למה אנחנו אוהבים את פארק המסילה? אולי כי הוא לא פארק

באופן די גורף, אני לא אוהבת טבע. "לצאת לטבע", כמו שאתם אוהבים לעשות בשבתות, זה אוברייטד בעיני. וכשאני מסתובבת במקומות ירוקים (הכל יחסי), שני הדברים המרכזיים שאני חושבת עליהם הם: 1. מתי אחטוף התקף אלרגיה. 2. מעניין אם אפשר לקחת מפה ייחורים. בבית דווקא למדתי לחבב את הצומח מתישהו במהלך הקורונה כמו כולם, אבל כל עוד אני בחוץ – אני חד משמעית מעדיפה אספלט ובטון.

>> הפינה הירוקה שלי: באין ציפור שיר, גם גינת אלוף בצלות היא זמיר

זה לא היה ככה תמיד: בשנותיי בתיכון לדעתי ישנתי יותר לילות בשק"ש מבמיטה שלי, אחרי הצבא טירקתי בניו זילנד ובמזרח. אבל עם השנים, כמו החיבה היתרה שהיתה לי ללונה פארקים וספורט אתגרי – זה עבר. ללכת על אדמה מלחיץ אותי, ואני מודה לאלוקימה על זה שהילדיםות שלי כבר לא בגיל שבו צריך להרוג שעות בפארקים וגינות שעשועים.

נכון, יש לטבע יציאות. ככלל, הוא יפה. את זה אני נותנת לו. אבל אני מעדיפה לנהל איתו מערכת יחסים של שלום שלום, בלי מחויבות. לכן פארק המסילה הוא בדיוק מה שאני זקוקה לו. כי אמנם טבע הוא לא מוקד משיכה עבורי, אבל השמש היא בהחלט כן. ובעוד שהרבה קולות נשמעו כשהוא נפתח לקהל על חוסר הצל שבו, אני שמחתי על זה שלא מילאו אותו בעצים, ואפשר לספוג בו שמש כמו שצריך. כן, אני יודעת שזה לא בריא. אני עושה את זה במידה, סתמו.

אבל היתרון הבאמת משמעותי בפארק המסילה הוא שהוא לא באמת פארק. הוא רצועת דשא ארוכה שמקבילה לה רצועת בטון שווה ברוחבה, שלאורכה פזורים מקומות שאמורים לספק לי את כל מה שאני צריכה בחיים (רוב הזמן): קפה, אלכוהול ואמנות. בניגוד לפארק החורשות למשל, ריאה ירוקה נאה שביליתי בה לא מעט שעות בעבר (אך לא עוד!), שבית הקפה הקרוב אליו הוא במרחק של רבע שעה הליכה; בפארק המסילה בכל רגע נתון אני נמצאת מרחק שתיים וחצי דקות מהאמריקנו הבא שלי.

מעבר לזה הוא משופע בחללי אמנות שפזורים לאורכו – מבית רומנו בחלקו המזרחי שבו שוכנת גלריה בארי (וירידים, ופופ אפים, ומוזיקה, וספרים, ופיצה); דרך מוזיאון נחום גוטמן שיושב מאחוריו וכלה בגלריה ברוורמן ששוכנת מאחורי תחנת הרכבת הקלה אליפלט. בסמוך לתחנה, אגב, נמצא גם פסל נבט השעועית של הילה עמרם, שהוצב בו במסגרת פרויקט פסלי החוצות אבץ של עיריית ת"א-יפו, ולמרות שאני חולפת על פניו עשרות פעמים בשבוע, הוא עדיין מעלה בי חיוך כל פעם מחדש.

בקצה היותר מערבי שלו יש ים, ולמרות שגם זה מקום שאני פוקדת פחות ופחות בשנים האחרונות, הוא הפך את ההליכה אליו להרבה יותר קלה, מהירה ונעימה. אפילו עם ילדים. פארק המסילה הוא בעצם עוד רחוב שווה במיוחד בעיר, רק עם בונוס של דשא וקצת יותר צמחיה מהרגיל. ואת זה אני שמחה להכיל. רק אל תגידו לי לצאת לטבע.