"סמוך על סול" הסתיימה עם האמת, כל האמת, ושום דבר מלבד האמת

היה שווה לסמוך? "סמוך על סול". צילום: מתוך פוסטר העונה הרביעית, AMC
היה שווה לסמוך? "סמוך על סול". צילום: מתוך פוסטר העונה הרביעית, AMC

אחרי 13 שנים עם סול גודמן ושש עונות של יצירת אמנות טלוויזיונית, "סמוך על סול" הסתיימה אמש (15.8) עם פרק אחרון שהצליח לעמוד בכל הציפיות ולספק פרידה מושלמת מאחת הדמויות הכי מרתקות על המסך בעזרת שאלה קלישאתית אחת – אם היתה לכם מכונת זמן, לאן הייתם נוסעים?

16 באוגוסט 2022

אזהרה: הביקורת כוללת ספוילרים משמעותיים לפרק הסיום של "סמוך על סול", אז ממש כדאי לצפות בו לפני שקוראים אלא אם לא אכפת לכם ואז מי אנחנו שנשפוט?

"אין בושה ללכת אחורה ולשנות את המסלול שלך", צ'ארלס מק'גיל לג'ימי

לפני הפרק הראשון של "סמוך על סול", היו בקרב חובבי "שובר שורות" לא מעט שאלות, ובעיקרן – למה? למה לקחת את סול גודמן ולתת דווקא לו ספין אוף? מה הערך בלקחת דמות משנה חביבה, הפוגה קומית לכל היותר, ולבנות עליה המשך לסדרה שבסך הכל, לגמרי השאירה טעם נהדר בסיום? למה לפתוח את הכל מחדש? עכשיו, שש עונות אחרי ועם סיומה של "סול", יש לנו תשובה חד משמעית. כי הוא זה שיכל לעשות את מה שוולט מעולם לא הצליח. כי סול גודמן, כה יעזור לי השם, יכול להתחרט.

מהרגע הראשון של הסדרה המאבק המרכזי של ג'ימי מק'גיל היה הזהות שלו. האם הוא יהיה עם או נגד החוק? ג'ימי המחליק או ג'יימס העורך דין? התשובה, שכבר ידענו מראש, היא שהוא עתיד להפוך לסול גודמן, העו"ד/פושע, זה שיושב על מאזני הצדק, רגל פה רגל שם. אבל לא ידענו מה יהיה גורלו פוסט ימי סול גודמן. אחרי שקיבלנו הבזקים קטנים של ג'ין, מנהל סניף סינבון בקניון בנברסקה, בראשית כל עונה – ארבעת פרקי הסיום של הסדרה היו קרב עיקש בין כל הדמויות שג'ימי לבש לאורך השנים, ולמרות שהקרב הזה בין חדרי מעצר, כותלי בית המשפט ותאי כלא – זה היה אחד מהקרבות המרשימים, גם אם מאופקים, שנראו על מסך הטלוויזיה.

הפרק עצמו לא מבזבז זמן, ואחרי פלאשבק קצר עם מייק במדבר (שעוד נדבר עליו בהמשך), ג'ין נתפס תוך פחות מעשר דקות לתוך הפרק, אוסף יהלומים מתחתית פח האשפה בו התחבא. "אמרו לי שמצאו אותך בפח אשפה. זה הגיוני", אומרת לו מאוחר יותר מארי שריידר, אלמנתו של האנק, שחוזרת להופעת אורח קצרה ומהותית בפרק. אחרי אין סוף ספקולציות, זה גורלו של סול גודמן, להיות מובל באזיקים לתא המעצר. אם זה סגור, השאלה היחידה שנותרה לשארית הפרק היא איך ג'ימי יסיים את המעצר הזה, וזה – כמו תמיד – תלוי רק בו.

"את והוא קורבנות. אבל גם אני", סול גודמן למארי שריידר

בתא המעצר, נעול בין ארבע קירות, בג'ימי שוב מתעורר אינסטינקט ההישרדות שלו. אחרי שכבר שמענו אותו מוותר (ומודיע לעובדי סינבון שהם צריכים לחפש מנהל חדש), פתאום הוא נזכר מי הוא היה. ומרגע שסול גודמן מתעורר, התכנית נכנסת לפעולה. הוא משתמש בלשון הקסומה שלו כדי לשכנע את בוב או'קלי – העו"ד שתמיד קינא בסול עד ששנא אותו – ללוות אותו בתרגיל משפטי אחד אחרון, זה שאמור להציל את ג'ימי. הוא מגלח את שפם הג'ין, וסומך על סול.

עד היום, לראות את סול גודמן בשיאו היתה חוויה כמעט מענגת. הזחיחות החיננית, חדות הלשון, מהירות החשיבה על הרגליים והפתלתלות הקסומה שתמיד מוציאה אותו, כדבריו, "למעלה". זה היה הפאן האולטימטיבי. בפרק הסיום לעומת זאת, כשנדלק לו הסול המחזה הוא בעיקר עצוב. התרגילים אותם תרגילים, החלקלקות חלקה כתמיד, אבל הקונטקסט שונה.

לראות אותו בוחר לשחק את הקורבן, מעקם את האמת לצרכיו האנוכיים, נראה אכזרי במיוחד אחרי שראינו במו עיננו את הריקבון המוסרי שדרכו היה צריך ג'ימי לעבור כדי להגיע עד הלום. ועכשיו הנבל הזה משקר לאלמנה שהוא היה הקורבן. היא לא קונה את זה, משרד התובע לא קונה את זה, אבל זה לא משנה. כי סול גודמן צריך רק מושבע אחד שישתכנע. ואנחנו יודעים שהוא יכול להיות מאוד משכנע.

"ארצות הברית נגד… הנאשם ביקש להשתמש בשם סול גודמן, אז זה ארצות הברית נגד סול גודמן", השופטת סמנת'ה סמול

7.5 שנים בכלא נוח לעשירים (היי, אם זה מספיק טוב לברני מיידוף זה מספיק טוב בשבילו) במקום מאסר עולם ו-190 שנים נוספות. אפשר לומר שהעסקת הטיעון שהוא השיג היא אחת המרשימות בקריירה שלו. הוא היה כל כך בשוונג, עד שמתוך הגאווה (ולא בפעם הראשונה) הוא נהיה חמדן, והתחיל להשתעשע עם הרעיון של להחליף מידע על מותו של האוורד תמורת גלידת מנטה-שוקולד. רק שאז הוא מגלה שקים התודתה על חלקה במוות של האוורד, והכל משתנה. אחרי פלאשבוק נוסף, הפעם עם וולטר ווייט (ועוד נדבר על זה, כמובטח), סול משנה כיוון על המטוס. הוא משקר לבוב או'קלי, שוב, שיש לו מידע נוסף על הרצח של האוורד, וכן. זה מערב את קים.

קיווינו לראות מפגש נוסף בין ג'ימי לקים, במיוחד אחרי שהמפגש האחרון במשרדו של סול היה בעל טעם כל כך מר. וכיאה לסדרה שעם כל הכבוד לקרטל, התאהבנו בה בבתי המשפט עם ג'ימי וקים – רגע השיא מתרחש כשקים מביטה בשברון לב מהצד על ג'ימי מק'גיל צועד בחליפת סול גודמן נוצצת לתוך המשפט שלו, איך לא, בהילוך איטי לצלילי שיר גוספל שאומר "כל הדברים אפשריים, אם רק היית אני". העניין הוא שאנחנו לא יודעים עם איזה אני הגיע האדם שעומד עכשיו מול השופטת.

"It’s Show Time", הוא מסנן לעצמו רגע לפני, וכהרגלו השואו תמיד בזמן. ואנחנו מקבלים סול גודמן קלאסי, מדקלם את הנאום עליו התאמן, מאשים את כולם, ובעיקר את וולטר ווייט, חוץ מאת עצמו. ואז מגיע הטוויסט האחרון. זה לא עוד תכסיס של סול גודמן, אלא האמת. כל האמת, ושום דבר מלבד האמת. וידוי מלא, לקיחת אחריות, הודאה באשמה. כל מה שתרצו. הוא אפילו הרחיק לכת, וסוף סוף הודה באחריות שלו על מות אחיו צ'אק ("זה אפילו לא היה פשע", לוחש לו בוב. "זה היה", עונה ג'ימי). המצלמה מתמקדת בשלט היציאה, בדיוק כמו שעשתה כשג'ימי ריסק את הקריירה של אחיו. אז השלט סימן את סיומו העצוב של צ'אק. כאן, בעוד ג'ימי מתוודא על חטאיו, הוא מסמל את המותו של סול גודמן, והסיכוי של ג'ימי לצאת לגאולה, גם אם זה אומר לשרת את מלוא עונשו.

"השם הוא מקגיל. אני ג'יימס מק'גיל", ג'יימס מק'גיל, ולא סול גודמן, לשופטת

הפלאשבק האחרון מחזיר, לראשונה מזה שלוש עונות, את צ'אק, אחיו הגדול של ג'ימי והאדם המשפיע ביותר בחייו, לפני שהכיר את קים. במהלך שני הפלאשבקים הראשונים – עם מייק (שמציג רגע שלא נראה מפרק המסע במדבר) ועם וולטר (שמציג רגע שלא נראה במרתף בו המתינו לאיסוף והחלפת זהות מאיש שואבי האבק, ואת וולטר בשיא נבזיותו) – סול מוטרד בשאלה די קלישאתית: אם היתה לך מכונת זמן, לאן היית חוזר. שני הנשאלים מבינים את כוונתו האמתית – הוא בעצם שואל אותם על איזה רגע הם מתחרטים, מה היו משנים במסלול שבו צעדו.

מייק היה מוותר על השוחד הראשון שלקח, ובכך נמנע מעולם הפשע. וולטר היה נשאר בחברה שעזב, והופך לאדם עשיר. סול, כשנשאל, מתחמק מלענות תשובה כנה. אחרי כל מה שקרה, הוא מתחרט על הפעם שהוא החליק ודפק את הברכיים? נו באמת. רק בפלאשבק עם צ'אק זה הופך לברור. הוא מתחמק כי אחיו תמיד התחמק. כי בצ'אק לא היתה חרטה. "אם אתה לא אוהב לאן שאתה מתקדם, אין בושה לחזור אחורה ולשנות את המסלול שלך", אומר לו צ'אק. "מתי אתה אי פעם שינית מסלול?", עונה לו ג'ימי, ובכך מעיד על מה שם אותו במסלול לעבר המקום אליו הגיע – הכלא. בלי חרטות.

"עם התנהגות טובה? מי יודע", ג'ימי לקים

אבל לג'ימי יש חרטות. למעשה, בניגוד לוולטר ווייט שהודה שהוא "עשה את זה בשבילי", רגע ההודעה של ג'ימי שהוא "ראה הזדמנות" באותו הלילה בו נחטף על ידי וולטר, היה רגע של חרטה. וולטר לא הביט אחורה וחשב מה יכל לעשות שונה, אבל ג'ימי כן. נאום בית המשפט שלו, והחלפת המבטים מלאת המשמעות עם קים, היא רגע הניקוי של הנפש המלוכלכת. של הפח בו נתפס לבסוף. בפעם הראשונה ג'ימי המחליק לא ברח מאחריות, לא שיקר, לא התחמק בעזרת לשונו. הוא עמד, התוודה, התחרט, ועכשיו ישא בתוצאות.

כך מגיע ג'ימי לחליפה האחרונה שלו, חליפת בית הכלא. נראה שזה לא כזה נורא דווקא. האסירים האחרים עושים לו כבוד גדול בתור העו"ד העבריין שתמיד עזר לכל הנוכלים באלבקרקי להתחמק מעונש. הוא מצא עבודה במאפיית הכלא (העבודה בסינבון בסוף השתלמה) והוא כבר לא לבדו, כפי שאמר שוב ושוב בכנות שוברת לב בימיו כג'ין. לא רק האסירים איתו, אלא גם האדם האחרון שעדיין אוהב אותו, קים ווקסלר, שמצליחה לרמות את דרכה ולשקר שהיא עורכת הדין שלו, וכך להיפגש איתו בבית הכלא. כנראה שהיא עדיין זוכרת דבר או שניים שלמדה מג'ימי.

המפגש האחרון של ג'ים וקים היה פשוט יפהפה, ויזואלית ותמטית. עומדים בבית הכלא וחולקים סיגריה, בדיוק כמו בפעם הראשונה בחניון משרדי HHM. בין משחקי אור וצל נהדרים, העולם האפור פוסט סול מואר בפעם האחרונה בעזרת להבת המצית שבין קים לג'ימי. טאצ' קטן וסמלי, אבל משמעותי מאוד. האש עדיין בוערת בינהם. מופרדים מבעד לסורגים, השניים נפרדים, לא לפני שג'ימי מסמן לה פעם נוספת את אותה יריית-יד אהובה.

הקשת הסיפורית של סול נסגרה מאחורי הסורגים, 13 שנים אחרי שהדמות נולדה. אמנם גורל אכזר, ומוצדק, אבל גם להבה קטנה של אופטימיות. כך הפכה ההפוגה הקומית של "שובר שורות" לאחת הדמויות המרתקות, המורכבות, המבריקות והטראגיות של המת'אוורס (כן, זה שילוב בין מת' למטאוורס. תתמודדו). הסוף של "סמוך על סול" מעט יותר מורכב ואמביוולנטי מזה של "שובר שורות" – בדיוק כמו השוני בין הסדרות – ומשלים באופן המספק ביותר את אחת מהיצירות הגדולות אי פעם. באמת שלא יכלנו לבקש יותר. טוב שסמכנו על סול.

הפרק האחרון של "סמוך על סול" ישודר ביום רביעי (17.8) בהוט, יס וסלקום TV, ויעלה למחרת גם בנטפליקס