טיים אאוט timeout

רון חולדאי מתכונן לעוד קדנציה, בלי הבטחות אבל עם לא מעט כעס

| מאת: ירון טן-ברינק

20 שנים נינוחות בשלטון לא עשו אותו רגוע יותר. רון חולדאי מגיע לבחירות כועס - על אסף זמיר, על מי שקורא לו דיקטטור, על הממשלה ואפילו על הציבור. הבטחות לקדנציה החמישית אין לו, חוץ מאחת: הימין לא ישתלט על תל אביב

מנצח בפעם ה-5 ברציפות. רון חולדאי (צילום: איליה מלניקוב)

במשך 20 שנה היה רון חולדאי ראש עיר טוב לתל אביב־יפו. במשך 20 שנה היה רון חולדאי ראש עיר רע לתל אביב־יפו. תלוי את מי שואלים, תלוי מתי, תלוי איפה, הפלוסים והמינוסים ברורים וידועים וסומנו כבר מזמן. עם קץ הקדנציה הרביעית שלו מודים גם מבקריו הזועמים ביותר שבסך הכל, ובעיקר בהשוואה לזוועות השלטון המקומי בערים אחרות, חולדאי סיטי מתנהלת לא רע בכלל. במצב עניינים כזה, כשאף פוליטיקאי בכיר אינו מעז להתמודד מולו וכשבאמתחתו סקרים פנימיים אופטימיים, הייתם מצפים למצוא אותו מגיע לישורת האחרונה של הבחירות כשהוא רגוע ונינוח. ובכן, לא. ראש העיר שלכם כועס. כל מילת ביקורת צורבת בבשרו ומקפיצה אותו כמה סנטימטרים באוויר ועושה רושם כי עצם המחשבה שיש מי שרוצים להחליפו מעליבה אותו עד עמקי נשמתו.

כששואלים אותו איזו בשורה יביא לעיר בקדנציה חמישית שלא הביא עד כה, הוא פוצח בנאום ארוך, מקיף ומנומק ומסרב להבטיח דבר. "לבוא ולהבטיח זה קל מאוד", אומר חולדאי. "אני לא מבטיח. קשה לי להגיד כל הזמן 'אני אני אני' ולהבטיח סתם, אני אעשה כמיטב יכולתי".

נו, תן לי משהו. פרויקט אחד שאתה רוצה לסיים לפני שתפרוש. דבר אחד שאתה מתחייב לשנות.

"כששואלים ראש עירייה שאלה כזאת, מצפים לשמוע דברים קונקרטיים, וזו הבעיה. כשאתה מטפל בדבר שנקרא 'עיר' – שישה מיליארד וחצי ש"ח תקציב, עשרת אלפים עובדים ו־500 אלף תושבים עם אינסוף צרכים ומיליון אנשים שנכנסים לעיר הזאת מדי יום – הטיפול בה כוללני ומורכב מהמון פרטים. יש מערכת כלכלית שמביאה לידי כך שיהיו לנו משאבים לבצע חינוך ורווחה ותשתיות. יש מי שמבטיחים 'אנחנו ניתן ואנחנו ניתן', אבל אתה לא יכול להגיד 'אני אתן' אם אין לך בסיס כלכלי שאתה יכול לדבר עליו. לכן ההבטחות הן הבטחות ולא תוכן".

אז אתה מבטיח לא להבטיח?

"מה יש לי להבטיח? אם למשל מערכת המים או מערכת הביוב לא תתפקד, זה יהפוך להיות הנושא שעליו כולם מדברים. העובדה היא שיש שקט של 20 שנה בעיר והמערכות מתפקדות. מערכת הביוב בגוש דן משקה ב־100 מיליון קוב את השדות בנגב, היא מתפקדת ולכן אנחנו לא מדברים עליה".

עוד כתבות מעניינות:
אסף הראל: "חייבת להיות אלטרנטיבה לחולדאי"
אסף זמיר מאמין שהוא יכול לקחת את הבחירות
מה חושבים המועמדים על בעיית האופניים החשמליים

אבל הסיפור של רון חולדאי גדול יותר ממערכות מתפקדות וביורוקרטיה משגשגת. אחרי 20 שנה מקומו המרכזי בדברי ימי תל אביב כבר מובטח והקרב הוא בעיקר על הכותרת. האם ההיסטוריה תזכור אותו כמי שהפך אותה לעיר עולם לעשירים בלבד, או אולי דווקא כמגן הדמוקרטיה הליברלית בשנים שבהן הייתה תחת מתקפה ברוטלית? יש רושם שאת האופציה השנייה הוא אוהב מאוד. "כשאני מדבר על העיר תל אביב־יפו, יש לה במדינת ישראל יש חשיבות עצומה ואתה רואה אותה יומיום. לשמור על תל אביב ברוחה כלפי כל מי שמתנכל לה – דמוקרטיה, סובלנות, פלורליזם, חינוך מדעי, חשיבה רציונלית, מחקר, תרבות ואמנות. עיין ערך חוק הנאמנות בתרבות. סליחה, מציק לי מאוד שאני ראש העירייה היחיד שמתבטא נגד הדבר הזה".

אתה חושב שהממשלה עוינת את תל אביב־יפו?

"אני אענה לך על זה ככה. אין ספק שברמה הערכית הבסיסית יש אי שביעות רצון מהעובדה שהמרכז התרבותי־כלכלי נמצא בידיים של מישהו שערכיו הם הערכים שאני מבטא, אין ספק. ברמת הממשלה אני מזהה גם כאלה שנוח לי מאוד לעבוד איתם, יריב לוין למשל משתף איתי פעולה באופן מלא ולכן התיירות פורחת. המאבק שלי בענייני תרבות מול שרת התרבות הוא ברמה ערכית של מהי תרבות בכלל. להתנהג כמו שמתנהגת שרת התרבות ולקרוא לזה תרבותי – זו בעיה בכל תרבות".

"אני לא הדיקטטור הגדול, ההפך הוא הנכון". חולדאי (צילום: איליה מלניקוב)

ובחזרה לממשלה.

"לממשלה היה מאוד נוח אילו עיריית תל אביב הייתה שוב פושטת רגל וצריכה אותה בכל עניין ודבר, זה בטוח. השלטון המרכזי תמיד רוצה שהחבר'ה יהיה ממושמעים. אז כשיש פה מישהו שעומד על הזכויות של תושבי תל אביב ודואג להביע את דעתו בקול רם, צלול וברור – הדבר הזה עומד לא פעם לצנינים בעיני ממשלת ישראל. זו עוד סיבה טובה מאוד מדוע יש לי עוד הרבה מה לתרום לעיר תל אביב־יפו".

ערכנו משאל קוראים וביקשנו לשמוע מהן הבעיות הגדולות של העיר. ודאי לא תופתע לשמוע שזאת התחבורה, זה הדיור, זה הפליטים בדרום העיר. כולן בעיות שאפשר לגלגל אל פתחה של הממשלה.

"מי שאין לו אחריות יכול להגיד: 'שמע, חולדאי כל הזמן מתלונן על אחרים, אנחנו נעשה בכל זאת!'. בסדר, גם אני ידעתי להגיד את זה פעם. עזוב, לא אמרתי את זה, אבל אילו הייתי כמו אחרים הייתי אומר את זה. מה עולה להבטיח ולהגיד? אחרי 20 שנה ניסיון אני יודע גם את מגבלות הכוח. נניח שמחר יש בעיית בריאות בעיר תל אביב־יפו? אני לא יודע לפתוח בית חולים, זה שירות שמדינת ישראל נותנת. אני גם לא הולך לחקור רצח ברחוב אבן גבירול 132. למה? כי יש משטרה וזה תפקידה. כך זה עובד במדינת ישראל".

אז מדינת ישראל שומטת סוגיות חשובות כמו תחבורה ודיור ופליטים ולעיר הכי חזקה בארץ אין מה לעשות בקשר לזה?

"את הבעיות אני מכיר. אני לא מכיר מישהו שנותן לי פתרונות, אני מחפש פתרונות. אני הוא זה שמתמודד ביומיום גם עם התושבים שלי שסובלים, ולכן אני משקיע בהם הון עתק נוסף כדי לטפל. אם מישהו מכיר את מה שקורה בתשתיות, נניח בשכונת התקווה – מדי חורף היו שם הצפות גדולות מאוד, היום אין. למה? כי הושקעו עשרות מיליונים של שקלים בתשתיות מתחת לאדמה למנוע אותן. ואז מיד עולות הבעיות האחרות, כי עכשיו אין הצפות".

והנמשל? האם יש משהו שעיריית תל אביב־יפו ותושבי תל אביב־יפו יכולים לעשות כדי להפעיל לחץ על הממשלה לפתור את בעיות התחבורה ולסייע בבעיית הדיור?

"כשמישהו יביא לי את הפתרון איך תושבי תל אביב־יפו עולים לירושלים להפגין מול שר התחבורה על מצב התחבורה בעיר תל אביב־יפו, שיבוא ויספר לי. את זה עוד לא מצאתי, אני מודה. כשאני עולה, אני לבד. בסדר".

וזה לא צריך להיות ככה.

"אבל זה המצב, והמצב הוא כזה גם בהרבה היבטים אחרים. הציבור פה, ויש לי תלונה בכלל נגד הציבור הקריאייטיבי והפרודוקטיבי, הציבור הזה לא ממהר להפגין ולמחות. כשזה מתחת לבית שלו הוא ימחה על זוטי דברים, כי זה נוגע אליו עכשיו אישית. אבל על המאקרו, על הדברים שמשפיעים עליו הרבה יותר, הוא לא בדיוק יוצא ונלחם. אני מבין את הסיבות, אני לא בן אדם שבא בטענות כל הזמן".

אוקיי, זו הממשלה וזה הציבור. מה איתך?

"את הדברים שאני יכול לעשות – העובדה היא שאני עושה. אני הראשון שעודד אופניים כשרק שלושה אחוזים מהתושבים היו רוכבים. כולם אומרים: 'שבילי האופניים על המדרכות', ואני אומר: 'לא נכון. יש שביל אחד באבן גבירול, שלושה קילומטרים מתוך 140 ק"מ'. אז היום יש בעיה וכולם משתמשים בה כדי לנגח אותי. מה, אני לא יודע שיש בעיה? מי שעיניו בראשו ולא מבטיח הבטחות סרק, לא משתמש בדוגמה הזאת כדוגמה לאוזלת ידה של עיריית תל אביב־יפו. יש בעיות, כן. יש בעיה איך לחצות צומת באופניים. אין עדיין רגולציה של משרד התחבורה איך לסמן חציית צומת במדינת ישראל".

שוב משרד התחבורה.

"אם יש דבר שאני מייחל לו, זה ששר התחבורה יתחלף ושסוף סוף יבין מה זאת תחבורה ציבורית, יאמץ את ההמלצה לרשות מטרופולינית לתחבורה ציבורית והדבר הזה יצא לדרך. מובן שאשמח שהקו האדום יסתיים בשנת 2021, 21 שנה מאז שחתמתי עליו. אני נורא אשמח שזה יקרה, אבל אני לא רואה בזה הישג ענקי. מדינה שלוקח לה 21 שנה להקים קו של 22 ק"מ? זה לא הישג שמדינה יכולה להתברך בו".

"אני מייחל לשר תחבורה שיבין מה זאת תחבורה ציבורית". חולדאי וישראל כץ (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

חולדאי דלוק

הדבר המפתיע בחולדאי הוא האש שבוערת בו כשהוא מדבר על מתנגדיו, שאותם הוא מזכיר גם כשאינו נשאל עליהם, כאילו משיב מראש לשאלות אפשריות. אין דרך מנומסת לומר זאת – הבן אדם דלוק. זה בולט במיוחד כשהוא מדבר על סגנון הניהול שלו מול המועצה, שהפכה בקדנציה האחרונה שלו לקואליציה מקיר לקיר עם אופוזיציה של אישה אחת (ציפי ברנד) ושימשה באופן כללי חותמת גומי מנג'סת לביצוע מדיניותו. מרצ, שותפתו הבכירה והרשימה הגדולה במועצה, לא הצליחה לקדם תחתיו כמעט אף נושא מרכזי שעל האג'נדה שלה וכמוה גם רשימות קטנות יותר.

"מאשימים אותי כאילו אני לא דמוקרט", הוא אומר בעלבון ניכר, "אתה יודע למה? אומרים: 'אין לו אופוזיציה'. אני, שמכיל את כולם, גם את החרדים וגם את מרצ ואת כולם בקואליציה אחת. מה, הייתי צריך להוציא אותם לאופוזיציה כדי שיקראו לי דמוקרט?"

אולי יש פה בעיה בשיטה. האופוזיציה במועצה עירונית חסרת שיניים, חבריה עובדים בהתנדבות. אי אפשר לעשות ככה אופוזיציה.

"זה לא נכון! אתה טועה. יש באג אחד, הוא בכלל קשור לדמוקרטיה בשלטון המקומי, שחברי המועצה לא מקבלים שכר וכתוצאה מזה עובדים בהתנדבות וזה בסדר. אבל היו פה אופוזיציות קשות מאוד! עיר לכולנו בקדנציה הקודמת הייתה אופוזיציה קשה מאוד".

קשה? מקסימום טורדנית.

"אני לא יודע מה זה טורדנית. מה זה היום האופוזיציה בכנסת? זו אופוזיציה קשה או אופוזיציה טורדנית?"

זו אופוזיציה חלשה.

"אני לא הדיקטטור הגדול, ההפך הוא הנכון – אני מאפשר לכולם להיות יחד, וכל ההחלטות שלי הן פשרה. אני לא הדיקטטור הגדול. אני מוגבל בהחלטות של מועצת העיר, שצריכות למצוא אוזן קשבת גם אצל החרדי וגם אצל הלהט"בי. תל אביב, בניגוד לערים אחרות, היא עיר נורא פלורליסטית גם במועצה. לבוא אליי ולהגיד 'הדיקטטור' – איזה דיקטטור? מה דיקטטור? כל חמש שנים אני הולך לבחירות".

בריאיון ב"ידיעות אחרונות" נשמעת כאילו מעליב אותך שאסף זמיר מתמודד מולך.

"אני לא נעלב, אני מאוכזב. אני חורג ועושה דבר שלא עשיתי אף פעם ומתייחס למי שמתיימר היום לומר 'אני עשיתי יום לימודים ארוך'. בוא אספר לך איך זה עבד באמת: שירלי רימון־ברכה, מנהלת מינהל החינוך, באה אליי ואמרה לי: 'שמע, חייבים לעשות יום לימודים ארוך מלא בדרום העיר'. אמרתי לה: גשי למנחם (לייבה), מנכ"ל העירייה, תבדקי אם הוא מסוגל לגייס את המשאבים. הלכה ובדקה, עשינו והחלטנו. ככה אנחנו מנהלים את העיר הזאת. אין פה מחזיק תיק אמיתי. אני נותן קרדיט למי שמחזיק את תיק החינוך – הוא הולך, הוא מדבר, הוא גורם, זה מצוין, אבל תראה לי דיון אחד על תקציב או איוש שהוא חתום עליו ושהוא לקח החלטה".

אתה לא חושש שאם תנצח, בבחירות 2023 תשאיר את העיר ללא יורש עם הימין שיסתער עליה?

"הימין לא ישתלט על תל אביב. הנבחר מתאים את עצמו לציבור. רוני מילוא היה איש ימין־ימין על מלא כשנבחר. אחרי קדנציה אחת הוא כבר שר שיר לשלום. תחשוב על זה. אלה עובדות פוליטיות. ראש עירייה שיגיע לתל אביב־יפו, גם אם הוא יגיע מהימין, מה, הוא לא יתמוך בתרבות?! הוא פתאום ייצא נגד הקהילה הלהט"בית? אז הוא לא ייבחר".

גדעון סער יסגור את המרכולים בשבת.

"לא יסגור".

איך לא? זה הג'יהאד שלו.

"לא לא לא. בוא אגיד לך את האמת, גדעון סער נכנס כמו פיל בחנות חרסינה ויצא לו משהו שהוא לא התכוון לו. הוא רצה לאשר פיצוציות ולסגור מרכולים, הוא לא ידע איך ולא הבין מה הוא עושה (צוחק בקול רם)".

הליכוד, אחרי הקמפיין הגזעני שלו, יכול להיות שותף שלך בקואליציה?

"אשאל אותך שאלה: מפלגה שעושה הפרדה בין גברים לנשים יכולה להיות שותפה שלי? זו השאלה. בדמוקרטיה אתה חי עם מה שהציבור בחר, זה היה קמפיין של שבוע שהורד עקב לחץ שלי. שמע, באה הנה שרת התרבות, עמדה פה ואמרה: 'המסתננים הם סרטן בגוף האומה'. אחלה, באמת. שרת התרבות של מדינת ישראל יכולה להיות בקואליציה? היא בשלטון!".

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: c422d06bb