בגיל 20, כשהעולם בחוץ אמור להיפתח, החיים שלי הצטמצמו למשימה יומיומית אחת בלבד: לשרוד. לא היה לי חזון אמנותי זוהר, ולא תכננתי להוציא אלבום קונספט שמספר סיפור שלם על צמיחה מתוך שבר. כתבתי פשוט כי אם לא הייתי כותבת, הייתי נעלמת.
>> לא תמיד צריך לצאת מתל אביב כדי למצוא פרא. העיר של טייטו אלבה

קוראים לי עמית לוינסון, אני זמרת ויוצרת מהרצליה, כותבת ושרה באנגלית, ולאחרונה הוצאתי את EP הבכורה שלי – "Bad Dream". ארבעה שירים שנולדו מתוך המקומות הכי חשוכים, ורק כשהאבק שקע הבנתי שהם הסתדרו בדיוק לפי תחנות החיים שהייתי חייבת לעבור בהן: ההחלטה לקום וללכת, חלום רע שהתברר כאמיתי, התחושה שאף אחד לא רואה אותך, ואהבה שמרפאת את כל הפצעים.

Here I Go
הכל התחיל בבית. גדלתי בתוך חוסר יציבות ומורכבות משפחתית שליוו אותי עוד קודם, וכשהתמודדנו בנוסף עם המחלה הקשה של אבא שלי, שנלחם בסרטן, המציאות היטלטלה לחלוטין. מתוך המקום הלא יציב הזה, וכשכל תחושת שליטה נשמטה ממני, פיתחתי הפרעת אכילה. הרגשתי שאני שוקעת. "The blue sky, they don't matter down here", כתבתי אז – השמיים בחוץ המשיכו להיות כחולים ובהירים, בזמן שאני הייתי עמוק בתוך החושך, בלי יכולת לראות אותם.

"Here I Go" נולד ברגע של הבנה כואבת אבל מצילה: שאף אחד לא יוכל להציל אותי אם לא אעשה את זה בעצמי. זו הייתה ההחלטה לאזור אומץ, לעזוב את המוכר ולצאת לדרך עצמאית וחדשה משלי. מפוחדת, אבל הולכת.

Bad Dream
יצאתי אל העולם שבירה ומחפשת עוגן, ונשאבתי למערכת יחסים שהרגישה כמו הדבר היחיד שיכול להחזיק אותי. נתתי שם את כל כולי, את הזמן, את הביטחון, את השאריות של מי שהייתי. ובסוף נשארתי מול גב קר. "Bad Dream" נכתב ברגע שבו הבנתי שזה לא סיוט שמתעוררים ממנו, זו המציאות: הוא הסתובב והמשיך לחייך כאילו כלום, ואני, במקום להסתובב וללכת, רק התחננתי שיישאר.

זה השיר הכי רך ב-EP, חלומי ועם נגיעות סול, אבל הוא יושב על האמת שהכי קשה להודות בה: הרגע שבו את מבינה שמישהו מרסק אותך, ובכל זאת לא מסוגלת לשחרר.

Nobody
ואז זה התפוצץ. "Nobody" הוא הצעקה שלא הצלחתי להוציא באותם ימים. אהבה שהפכה למלחמה יומיומית, מישהו שהאמנתי שיעמוד לצידי ונעלם בלי להביט לאחור, ואני מול המראה, מרוסקת לחתיכות, בתחושה צורבת שאף אחד בעולם לא באמת רואה אותי.

השיר הזה נולד מתוך הכעס והתסכול, ולכן הוא נשמע בדיוק ככה: גיטרות, רוק ואנרגיה מתפרצת. את הכאב הזה אי אפשר היה ללחוש.

Take Your Time
אחרי שנים של מלחמות וניסיונות בלתי פוסקים להשתנות כדי שמישהו יאהב אותי, פתאום פגשתי מישהו שלידו יכולתי פשוט לנשום. להיות אני. השיר נפתח במשפט שלא האמנתי שאי פעם ייצא ממני: אני מתחילה לשכוח את הכאב.

לפני חודש התחתנו. השיר הזה, והוא – הם התיקון שלי.

ומה עכשיו?
אני לא כותבת כדי שיאהבו כל צליל או תו. המטרה שלי פשוטה בהרבה: שכל מי שנמצא עכשיו בתוך החלום הרע שלו, מול מציאות בלתי אפשרית, ישמע את השירים ויידע — זה לא חייב להישאר ככה. יום אחד פשוט נושמים עמוק, קמים ואומרים: Here I Go.

• יוצרים כותבים
• מוזיקה
• מוזיקה ישראלית