אל תפסיקו את הזרם

ירון טן ברינק ואלדד יניב מסבירים לנו שהאופניים החשמליים הם "אויב העם" – צריך לאסור אותם, להקפיא, להשמיד, לקנוס ועוד. כל הפתרונות מבית המדרש הישראלי.

בואו נתחיל בעובדה לא נעימה: נהגי המכוניות מהווים את הגורם העברייני הגדול ביותר והקטלני ביותר ברחובות ובכבישים. רוב הנהגים נוסעים מעל המהירות המותרת בחוק. חלק גדול מהנהגים לא עוצרים במעברי חצייה. חלקם מדברים בטלפון, מסמסים וכו'. אתם הנהגים, לא מלאך ולא שליח, הורגים את רוב משתמשי הדרך האחרים. הולכי רגל, רוכבי אופניים רגילים, רוכבי אופניים חשמליים ואפילו רוכבי טוסטוסים.

בעשור האחרון רוכבי אופניים חשמליים פצעו אלפי הולכי רגל והרגו שניים. באותו זמן מכוניות פצעו עשרות אלפים והרגו מעל 700 הולכי רגל בעיר. מעל 99% מהפצועים הקשים – הם ממכוניות, אוטובוסים, משאיות, ואופנועים מהירים. מעל 99% מהולכי הרגל ההרוגים הם ממכוניות. בשנה ממוצעת מכוניות הורגות מעל 100 הולכי רגל, וכ- 14 רוכבי אופניים רגילים. זה כך כבר הרבה שנים. נולדתם למציאות הזו ואתם רואים בה דבר טבעי וברור מאליו. השנה נוספו גם 16 רוכבי אופניים חשמליים – רוכבים שנדרסו למוות על ידי מכוניות. למרות כל החוקים, הקנסות, הרשיונות והטסטים – המכוניות גורמות ל-145 אלף פצועים בשנה.

אופניים חשמליים בתל אביב. לא האשמים (צילום: בן קלמר)

טן ברינק מציב לנו עקרון אתי חשוב: חיי אדם יותר חשובים מנוחות. נכון מאוד. אבל העיקרון הזה תקף גם לגבי מכוניות. לא יכול להיות שבשם נוחות הנהגים אין אפילו שביל אופניים אחד שחוצה את האיילון; או כבישים מסוכנים וקטלנים כמו רוקח ונמיר שבהם נהגים דוהרים ב-90 קמ"ש בתוך העיר; או שבשם החניה "חינם" ברחוב למכוניות תושבים מתנגדים לשבילי אופניים. החניה אינה "חינם" – היא עולה לנו במחירי דיור ומסחר גבוהים יותר, בפקקים ובחיי אדם.

הנה הצעה אחת – במקום לאסור אופניים – בואו נאסור כניסה של מכוניות למרכז העיר. בפונטוורדה בצפון מערב ספרד, זה מה שעשו – מאז שנת 2011 לא היה בעיר אף הרוג אחד בתאונות דרכים. בואו ננסה את זה במשך חודש או חודשיים ונראה איך זה יעבוד.

טוב – קשה לכם להיגמל מהמכונית. איך נגיע לעבודה? בסדר. הנה הצעה שנייה – בואו נעשה מה שעושים ברוב המדינות המערביות כיום – מגבילים את המכוניות ומעודדים דברים אחרים. בניו יורק הורידו את המהירות המותרת ל-40 קמ"ש כמעט בכל הכבישים. בלונדון כמעט כל הכבישים הם 30 קמ"ש והיתר – ברחובות כמו דינזינגוף או אבן גבירול  – הם כבישי 45 קמ"ש. בפריז יש 22 גשרים עם שבילי אופניים. זה טוב לרוכבים וטוב להולכי הרגל. בהולנד שיעור הולכי הרגל שמתים בתאונות הוא רבע לעומת ישראל.

רכב פרטי: פינוק במחיר יקר. צילום: שאטרסטוק

ומה באשר לאופניים חשמליים? נעשה, את מה שעושים במדינות מערביות – נאכוף נגד אופניים חשמליים מעל 25 קמ"ש או ללא פידול, נקנוס חנויות שמוכרות כלים לא חוקיים, נעודד רכיבה עם פנסים בחושך ונלמד ילדים בני 11 איך רוכבים בעיר בצורה בטוחה. זה יקח המון זמן אתם אומרים? לא בהכרח – בסביליה בספרד בנו רשת מקיפה שבילי אופניים תוך שלוש שנים (לעומת 20 שנות סלילה בתל אביב שלא מייצרות רשת). מיתון תנועה ניתן ליישם בכל העיר בתוך חודש. ישנן ערים רבות בארצות הברית שבוחנות שינויים בתנועה על ידי "עירוניות טקטית" – שימוש בחבלים, קונוסים, עציצים, או חבילות קש  – זה לא יקר וזה מאפשר לבדוק מהר ובזול שינויים כמו זה שעשו בטיימס סקוור בניו יורק.

למרות כל החוקים, הקנסות, הרשיונות והטסטים – המכוניות גורמות ל-145 אלף פצועים בשנה. הפתרון להפחתת התאונות הוא הגבלת מהירות המכוניות והגבלת המכוניות בכלל. לפי הכלל הפשוט – ברחובות החזק שומר על החלש. וכלל נוסף: הנוחות (של המכוניות) לא יכולה לבוא על חשבון חיי אדם.

*דרור רשף הוא חבר וועד מנהל בעמותה לכלכלה בת קיימא