פסטיבל שמקרין רק סרטים ישנים הוא דרך טובה לחמוק מההווה

ההיסטוריה הידועה שנלמדת בבתי הספר לקולנוע היא שהקולנוע הומצא על ידי האחים לומייר מצרפת. הערב של ה-28 בדצמבר 1895 שבו השניים ערכו בבית קפה בפריז את ההקרנה הראשונה של סרטונים לקהל קוני כרטיסים – בהם זה המיתולוגי של רכבת נכנסת לתחנה – נחשב למועד לידת הקולנוע. אבל הם לא באמת היו הראשונים. הקדימו אותם בחודשיים תמימים האחים הגרמנים סקלאדנובסקי, שפיתחו מכשיר הקרנה משלהם וערכו ערב הקרנה ב-1 בנובמבר 1895. מקס ואמיל סקלאדנובסקי רשמו פטנט על ההמצאה שלהם וקראו לה ביוסקופ. אבל ההמצאה שלהם נשכחה משום שהסינמטוגרף של האחים לומייר היה יותר מוצלח מכמה בחינות, והביזנס שלהם פרח, בעוד האחים הגרמנים השלימו לא יותר מ-30 סרטים קצרים.

>>

ב-1995, בזמן שהעולם חגג 100 שנים לקולנוע, וים ונדרס ("ימים מושלמים") יצר – יחד עם סטודנטים מהאוניברסיטה לטלוויזיה וקולנוע של מינכן – סרט על הממציאים הגרמנים. בשבוע שעבר "האחים סקלאדנובסקי" זכה להקרנה חגיגית ב"מרתון הסרטים הקלאסיים של בודפשט" – פסטיבל צעיר של סרטים ישנים שנערך ב-17-22 בספטמבר. ונדרס עצמו כיבד את ההקרנה בנוכחותו, ועלה לבמה לקבל את פרס FIAF – הפדרציה הבינלאומית של ארכיוני קולנוע. הפרס, שנראה כמו קופסה של גלגל פילם, מוענק מדי שנה לאנשי קולנוע שתורמים תרומה מהותית לשימור והצלה של סרטים ישנים. הזוכה הראשון ב-2001 היה מרטין סקורסזה, ואחריו זכו בו אינגמר ברגמן, מייק לי, טילדה סווינטון, אנייס ורדה, גיירמו דל טורו ומכובדים נוספים. השנה היתה הפעם הראשונה שפרס FIAF הוענק במסגרת הפסטיבל בבודפשט שמוקדש כולו לסרטים ישנים, מה שהופך אותו לבמה המושלמת (מייסד ומנהל הפסטיבל סיפר לי שדל טורו קיבל את הפרס בשדה תעופה). בדברי התודה, ונדרס סיפר שכיוצר הוא דאג לשמור לעצמו את הזכויות על כל סרטיו, עד שאיבד אותן במשבר הכלכלי. לכן ב-2012 ייסד יחד עם אשתו דונטה קרן לשימור סרטים. בינתיים מדובר בסרטיו שלו בלבד.

היו פה קודם. "האחים סקלאדנובסקי" של וים ונדרס

"האחים סקלאדנובסקי" הוא שילוב חביב של סרט עלילתי בסגנון הקומדיות האילמות, וסרט תיעודי שבו ונדרס והסטודנטים מראיינים את בתו הקשישה של מקס, שמעלה זיכרונות ומספרת על המצאות נוספות של אביה, שאף לא אחת מהן הפכה אותו לעשיר. בבודפשט הסרט הוקרן בלוויית מוזיקה חיה שתרמה לחוויה. החלק העלילתי של הסרט בהחלט לא מתחייב לדיוק היסטורי, ומציע גרסה חופשית של סיפורם של האחים תוך התמקדות ביחסים בין האח השלישי, אויגן, ובתו של מקס (אודו קיר) שאהבה במיוחד את הדוד הלוליין. בפסטיבל הוקרנו 11 סרטים נוספים של ונדרס, ופריים זכור מתוך "מלאכים בשמי ברלין" התנוסס על הפוסטר הרשמי של הפסטיבל.

הגעתי לבודפשט כדי להשתתף באסיפה השנתית של פיפרסקי – הפדרציה הבינלאומית של מבקרי קולנוע – שנערכה השנה בחסות הפסטיבל. בתום דיונים ארכניים ומתישים על התקנון של האיגוד שחוגג השנה מאה שנים לקיומו, הלכתי גם לצפות בכמה מהסרטים. כך התוודעתי לסרט אנימציה חמוד מ-1975 בשם "הוגו ההיפו" – קופרודוקציה אמריקאית הונגרית, שרוב העבודה עליה נעשתה בהונגריה. זה מחזמר על היפופוטמים שהובאו לזנזיבר במצוות הסולטן כדי שיגרשו משם את הכרישים הפולשים. אלא שבתום המבצע היועץ המרושע הורג את כל ההיפופוטמים ורק הוגו הצעיר בורח על נפשו וניצל על ידי ילדים. השירים מעולים, האיורים והאנימציה ייחודיים ויפים והסרט הולך והופך לסוריאליסטי יותר ויותר, אך במונחים של היום הוא חוטא באי תקינות פוליטית שפוגמת בסיכויו לזכות במעמד של קלאסיקה מחוץ להונגריה.

סרט הפתיחה היה "תיבת הנגינה" של קוסטה-גברס בן ה-91, שגם הוא התארח בפסטיבל (ואף הצטלם עם מבקרי הקולנוע, ולא עשה פרצוף כששמע שאני מישראל). כזכור מדובר בסרט על עורכת דין אמריקאית ממוצא הונגרי (ג'סיקה לנג, שהיתה מועמדת לאוסקר על התפקיד) שמגלה שאביה היה פושע מלחמה. זה לא הסרט הכי טוב של הבמאי היווני/צרפתי המהולל, אבל הוא צולם בחלקו בבודפשט ונכתב על ידי ג'ו אסתרהאס ("אינסטינקט בסיסי") יליד הונגריה, מה שמסביר את הבחירה לשבץ אותו באירוע הפתיחה. מה גם שהפסטיבל הקדיש תכנית מיוחדת, כולל פאנל, לשואה בקולנוע לציון 80 שנה לשואה בהונגריה. בין השאר הוקרן שם הסרט ההונגרי "אביב בבודפשט" מ-1955, שלקראת סופו משחזר את ההוצאה להורג של אלפי יהודים על גדת הדנובה. הסצנה המצמררת שבה כמה יהודים, בהם אהובתו של גיבור הסרט, נדרשים להוריד את נעליהם לפני הירצחם, שימשה השראה לאנדרטת הנעליים המפורסמת שהוקמה שם ב-2005.

ההקרנות הכי פופולאריות של הפסטיבל היו אלה שנערכו בחזית הבזיליקה של אישטוון הקדוש. המונים באו לצפות ב"2001: אודיסיאה בחלל" וב"בואנה ויסטה קלאב" על מסך ענק עם מערכת סאונד משוכללת. לא ראיתם את "שיער" עד שצפיתם בו על מסך ענק בחזית הבזיליקה של בודפשט. יש לציין שבמהלך סיורי בעיר גיליתי שבשנה האחרונה בודפשט הפכה ליעד פופולארי במיוחד עבור ישראלים, שמחפשים מקום ידידותי לנפוש בו. ראש הממשלה ויקטור אורבן סגר את הונגריה בפני פליטים מהמזרח התיכון, ולכן אין שם הפגנות פרו פלסטיניות. הנהג מהפסטיבל שהחזיר אותי לשדה התעופה תיאר פן אחר של המדיניות של אורבן – "ראש הממשלה שלנו אוהב איצטדיונים. לכן יש לנו הרבה איצטדיונים, ואין לנו בתי חולים". פסטיבל שמקרין רק סרטים ישנים (יש עוד שניים כאלה באירופה – בבולוניה ובליון) הוא דרך טובה לחמוק מההווה.