צאו אל הרחובות: פסטיבל הצילום הבינלאומי יוצא מהסגר

פסטיבל הצילום הבינלאומי ה-8, נוצר בימים של שינוי. שינוי אישי, חברתי ופוליטי. דלתות עולם התרבות סגורות כבר חודשים ארוכים והאמנות החזותית מחפשת דרכים להתמודד עם השינויים שנכפו עליה, לא תמיד בהצלחה. גם מדיום הצילום עובר תמורות – הוא משתתף במחאות, מחפש במה להשמיע מעליה את קולו ולהשפיע, ובעיקר – מעלה שאלות מרתקות על הדרך שבה אנו צורכים ומפרשים צילום בימים אלו.

פסטיבל הצילום הבינלאומי יערך בין התאריכים 9-21 בנובמבר. לאתר הפסטיבל

כמענה לתקופה, חיפשנו דרך להתמודד עם השינוי וליצור פסטיבל שמתעקש לצאת ממסכי המחשב ומהסגר המנטלי. פסטיבל צילום בינלאומי שממשיך להיות, גם השנה, במה ושופר למגוון קולות השינוי הנשמעים מרחבי העולם ומעשרות הקהילות שאנו פעילים בהם בשפת הצילום.

השנה מוצגות 90 תערוכות צילום רחבות היקף כתערוכת חוצות, המוצגת בפורמט נגיש וחינמי לכל אורך היקף כיכר המדינה בתל אביב. זאת לצד תוכנית מקוונת עשירה, שתספק במה לדוברים ודוברות מרחבי העולם. התוכנית מציעה רובד נוסף של מחשבה ומחקר, ופותחת עולמות של שיח בין יוצרים בתחום התרבות והצילום.

בכוחו של הצילום לייצר מציאות, לקחת חלק חשוב בתהליכי השינוי שעוברים עלינו: ברחוב, במחאות, ברשתות החברתיות ועכשיו גם בפסטיבל הצילום הבינלאומי השנתי. זכינו להעניק במה למאות צלמים מוכשרים מישראל ומרחבי העולם ולמאות חברי הקהילות המוחלשות בארץ, שעבודותיהם מוצגות זו לצד זו. תצוגה ללא היררכיה, במטרה לקדם יחד איתכם תהליך של שינוי חברתי, ולו גם במעט.

מספר דימויים מייצגים:

ג’ונס בנדיקסן, צלם נורבגי מסוכנות מגנום, נחשב לאחד מהצלמים החשובים של תקופתנו וזוכה פרסי צילום בינלאומיים רבים. הוא מציג בפסטיבל את הפרויקט האחרון נושא הפרסים שלו The Last Testament. בפרויקט זה תיעד שבעה גברים מרחבי העולם המאמינים שהם גלגולו של המשיח. בנדיקסן חוקר בכנות ובאינטימיות את קהל המעריצים או המאמינים שהולכים בעקבותיהם, ובוחן מה המנוע החברתי של התופעה. בנדיקסן גם יקיים אירוע מקוון מיוחד בו יספר על הפרויקט, במסגרת התוכנית המקוונת של הפסטיבל.

דיאנה מרקוסיאן היא צלמת אמריקאית צעירה ומבטיחה ממוצא ארמני, המציגה בפסטיבל פרויקט חשוב ומרגש בשם 1915. בפרויקט זה היא התחקתה אחר זיכרונותיהם של ניצולי הטבח הארמני, 100 שנה לאחר שהתרחש. מרקוסיאן שמעה עדויות מפי ניצולי הטבח, בעקבותיהם נסעה לטורקיה לצלם את מחוזות ילדותם, וחזרה אליהם עם פיסות מהמולדת האבודה. באמצעות שחזור מצולם של אתרים, כפרים ונתיבי הבריחה שלהם מטורקיה, יצרה את גוף העבודות המשמעותי הזה. מרקוסיאן תקיים בזמן הפסטיבל ותצוגת התערוכה אירועים מקוונים מיוחדים לסטודנטים ערבים ויהודים, כחלק מהפעילות החברתית השנתית שלנו.

הצלם הישראלי יום עומר מציג פורטרט עצמי מרגש שלו עם אביו, בסוף ימיו. יום מציג בתערוכת הנושא המרכזית של הפסטיבל – "טרנספורמציה – זוכי קול קורא 2020". הוא נבחר מתוך כ-800 אמנים מ-54 מדינות שונות שנענו לקול הקורא בנושא טרנספורמציה שיצא השנה מטעם הפסטיבל. בבחירת העבודות, היה מפתיע ומרגש לראות מגוון פרשנויות מקוריות לנושא.

מיטל דור, היא צלמת ישראלית נוספת שנבחרה מתוך מאות צלמים שהגישו את מועמדותם לתערוכת הקול הקורא בנושא טרנספורמציה, שפרסמנו עוד לפני שהחל משבר הקורונה. דור ליוותה משפחה פלסטינית בשבועות האחרונים לחייו של בנם בן השלוש, שסבל ממחלת הנוירובלסטומה. בצורה עדינה ואינטימית היא מצליחה לגעת ולספר את הסיפור המשפחתי האישי, לצד הסיפור הפוליטי המורכב שהוא חלק מהחיים של כולנו כאן.

רפאל מילק מפולין, אמן חזותי עטור פרסים יוקרתיים, עוסק בזכותו של כל אדם למחאה, ובמחאות בראי ההיסטוריה, ונראה רלוונטי מתמיד לישראל של היום.

הצלם הבריטי האגדי נדב קנדר יחשוף בפסטיבל עבודות חדשות שיצר בעקבות משבר הקורונה.