ארי נשר צריך להיות הקורבן האחרון

כבר ברור שאופניים חשמליים הם כלי רצח. עכשיו הגיע הזמן להוציא אותם מחוץ לחוק. אלדד יניב בטור דעה בעקבות מותו הטראגי של ארי נשר

27 בספטמבר 2018

די. אי אפשר לחכות יותר. אפילו לא רגע אחד. מספיק ודי. ארי נשר צריך להיות האחרון. אי אפשר לחכות יותר. האופניים החשמליים חייבים להעלם מחיינו. די. אי אפשר לחכות ששר התחבורה והבטיחות בדרכים יוריד את האופניים החשמליים מהכביש. עד שנשכנע אותו בכלל לדון בזה (כי לא גוזרים מזה סרטים), תוקם ועדה ועוד אחת ועוד אחת ואז יהיו בחירות ואז יהיה איזה גשר בשבת להתעסק איתו או שקר כלשהו אחר.

תאונות בכבישים קורות. ויקרו. אנשים נהרגים כל רגע. נוהגים בשכרות בכל מקום בעולם. ברור שזה פשע. רק שכלי הרכב הזה – אופניים חשמליים – הוא כלי רצח. לא כלי רכב. זה כלי רצח שלא יכול לנוע על הכביש כי הוא איטי מדי והרוכב עליו לא מוגן בשום צורה – לא משנה מה יחבוש לראשו. ועל המדרכה זה כלי רצח לכל הולך רגל. כל רגע. כל שנייה. היו 16 הרוגים רק השנה.

אבל לא צריך שום סטטיסטיקה כדי לדעת שכל רגע, בכל יום, יש נפגעים. רוכבים על הכבישים שכלי רכב פוגעים בהם, ואיש לא מדווח על כך כי הם נופלים וקמים וממשיכים. הולכי רגל על המדרכות שנחבלים, נשרטים, נפגעים ושום דבר מזה לא מדווח, והכל מכלי הרצח הזה. יש יום שלא ראיתם משהו מכל זה כשהלכתם על המדרכה או נהגתם במכונית?

לא צריך גם גוגל כדי לדעת שבשום עיר גדולה בעולם לא מקובל כלי הרצח הזה כמו כאן. בכל עיר שטיילתם בה בקיץ, לא פגשתם כל כך הרבה רוכבים על כלי הרצח הזה כמו כאן. הרי בכל אנחנו צריכים להיות הכי-הכי.

אז עכשיו יש בחירות בתל-אביב. ואתם המועמדים לראשות העיר, יכולים לקבל החלטה להוציא מהחיים שלנו את האופניים החשמליים. כלי ההתאבדות הזה, כלי הרצח, תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה.

ומה, נחכה שהמועמדים לראשות העיר יקבלו החלטה כזו? הם לא קובעים, המועמדים לראשות העיר. הם יעשו בדיוק מה שאנחנו נחליט. ואם יש כאן רוב סוחף, אז צריך לפתוח איוונט בפייסבוק או עצומה ולנהל קמפיין. ללכת הכי רחוק שיש כדי שתהיה החלטה שבתל אביב ב-30 באוקטובר, יום הבחירות לראשות העיר, זה היום האחרון שכלי הרצח הזה מסתובב חופשי-חופשי בעיר. יום אחרי הבחירות או הסיבוב השני או הרגע שבו חוקית יהיה פה ראש עיר חדש לחמש שנים, הכלי רצח הזה יוצא מהחיים שלנו לתמיד. ואז זה יסחוף את כל הארץ.

את ארי נשר זה כבר לא יחזיר לכאן ואין בזה נחמה למשפחתו ואוהביו. אבל זה בבחינת "כי במותו ציווה לנו את החיים". מגיע לו לילד הנצחי הזה עם החיוך הממיס הזה, שנזכור אותו לתמיד. לא רק שתרם את איבריו, כי זה מה שחשבו הוריו שהיה רוצה. אם רק נחליט שארי הוא החלל האחרון של כלי הרצח הזה.