כל הביאנלה שבעולם: הפסטיבל שמביא את ונציה לדרום תל אביב

"פסטיבל סרטי אמנים", האירוע שייפתח בסוף השבוע בארטפורט, הוא הפלטפורמה הראשונה בישראל המיועדת להקרנות של עבודות קולנועיות הנוצרות על ידי אמנים (ואמניות, כמובן). זהו לא פסטיבל המוקדש לסרטים על אמנים, כמו בפסטיבל אפוס, אבל גם לא פסטיבל לווידאו-ארט אקספרימנטלי המתעד את הפעולות של האמן או חוקר את האיכויות הפורמליסטיות של הוידאו.

סרטי אמנים הם ז'אנר בפני עצמו. עבודות וידאו בעלות אורכים משתנים (ולכן לרוב לא מתאימות לפסטיבלי הסרטים הגדולים) שלרוב עושות שימוש כלשהו בחומרים ויזואליים, טקסטואליים ורעיוניים קיימים, כדי לחלץ מתוכם עבודה חדשה. העבודות הן נארטיביות ברובן, אבל הן אף פעם לא מסתפקות בלספר סיפור, אלא מבקשות גם לשאול שאלה על התרבות, החברה והכלכלה שאנחנו חיים בתוכה. הז'אנר הזה התפתח מאוד בעשר שנים האחרונות, וכיום אין תערוכה גדולה בעולם שלא מתהדרת בכמה סרטי אמנים.

בארץ, כאמור, המצב קצת שונה, והפסטיבל בארטפורט הוא הזדמנות לראות כמה מהעבודות הטובות ביותר שנעשו בחו"ל בשנים האחרונות, וגם עבודות של אמנים ישראלים מעולים שעל רובם כנראה עדיין לא שמעתן. הכניסה לכל ההקרנות והאירועים חינם, אבל מספר המקומות מוגבל, אז כדאי להגיע רבע שעה לפני הזמן המצוין באתר הפסטיבל. הנה כמה המלצות שיכולות לעשות סדר:

1. "אלמנת קש": מחזה לשלוש דמויות דיגיטליות ושחקנית 

חובבי האמנות מכירים את אמיר יציב בתור אמן שעוסק במודלים של המציאות. לפני כמה שנים, למשל, הוא יצר את "פלנטה אחרת", סרט ראיונות עם יוצרים של מודלים דיגיטליים של אשוויץ, המתרחש כולו בתוך המודלים שהמרואיינים יצרו. נטע שפיגלמן מוכרת לחובבי התיאטרון כאחת מהשחקניות הבולטות והוותיקות ב"גשר". בהפקה "אלמנת קש" שני היוצרים הללו משתפים פעולה כדי להעלות פרפורמנס-וידאו המבוסס על המחזה "בדלתיים סגורות" של ז'אן-פול סארטר ("הגיהנום. הוא הזולת", מכירים?), ומשוחק על ידי שלוש דמויות דיגיטליות המופעלות בלייב, מול הקהל, על ידי שחקנית אחת – שפיגלמן. כאילו זה לא מספיק, כל הדרמה הזו מתרחשת בתוך מודל צה"לי של דירה פלסטינית, מעין סימולטור שנראה כמו סט טלוויזיה ואמור להכין חיילים לשהות ארוכה במבנה אזרחי בזמן מבצע צבאי. מסובך? כן, אבל גם מצחיק ומרתק מבחינה חזותית. נכון שאני משוחד, אבל באמת לא כדאי להפסיד את זה. 

חמישי, 16 ביוני (ערב הפתיחה),  20:00 ו-21:00. מוצאי שבת, 18 ביוני, 20:00 ו-21:00

מתוך המחזה "אלמנת קש" (דימוי באדיבות ארטפורט)

2. "סרבו לעבוד": סרט שהוא גם מסיבה (במאי: סזאר ואיסי)

מיד אחרי שאמיר יציב ונטע שפיגלמן יפנו את חלל הגלריה בערב הפתיחה של הפסטיבל, תתחיל ההקרנה של היצירה השנויה במחלוקת של הבמאי והכוריאוגרף הצרפתי סזאר ואיסי, "סרבו לעבוד". מי שהסיסמא הזו נשמעת לו מוכרת, זה ככל הנראה בגלל הגרפיטי המפורסם שריסס גי דבור ("חברת הראווה") על גדות נהר הסיין בפריז ב-1953 – Never Work!. ואיסי מביא את הרוח הסוערת והמהפכנית הזו אל ההווה, באמצעות תיעוד שנה בחייהם של שני סטודנטים באקול דה בוזאר, בית הספר לאמנות הנחשב של פריז. אלזה וגבריאל, כוכבי הסרט, הם היפסטרים יפים ונכונים עם חיבה מוגזמת לאמנות הפרפורמנס, ואל תוך היומיום שלהם שותל הבמאי קטעי חדשות, תיעוד מחיי הרחוב בפריז ואפילו קצת טבע. והכי חשוב, בסרט אין דיאלוגים. פס הקול שלו מורכב מסט מוזיקה אלקטרונית שרקחו עבורו במיוחד צמד הדיג'ייז אביה ואורלי (Avia x Orly) במטרה שהצופים יוכלו לרקוד בזמן הצפייה. זה בדיוק מה שאנחנו מתכוונים לעשות.   

>> "סרבו לעבוד", חמישי, 16 ביוני (ערב פתיחה), 22:00

3. "להביט בסבלם של אחרים": רוחות רפאים מלאכותיות     

קלואי גילברט-ליין היא אחת הכוכבות העולות של עולם הוידאו העכשווי. לא רק שהיא צרפתיה, סופר-חכמה ומצחיקה, היא גם אחת הממציאות של ז'אנר אמנותי חביב במיוחד הנקרא "סרטי דסקטופ". כלומר, סרטים שנוצרים על המחשב, מבלי לעזוב את המקלדת. גילברט-ליין מביאה את הז'אנר הזה לשלמות בסרט "להביט בכאב של אחרים", שהוא למעשה פירוק יצירתי, לעיתים עצוב ולעיתים משעשע, של סרט דוקומנטרי אחר, "הכאב של אחרים". הסרט המקורי עוסק במחלה מסתורית שתוקפת נשים בגיל העמידה ואילו "להביט בכאב של אחרים" צולל לתוך עולם של קונספירציות רשת כדי לשאול, בין היתר, האם רק נשים שיש להן ערוץ יוטיוב אישי סובלות מאותה מחלה, ואם כן, האם זה מדבק?

תכנית סרטים 5: "רוחות רפאים מלאכותיות", שבת, 18 ביוני, 16:00. 

סרטי דסקטופ, תכירו. מתוך "להביט בכאב של אחרים"

4. "מנו או": הסיפורים שאנחנו מספרים

בפסטיבל ברלינלה האחרון, במסגרת המוקדשת לסרטי אמנים ("הפורום"), הציג סרט אחד שהצליח לרגש אותי בלי שבכלל שמתי לב. "מנו או" של הבמאי הצרפתי ממוצא גינאי, מקסים ז'אן-באפטיסט, עוקב אחרי צילומי וידאו המתעדים את אביו של הבמאי. האב מתועד רוקד בזמן קרנבל שנערך לכבוד יציאת סרט מסחרי, בו הוא עצמו שיחק כניצב. הסרט המקורי, "ז'אן גאלמו, הרפתקן" (1990), סיפר את סיפורו של קולוניאליסט צרפתי המגיע לגיאנה על מנת לחפש זהב. ז'אן-באפטיסט משתמש בתיעוד הזה כדי לכתוב מכתב פרידה חזותי מאביו, השזורים בו כעס על הפיכת התרבות הילידית לספקטקל עבור עיניים מערביות, עצב על ההרס האקולוגי המתחולל במולדת גיאנה הצרפתית, וגעגוע לאבא: "וכשאתה מחייך", הוא כותב לו בסיום הסרט, "אני רואה את שן הזהב שלך, כמו מזכרת מארץ גדולה ועשירה, שאיננה עוד".

>> תכנית סרטים 1: "הסיפורים שאנחנו מספרים", שישי, 17 ביוני, 12:00  

מתוך הסרט "מאנו או"

  5. "כיצד לבלוט בפסטיבלי סרטים?": סדנא ליוצרי וידאו

לצד תוכניות הסרטים והקרנה של סרטים בודדים, פסטיבל סרטי האמנים בארטפורט כולל גם מפגשי אמן, הרצאות שונות העוסקות בחיבור בין וידאו ובין תחומי ידע נוספים וסדנאות. בין היתר, רועי בושי ידבר על העבודה של מרכז המחקר "ארכיטקטורה פורנזית" בלונדון ותמי ליברמן תקרין קטעים מתוך עבודות של ז'אן רוש, האיש שהמציא את תחום האנתרופולוגיה ההשתתפותית ועל הדרך גם יצר כמה סרטים שממשיכים להשפיע על עולם האמנות עד היום. אחד משיאי הפסטיבל, עליהם אני רוצה להמליץ, הוא הסדנא שיעביר יבגני גוסאיטינסקי, מי שאחראי כיום על בחירת סרטים מהמזרח התיכון עבור פסטיבל הקולנוע ברוטרדם. בתור מי שרואה כמעט כל סרט בעל גוון אמנותי שיוצא בעולם, גוסיאטינסקי הוא האיש להדריך יוצרי וידאו וקולנוע איך לנווט את דרכם בעולם הקשוח של פסטיבלי סרטים ומוסדות אמנות. אם אתם בתחום, לא כדאי להפסיד. ההרשמה מראש באתר ארטפורט  

סדנא: "כיצד לבלוט בפסטיבלי סרטים", יום שישי, 17 ביוני, 15:30

>> גלעד רייך הוא האוצר והמנהל האמנותי של פסטיבל סרטי אמנים. חמישי-שבת, ארטפורט, התוכנית המלאה באתר הגלריה