סי-ים מתיימרת להמציא מחדש את מסעדת החוף – ונכשלת בענק
סי־ים, התאילנדית החדשה, אינה מושיעה את ההיצע העלוב של מסעדות החוף בעיר ומגישה אוכל שנראה כאילו נהגה ובוצע על ידי כלכלנים ולא על ידי טבחים
הקולינריה התל אביבית מעולם לא התקרבה לקו החוף. על החול, עם מלצריות ומלצרים במכנסונים מיני, לחות בלתי נסבלת, מטקות שדופקות באוזן – תעזוב אותנו בשקט ותביא אבטיח עם בולגרית, גולדסטאר בכוסות פלסטיק, והילד רוצה צ׳יפס. מסעדת סי־ים בואכה הדולפינריום מצהירה שהיא רוצה להמציא את הפורמט המיוזע מחדש. המתחם – הפתוח והמקורה – עצום, ומלבד הפלייליסט המוכר של טוסטים והמבורגרים בא להם מסעדה תאילנדית. למה מהפכת החוף בוחרת בתאילנדי ולא למשל במטבח ים תיכוני שיתאים לקיץ המקומי? כי מסעדנים חושבים קונספט, טרנד, מה עשו השכנים בקיץ האחרון. לא מתווכח איתם, תל אביב וקו סמוי שתי טיפות בננה לוטי.
אבל למרות ההשקעה המוקדמת סי־ים בעיקר משדרת שהיא מיזם כלכלי ולא קולינרי. באותה מידה אפשר היה לפתוח כאן מטבח וייטנאמי, מקסיקני או טבעוני. כל דבר שיש לו טבלת אקסל, כי בניית נרטיב היא לא לוגו, היא מסע ארוך, ממושך, למדני, סזיפי, מאתגר. גם בלי קיצורי דרך פתיחת מסעדה היא שדה מוקשים שמעטים מצליחים להצטיין בו, ובסי־ים יש יותר בעיות מאשר מדוזות בחוף ירושלים.
מהעיצוב המגושם והסתמי, דרך השיחות במטבח של הצוות כאילו אין אורחים במסעדה – מה שנותן לך תחושה שאתה באתר בנייה – עד לתפריטי הקרטון הדהויים שאף על פי שהמסעדה רק סיימה הרצה נראו כאילו עברו אלפי ידיים. החובבנות התבטאה בצלחת. המון כוונות טובות, מלצרית חמודה שבחמודות, אבל אז המנה מגיעה לשולחן ומבאסת את החיים. הסושי הטבעוני נראה כמו בית ספר לטבחים עייפים: אורז דחוס עד מחנק ושילוב סגור טעמים של בטטה סגולה ואבוקדו. לעומתו סיגר האדממה היה מהפך ממש – חי, קרנצ׳י, עם מטבל מעניין על בסיסי קוקוס ותבליני קארי. אבל מה? אדממה קפואה. מה אפשר להוציא מהפיצוחים הטמבלים האלו.
את המנה הבאה אין צורך להציג: סלט חריף עם שאלוט קריספי, עשבי תיבול, רוטב על בסיס ליים, המון סוכר, צ׳ילי ופיש סוס, ומעל הסלט פרוסות בשר בקר (סינטה, כנראה) מוקפצות. אני לא יודע מה קורה במטבח, איך מטפלים ושומרים על עשבי התיבול, אבל כל פריט בצלחת שידר עייפות כרונית, והבשר נראה כאילו לא קיבל את מנת האש האימתנית שהיה זקוק לה. זו אמורה להיות מנה בלתי נשכחת שתחגוג על טעמי ואווירת הקיץ – חריף, חמוץ, מתוק, עלים, בשר – ג׳וקר שכל מסעדה פאן אסייתית אוהבת לשלוף. איך קרה שמטבח חדש מצליח להוציא מנה עם וויב של אדם אחרי שמונה שעות שיזוף על החוף? זה כבר עניין טבחי ביצועי ולא פחות חשוב: סיסטמטי.
אם יש מנה שהטבחים אינם מסוגלים להוציא אותה כראוי, פשוט תבנו תפריט שיתאים להם. הם המוציאים והמביאים של המסעדה, בסופו של דבר הכל עובר דרך הידיים שלהם. נכון שהכל יוצא בזמן וגם המלצרית חילקה כרבוליות במרפסת (בחיי!), אבל יש גם עניין קטן בסוף שקוראים לו אוכל.
הלאה: פילה דג מוסר בעלה בננה נשמע מנה שבא לך להזמין. לא תמיד היא מצדיקה את הציפיה. העלים אינם בהכרח נותנים את הארומה הנוספת, הדג הנסתר מן העין מקשה על דיוק הבישול. בסי־ים כשלו דווקא במשימה הפשוטה ביותר הכרוכה במנה הזאת: העלה עצמו היה שרוף, וכל טעמיה נצבעו בטעם עלה חרוך. הדג בתיבה היה דווקא טעים, בייחוד עם רוטב הקשיו שליווה אותו, ומרקמו היה סביר. אבל הארומה הרסה את החבילה. אורז דביק שהוגש בצד כעין עוגת אורז שוב התגלה כדחוס מדי.
כדי ללכת על בטוח הזמנו עוף מטוגן. לכאורה מנה נחותה, אבל אם מבצעים אותה היטב – במרינדה שגורמת לעוף להישאר עסיסי ולהחדיר טעמים אהובים כמו למון גראס, סויה, צ׳ילי וג׳ינג׳ר – התרנגולת מקרקרת לכם בגרון. כאן היא העלתה געגועים לדוד האבוד שלה בקנטקי פריד צ׳יקן, והרוטב בצד (צ׳ילי תמרהינדי) לא הטביע את חותמו על המנה. טעמים מחדירים בהשריה ממושכת ולא הורסים אותם בצלייה או בטיגון יתר, ואז, ללא התרעה מוקדמת, באקט של חתרנות בלתי מודעת, חילקה המלצרית אבטיח קר בין השולחנות. ברגע אחד היא הגישה את הביס הטעים בארוחה. גם בלי בולגרית.
ציון: 2 כוכבים מתוך 5
מה זה? תאילנדית על החוף
שורה תחתונה: מה רע באבטיח וטוסט בולגרית?
חשבון
רול צמחוני 56
אדממה סיגר 54
נם טוק 58
גאי טור טאקארי 82
דג אפוי בעלה בננה 108
2 קוקטלים 104
שליש ווינשטפן 30
2 צייסר קווארדו גולד 38
סך הכל 530 ש"ח
← סי־ים, ביץ קלאב, מתחם חוף הדולפינריום, הרברט סמואל 5 תל אביב. כל יום 12:00־אחרון הלקוחות, 7977966־03