדרה. הפרק השלישי מפגיש לשיחת זום פסיכיאטרית (אנג'לה גריפין מ"קצוות מפוצלים") והיפוכונדר עם הפרעה כפייתית אובססיבית (דארן בויד מ"מרגל") שההסגר מעורר בו את כל החרדות שלמד להתגבר עליהן. יש דינמיקה מבדרת בין הגבר הלחוץ לאישה שמנסה לשמור על חזות רגועה, עד הרגע שהפוקוס הדרמתי עובר מהפציינט למטפלת והטון משתנה. גריפין צולמה על ידי בעלה, בויד נראה רק דרך מסך המחשב, ושניהם מצוינים.
הפקת הסרט הרביעי גרמה למשטרה לפטרל ברחוב שליד הבית של אדי מרסן ("ריי דונובן") בחשד שקורות שם הפרות סגר. מרסן מגלם גרוש כועס, המתגורר עם שני בניו (בודי ובלו מרסן) ומנצל את הסיטואציה כדי למנוע מאמם, שחיה עם גבר אחר, לראותם. אביה המתגורר בסביבה (דיוויד ת'רלפול מ"חסר בושה") עובר בחצר בדרך ל"רכישת מוצרים חיוניים", מבדר את הנכדים דרך דלת הזכוכית ומנסה לדבר אל לב חתנו לשעבר. היחסים בין ארבעת הזכרים בדרמה הנקראת דווקא על שם האישה הנעדרת מייצרים דרמה נוגעת ללב. העובדה שכולם צולמו על ידי האמא האמיתית ודאי תרמה למורכבות הרגשית של הסיטואציה.
"סיפורי בידוד" זמינה החל מיום חמישי הקרוב, ה- 28.5, ב- yes VOD