למה זחלה השחקנית מיה לנדסמן במשך שעתיים עד למקדונלדס?

ביום שני שעבר הוכה הרחוב תדהמה כשהשחקנית מיה לנדסמן, לבושה בחליפת אדידס, זחלה מרחוב מלצ׳ט ועד לסניף מקדונלד׳ס בלונדון מיניסטור. אמריקאים מתגלית התבוננו בהשתאות; אחרים חשבו שמדובר בנכה שחבריה לקחו ממנה את כיסא הגלגלים כחלק ממעשה קונדס מרושע; פולניות מלמלו לעצמן שמישהו מנקה סוף סוף את הרחובות. אולם לנדסמן לא נתנה לרעשי הרקע להפריע לה בדרך למק רויאל המוגדל. היא זחלה באופן מדיטטיבי, כמו חיה, לעבר המטרה. ״האמת שציפיתי שיותר אנשים יציעו עזרה״, היא אומרת בדיעבד. ״באמת נאבקתי. שמתי את עצמי בפוזיציה שלא דמיינתי שאשים את עצמי ואני עדיין חבולה״.

>> כשהלכתי למיסטיקנית שחזתה כי לעולם לא אהיה מאושרת

הזחילה המפוארת תועדה בווידיאו כחלק ממיצג שהכינה לנדסמן לתערוכה במזא״ה 9 שלו העניקה את השם ״מיה יורדת במשקלנדסמן״. כשברקע מוקרן הסרט, לנדסמן עצמה התאמנה בלייב מול הקהל. היא רתמה את אחיה רנן מאמן הכושר, והוא אימן אותה במשך שלוש שעות – שלושה אימונים פונקציונליים מפרכים ברצף. בסוף כל אימון פשטה את בגדיה, נשקלה וכתבה את המשקל החדש על לוח. בסוף הערב הצליחה להשיל ממשקלה 900 גר'.

״האימון בלייב היה ניסוי שבו בדקנו אם אצליח לרדת במשקל בזמן שכל כך הרבה אנשים רואים שאני שמנה בת 26 ואלה ההרגלים שלי״, היא אומרת. ״אימוני הכושר בלייב מתקשרים לי לפורנו או לריאליטי. כולנו רובצים מול הטלוויזיה או צופים בסטורי באינסטגרם של כוסיות עושות כושר בקבוצות, ואני חשבתי – למה לא אעשה כושר בתערוכת אמנות? זה יציב אנשים במצב לא נעים עם עצמם, כי זה מה שבא להם לראות עכשיו״.

מיה לנדסמן נשברת ליד הבימה, בדרך למקדונלדס (צילום: מושיק טישלר)

מיה לנדסמן עם המק רויאל המיוחל (צילום: מושיק טישלר)

בשביל לנדסמן היצירה היא גם ביקורת על החברה. ״רציתי להראות איך כולנו זוחלים בחברה הקפיטליסטית. הרי לכולנו בחברה הקפיטליסטית יש מטרה: להרוויח כסף כדי ליהנות מהחיים, וליהנות מהחיים זה לאכול מקדונלד׳ס״. לנדסמן מודה כי זו העבודה הכנה ביותר שעשתה עד כה. ״פעם פחדתי שיידעו כמה אני שוקלת, וזו הייתה הפעם הראשונה שחשפתי את המשקל שלי. בכלל, זו פעם ראשונה שאני מתעסקת במשקל, וגם עושה פעולות דרסטיות בלייב שהן אמירה על החיים שלי״.

כשקיבלה לנדסמן את ההמבורגר שהזמינה במקדונלד׳ס היא ישבה חבולה סביב שולחן והתענגה על פרי הקפיטליזם במשך רבע שעה. ״זה לא כיף לאכול כשמצלמים אותך. אני אוהבת לאכול בישיבה מזרחית על המיטה, וכשאני הולכת לישון כל הירכיים שלי מתמלאות פירורים ואני צריכה לנער את הסדין מהם באמצע הלילה. זה היה מספק בעיקר כי ידעתי שלעשות את החטאים שלי במסגרת אמנות זה מנחם יותר וגם נותן תקווה יותר מלעשות אותם בסתר״, היא אומרת, ואז נזכרת: ״מישהו חכם אמר פעם שאמן אמיתי יוצא מהבית שלו, הולך לסוריה ברגל, חוזר ולא מספר לאף אחד. אני עוד לא הגעתי לשלב שאני לא מספרת, אבל זה בדרך, נראה לי״.