איך הפכה סקרלט ג'והנסון מעוד שחקנית למועמדת הגדולה באוסקר?

בגיל 35, אחרי 25 שנה על המסך, סקרלט ג'והנסון קיבלה מועמדות ראשונה לאוסקר על הופעתה ב"סיפור נישואים", ועוד אחת על "ג'וג'ו ראביט". כך היא צורפה לרשימה המצומצמת של תריסר שחקנים שזכו באותה שנה במועמדויות בקטגוריות השחקן הראשי ושחקן המשנה (מועמדות כפולה באותה קטגוריה אסורה על פי הכללים). בהוליווד הדרך הכי בטוחה לזכות במועמדות לאוסקר היא לגלם דמות היסטורית, או לחרוג מהתדמית, וזה מה שעשתה ג'והנסון ב"סיפור נישואים". היא אמנם מגלמת שחקנית הוליוודית, אבל הולכת נגד התדמית הסקסית והזוהרת שלה ומעצבת דמות נוגעת ללב של אישה שחשה שהיא נעלמה תחת צילו של בעלה והיא מנסה להגדיר את עצמה מחדש, עם כל הכאב הכרוך בכך. הופעתה בקומדיה על גרמניה הנאצית, לעומת זאת, היא החולייה החלשה בסרט. המועמדות המיותרת שניתנה לה על "ג'וג'ו ראביט" מסמנת שבהוליווד סוף סוף הסכינו לכך שהילדה היפה מניו יורק שגדלה להיות כוכבת של שוברי קופות שמכניסים מיליארדים (כן, גם אלה שבהם אינה מוקפת בעוד גיבורי על), היא שחקנית רצינית שלוקחת סיכונים.

במהלך השנים ג'והנסון השתתפה בכמה סרטים שזיכו אנשים אחרים באוסקר – סופיה קופולה על "אבודים בטוקיו", פנלופה קרוז על "ויקי, כריסטינה, ברצלונה", ספייק ג'ונז על "היא" – אבל היא נותרה מחוץ למעגל, והלכה לקבץ פרסים במקומות אחרים. בגיל 25 היא ניסתה את כוחה בברודוויי, בהפקה של "מראה מעל הגשר" של ארתור מילר. כמו כולם, גם קהיליית התיאטרון אוהבת כוכבים, אבל מי שקופצים מהוליווד כדי להוסיף לעצמם מעט יוקרה עלולים להתקל בכתף קרה. זה לא היה המקרה שלה. ג'והנסון זכתה בשלל ביקורות טובות ובפרס טוני לשחקנית המשנה הטובה ביותר. שלוש שנים אחרי כן היא חזרה לברודוויי, לתפקיד הראשי בעוד מחזה קלאסי – "חתולה על גג פח לוהט" של טנסי וויליאמס. הפעם הביקורות היו מעורבות.

סקרלט ג'והנסון ב"סיפור נישואים"

אלה לא היו ההופעות הראשונות שלה על הבמה. בילדותה היא חלמה להיות ג'ודי גרלנד ולככב במיוזיקלס ("ראיתי את 'עלובי החיים' זיליון פעמים", היא סיפרה ב-2010), ובגיל 9 הופיעה לצד קליסטה פלוקהארט ואיתן הוק בהצגה "Sophistry" שהועלתה אוף-ברודוויי (היה לה שם משפט אחד). משם היא המשיכה להוליווד. בגיל 11 היא נבחנה ל"ג'ומנג'י", אך הפסידה את התפקיד לקירסטן דנסט המבוגרת ממנה בשנתיים. היא כשלה בעוד כמה אודישנים, ובהחלט יכול להיות שהעובדה שלא הפכה לילדה כוכבת כמו זו המוצגת ב"היו זמנים בהוליווד", תרמה לחוסנה הנפשי.

שנה אחרי כן היא כבר זכתה לגלם תפקיד ראשי בסרט העצמאי "מני ולו". הופעתה הבוגרת בסרט על שתי אחיות שבורחות מבתי אומנה וחוטפות אישה שתטפל בהן, זיכתה אותה במועמדות לפרס הספיריט (האוסקר של הקולנוע העצמאי), ושכנעה את סופיה קופולה ללהק אותה, חמש שנים אחרי כן, ל"אבודים בטוקיו".

"היא הייתה בת 12 ואני ממש אהבתי אותה", אמרה קופולה ב-2018. "כבר אז היה לה את הקול הצרוד הזה והוא נראתה בוגרת מאוד לגילה. הייתה בה איכות יוצאת דופן והתחברתי לזה. היא יכולה להעביר הרבה בלי להגיד דבר. הייתה לי תחושה לגביה. לא הופתעתי כשהיא המשיכה לעשות הרבה דברים שונים, אבל אני מופתעת כשאני מתבוננת אחורה וקולטת כמה צעירה היא הייתה. היא הייתה רק בת 17".

העשור של סקרלט ג'והנסון

אותו קול צרוד וסקסי הוא שעורר את הקריאות הראשונות להעניק לה מועמדות לאוסקר ב-2013, כשגילמה ב"היא" תוכנת מחשב סקרנית ומלאת חיים שמפתחת מודעות עצמית וגורמת לחואקין פיניקס להתאהב בה. המבקרים היללו ("מנותקת מגופה עתיר הקימורים, קולה אינו פחות מפתה, אבל הוא גם מלא רוך ופליאה", כתב המבקר של וראייטי) ואולפני וורנר ניהלו קמפיין במטרה להשיג לה מועמדות, אבל חברי האקדמיה לא השתכנעו מהטיעון שעיצוב דמות מורכבת על ידי קול בלבד הוא הישג מרשים אף יותר מאשר הופעה שנסמכת גם על הבעות פנים וגוף (עד כה, אף שחקן עדיין לא זכה במועמדות על תפקיד קולי). ג'והנסון הפליאה להשתמש בקולה גם בתפקידי הנסיכה ב"בובספוג – הסרט", הנחש ב"ספר הג'ונגל" והכלבה הדוגמנית ב"אי הכלבים".

בין לבין היא סיפקה הופעות חושניות ומלאות חיים בסרטים מוערכים, בהם "נערה עם עגיל פנינה" ו"נקודת מפגש" שזיכו אותה במועמדויות לגלובוס הזהב, והייתה מצחיקה במיוחד כדיווה מניו ג'רזי שמכורה לקומדיות רומנטיות ב"דון ג'ון". ב-2005 היא לוהקה לראשונה לסרט מד"ב עתיר תקציב שנועד לשבור קופות, אך "איילנד" כשל במשימה. היא המשיכה לעבוד במרץ בסרטים טובים יותר ("יוקרה") ופחות ("יומני האומנת"), עד שאמילי בלאנט פרשה מתפקיד האלמנה השחורה ב"איירון מן 2" (לפי הפרסומים הצילומים התנגשו עם תוכניות אחרות שלה), וג'והנסון זכתה בתפקיד גיבורת העל שהפך אותה לכוכבת על.

סקרלט ג'והנסון ב"איירון מן 2"

זה היה ב-2010 והפתיחה הזאת סימנה את העשור הבא כעשור של סקרלט ג'והנסון (לצד ג'ניפר לורנס). אחד משיאיו היה "מתחת לעור" המכשף של ג'ונתן גלייזר (2013), שבו גילמה אישה מסתורית (חייזרית?) המפתה גברים בודדים. הסרט אמנם יצא מפסטיבל ונציה בידיים ריקות וכשל בקופות, אך הפך מאז לאחד הסרטים הנערצים של העשור ודורג שני בסקר של אינדיווייר. שנה אחרי כן היא גילמה אישה הזוכה בכוחות על אנושיים שגם מכלים אותה מבפנים, ובמו ידיה הפכה את "לוסי" של לוק בסון ללהיט קופתי.

התארים "סקסית" ו"מפתה" כבר הופיעו כמה פעמים בטקסט ואפשר להצמיד אותם להופעות נוספות שלה על המסך ומחוצה לו (ב-2011 היא הייתה מועמדת לתפקיד הראשי ב"נערה עם קעקוע דרקון" אבל הבמאי דיוויד פינצ'ר טען שהיא "סקסית מדי" לתפקיד). היא אינה פצצת סקס במסורת הבלונדינית התמימה כמו מרילין מונרו. הופעתה הפתיינית משדרת פקחיות ואף ערמומיות במסורת ורוניקה לייק וקתלין טרנר. זה לא רק הקול והשפתיים הבשרניות שהופכים אותה לפאם פטאל של המאה ה-21. נראה שזה גם חוסר הפחד שלה לעשות ולומר מה שהיא באמת חושבת. וודי אלן ליהק אותה לשלושה סרטים שקידמו את הקריירה שלה והיא שומרת לו אמונים גם היום, כשכולם מפנים לו את גבם. בראיון שהעניקה להוליווד רפורטר בספטמבר 2019 אמרה ג'והנסון: "אני אוהבת את וודי. אני מאמינה לו ואני אעבוד איתו בכל הזדמנות".

ההתבטאות הזאת עוררה הרבה תגובות זועמות, בהן אחת מרונן פארו, ובראיון לוואניטי פייר בנובמבר היא חידדה את דבריה, בלי לסגת מעמדה הקודמת: "רק בגלל שאני מאמינה לחבר שלי לא אומר שאני לא תומכת בנשים ומאמינה לנשים. אני חושבת שצריך לבחון כל מקרה לגופו. אי אפשר לקבל הצהרה גורפת. זאת האמונה שלי. וככה אני מרגישה". כזכור, ג'והנסון חטפה גם כשהחליטה לשמש כפרזנטורית של סודה סטרים המיוצר בשטחים, אך סרבה להתנצל על בחירתה, ובמקום זאת החליטה לסיים את תפקידה כשגרירה של רצון טוב בארגון אוקספם, משום שהארגון הנלחם ברעב מסביב לעולם ביקר אותה אחרי שהופעל עליו לחץ.

זה לא שהיא לא מקשיבה. לחץ מאסיבי כן שכנע אותה לסגת מהסכמתה לגלם טרנסג'נדר בסרט "Rub & Tug", וזאת אחרי שתגובתה הראשונית שלחה את הזועמים לפנות לשחקנים שגילמו דמויות טרנסיות לפניה. "למדתי הרבה מהקהילה מאז שהשמעתי את ההצהרה הראשונית שלי על הליהוק שלי והבנתי שהיא הייתה חסרת רגישות", היא אמרה מאוחר יותר. בכל אופן, צמד המועמדויות הנוכחיות לאוסקר מוכיחות שכל ההתקפות האלה לא הזיקו לה ולא ערערו את מעמדה כאחת השחקניות האהובות בהוליווד.

ב-1 במאי ייצא למסכים "האלמנה השחורה". הסרט יתמקד בנטשה רומנוף, שג'והנסון הפכה לאחת הדמויות היותר מגניבות ביקום הקולנועי של מארוול. האוהדים מחכים כבר שנים לסרט הזה, ויש התוהים אם זה לא מאוחר מדי. אבל התגובות לטריילר טובות, ואם זה תלוי בג'והנסון, "האלמנה השחורה" יהיה ניצחונה הגדול ביותר.