פיתת המחלוקת: טעמנו את המנה החדשה של איל שני שכולם מדברים עליה

פעם בכמה זמן זה קורה: איל שני יוצר מנה שמפלגת את העם, שמלבה את הטוקבקיסטים, וכמובן, שכולם חייבים להזמין. אני מודה, פיתת המחלוקת החדשה של שני מזעזעת גם אותי על הנייר – ספגטי בולונז בפיתה, מנה שאני משוכנע שהומצאה כבר בידי אלפי תל אביבים נואשים בעיצומו של מאנץ' אכזרי ב-3 בלילה. אבל אני גם בטוח שאף אחד מהם לא הוסיף את הטאץ' של אייל שני, ההפתעה הקטנה שהופכת אותה לשלו. מה לעשות, כמו בכל פעם, הטוקבק היחיד שנכון בנוגע למנות מעוררת הלינצ'טרנט של איל שני הוא דווקא מטבע הלשון שהוא עצמו טבע, עם היפוך קטן – "זה או התרסקות איומה או, רוב הסיכויים, הצלחה ענקית". 

יש רק מבחן אחד למנות של שני, והוא מבחן הטעימה, ונראה שאני לא היחיד שמאמין כך. כשהכריז שני על המנה באינסטגרם שלו הוא ציין שהיא תצורף לתפריט רק ביום ראשון הקרוב, אבל בשקט בשקט המנה הפכה לזמינה עוד היום, ולמרות שמיהרתי להזמין הוולט כבר הראה שזמן המשלוח השתנה מ-25 ל-48 דקות. מה לעשות, הגימיק עובד כמו קסם. מצד שני, גימיק אולי יכול להעמיס על המשלוחים, אבל הוא לבדו לא יכול להפוך מנה להצלחה ענקית. למעשה, לפעמים הוא עשוי להפוך אותה להתרסקות איומה.

כשהגיע המנה (44 ש״ח) עטופה היטב לפי סטנדרט הפיתות של שני, לא יכלתי שלא לשים לב לדבר מאד בולט – זה ספגטי בולונז בפיתה. כלומר, זה כל מה שזה. בלי טוויסט, בלי תוספת חמקמקה, בלי איזו טחינה קסומה. זה בול כמו שנשמע, ספגטי בולונז בפיתה ותו לא. אני מודה, קיוויתי שיחס הבולונז יעלה על הספגטי, שיהיה קצת בשר לנעוץ בו שיניים, ששני יפזר קצת מהקסם המפורסם שלו או לפחות טיפה פרמז'ן, אבל כלום. ספגטי טיפה פיקנטי עם מעט בולונז מפוזר, לא יותר או פחות מכל מסעדה איטלקית גנרית, פשוט בפיתה. אני הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עלי ואיל ריחף מעלינו. יאללה, שהאל ירחם עלינו, לקחתי ביס וקיוויתי לקלף סודי ששני הסתיר בין האטריות.

מה אני אגיד, מי שלא מצפה להפתעות מתאכזב פחות. זו אולי המנה הכי סתמית ששני אי פעם יצר. מנה שבקושי תעבור כארוחת צהריים של אבא גרוש. היא לא רעה, היא פשוט סתם, ואצל שני, נראה לי שזה אפילו יותר גרוע מרע. הספגטי עצמו סבבה, הרוטב טעים ומעט הבולונז שהיה היה מצוין, אבל הבחירה השערורייתית לשפוך את הסיר לפיתה לא מצדיקה את הרעש. הכוח של שני טמון בציפיה לביס הבא, ברצון לטרוף את הפיתה שמתעורר דווקא אחרי הביס המושלם הראשון, אבל עם מנה כל כך חדגונית, שום רצון לא מתעורר. רק ספגטי עם קצת בולונז.

זה לא ששני טועה באופן מוחלט. ריפוד הפיתה בשמן זית גרם לרוטב להיספג בה היטב, ולא קשה להתגבר על התחושה המוזרה שמלווה נגיסת פיתה מלאה באטריות, אבל ההיבריס גרם לו לשכוח את הרכיב הכי חשוב: זה שרק הוא יכול להביא. אני לא יודע מה הוא יכל להיות. ניסיתי להוסיף קצת טחינה אבל היא השתלטה, וניסיתי גם את החריף אבל חוץ מלגרום לי לשתות הרבה יותר מים, גם הוא לא הוסיף הרבה. אני עדיין מאמין ששינוי יחס הבולונז/ספגטי (לפחות 50/50) יכל לשנות את התמונה, אבל שני הוא שף מספיק גאון כדי למצוא את רכיב הקסם, הוא פשוט טרם עשה זאת. עד שזה יגיע, כל מה שיש לו זו פיתה בלתי זכירה וגימיק חסר ערך. הפעם, לצערי, למלעיזים יש נקודה טובה. זו אולי לא התרסקות איומה, אבל בטח שלא תהיה הצלחה ענקית. זה בעיקר, רק ספגטי בפיתה.
פיתה בולונז במזנון, הזמנות דרך וולט