טום הארדי וסצנות האקשן הטובות בתולדות נטפליקס. זה לא מספיק

טום הארדי הוא מסוג השחקנים האלה שמעלים את הסטנדרט גם אם הם משתתפים בסרט בינוני. זה בלט במיוחד כשהגיע לשיא שלו בעשור הקודם ובסוף העשור שלפניו. לצד הסרטים הטובים שהשתתף בהם ("לוחם", "מקס הזועם", "התחלה", "האיש שנולד מחדש", "לוק"), ותפקידים מצוינים בסדרות כמו "פיקי בליינדרז" ו"טאבו". היו לו גם כמה פרויקטים לא ממש מוצלחים, אבל שווה לצפות בהם רק בגלל שהוא משתתף שם. ראינו את אפקט הארדי הזה ב"אגדת האחים פריי" (2015) שם שיחק תפקיד כפול, ראינו את זה ב"עלייתו של האביר האפל", שם הקול שלו הפך לאייקוני למרות שהסרט לא הצליח להשתוות לקודמיו, וראינו את זה גם בסרטי "ונום", שהם די בינוניים ועדיין כיף לצפות בהם – בגלל טום הארדי (וגוש סליים שחור עם שיניים שמצטרף אליו).

>> בוא, סוף העולם, בוא: הלהיט החדש של נטפליקס במסר לישראל 2025
>> סליחה, אבל איך לעזאזל טינה פיי עשתה סדרה על החיים שלי?

עכשיו עברנו עשור וזה מרגיש כאילו טום הארדי נמצא בעיצומה של התפוצצות מחודשת: רק לפני רגע הוא סיים את הסאגה שלו עם ונום, התחיל לככב בסדרה "מובלנד" וגם קיבל חידוש לסדרה האהובה "טאבו", ואם אתם צריכים עוד קצת טום הארדי בחיים – הוא מככב עכשיו גם בסרט האקשן החדש של נטפליקס – "עיר הרס", שמסתמך מאד על הקאסט המוכשר שלו. ובעיקר על הארדי. 

הסרט עוקב אחר ווקר, בלש מושחת בעיר מושחתת שמגלה את הדרך לקנות את החופש שלו מחדש: אם הוא ימצא את בנו של ראש העיר המושחת, שבדיוק הסתבך בעסקת סמים שהשתבשה ועכשיו גם הטריאדה המקומית וגם המשטרה (שמיותר לציין – מושחתת) על הזנב שלו. בואו נשים רגע את הדברים על השולחן: התסריט מאד לא טוב. הדיאלוגים פגומים, נופלים לקלישאות ובואו נגיד שראינו כמה דמויות קצת יותר מורכבות ממה שמוצג לנו כאן.

יש לנו את ווקר שאותו משחק טום הארדי, יש לנו את פורסט וויטקר בתפקיד ראש העיר ויש לנו את טימותי אוליפנט שמשחק גם הוא שוטר מושחת וכביכול הוא הנבל של הסרט, אבל לא נותנים לנו רגע להבין מה רוצות הדמויות שהן לא טום הארדי. לא הבנתי למה ראש העיר הוא מושחת, מלבד העובדה שהוא משחד שוטרים, לא הבנתי עד הסוף כמה רחוקה ההיסטוריה של ווקר ווינסנט. זה כאילו הבמאי, גארת' אוונס, אומר לנו "תסמכו עליי, הם מושחתים", וכמו שיודעים מביני העניין, הבמאי הוא חלק מההייפ העצום סביב הסרט. זה לא נופל רק על הארדי. 

אוונס הוא הבמאי של סרטי אמנויות הלחימה האינדונזיים המפורסמים, "הפשיטה". בגדול – שני הסרטים בסדרה הם אלה שהפכו גאן-פו (קונג-פו אבל עם אקדחים) לדבר בעולמנו. עד היום קשה להתעלות על מה שאוונס עשה שם, וכשרואים את האקשן של "עיר הרס" קשה לא לשים לב שהוא בהחלט מנסה להעלות את הרף. הארדי נלחם בכמות מרשימה של אויבים בסצנות האקשן הכי טובות שנראו אי פעם בנטפליקס, ולמרות שלא מדובר בגאן-פו של ממש, השורשים של אוונס נראים לעין.

העניין הוא שאוונס לא הבין את הז'אנר שבו הוא פועל: העלילה של "עיר הרס" לא מרגישה כמו סרט אקשן, אלא משהו שהיה אמור להיות התפתחות של פילם נואר. היו אמורים להיות בו הרבה פחות דיבורים, הגיבור היה צריך להופיע גם כמספר כיאה לז'אנר, והכיוון שהוא היה צריך ללכת אליו הוא בבירור "עיר החטאים" פוגש את "הפשיטה", אבל במקום זה בחרו בדיאלוגים מקושקשים ודמויות שאי אפשר להתחבר אליהן. קצת חבל – כי טום הארדי והאקשן כמעט שווים את הצפייה. 

טום הארדי הוא שחקן מצוין. ראינו את זה כמעט בכל תפקיד שהוא עשה לאורך הקריירה שלו. האם המשחק שלו מצדיק את הצפייה? כן, רק כי מדובר בטום הארדי. כשמסתכלים על ההיסטוריה של הדמויות שלו, רואים ב"עיר הרס" משהו מעניין: הוא יוצא מהאדישות שמאפיינת אותן בדרך כלל. רוב הדמויות שהארדי משחק הן באנרגיה נמוכה, וזה היה סוד הקסם שלו במשך זמן רב. אפילו ביין, גוש שרירים קירח ומהלך, היה מדבר לאט ובקול עמוק והזעם שלו נבנה לאט ויוצא בכבדות. גם אלפי סולומון, הגנגסטר היהודי מברמינגהם, לא איבד את שלוותו רוב הזמן וגם ב"מקס הזועם" הוא לא היה צריך להוציא מילה. כשהוא שיחק דמויות קצת יותר נוירטויות כמו אדי ברוק ב"ונום", הוא עדיין נשאר שחקן באנרגיה נמוכה והניגודיות הזאת עבדה בכל אחד מהסרטים האלה.

ווקר של "עיר הרס" הוא דמות הרבה יותר אנרגטיץ שפועלת הרבה יותר בדחיפות, ולמען האמת אני לא זוכר שראיתי את טום הארדי כל כך תגובתי. הוא רץ ונלחם בלי הפסקה, מפעיל לחץ כשצריך והוא ממש לא מנומס או מאופק. זה שינוי ממש מרענן בפריזמת המשחק שלו. 

יצאתי מהצפייה ב"עיר הרס" עם שתי מסקנות: הראשונה היא שגארת' אוואנס מסתמן בתור זאק סניידר החדש, עם סצנות אקשן מדהימות ועוצרות נשימה, שוטים מרהיבים של ניאון, מועדוני לילה, דם וגיצי אש – ותסריט מאד צולע. אם לא ישתף פעולה עם תסריטאים נוספים או לכל הפחות ילמד איך להרכיב דיאלוג קוהרנטי, שם הוא צפוי להישאר. המסקנה השנייה היא שגם עכשיו, כשטום הארדי חווה התפוצצות מחודשת ומקבל שוב תשומת לב עם עוד שני פרויקטים גדולים בהמשך ("מקס הזועם: השממה" ו"War Party" שכפ הנראה יעסוק בחיל הים האמריקני), הוא עדיין הופך כל סרט שלו לשווה צפייה. בשילוב עם האקשן הבאמת מצוין של אוונס, יש כאן שעתיים של כיף טהור ומזוקק, שאמנם היה יכול להיות הרבה יותר מזה, אבל לפעמים זה כל מה שצריך.
>> "עיר הרס" // בימוי: גארת' אוואנס // 105 דקות // עכשיו בנטפליקס