פצ'ה קוצ'ה 2025: כל תל אביב כבר בדרך. וגם האיש שבתמונה

פצ'ה קוצ'ה, מאירועי האמנות הגדולים של השנה והאהובים ביותר בתל אביב, חוזר בעוד שבועיים למהדורת 2025 שלו (31.3-30.3, שני סבבים זהים בכל תאריך), ואם לא הזדרזתם לרכוש כרטיסים אז כדאי מאוד לדעת שהעסק כבר סולד אאוט לחלוטין, עוד לפני שנחשפה רשימת המשתתפים בו. ואם כך, זה הזמן לחשוף אותה במלוא הדרה.

>> נוסטלגיה אהובתנו: האיחוד של צעירי תל אביב הזכיר כמה אופטימיים היינו
>> חגיגות העצמאות: הזוכה הגדול באוסקר יוצא להציל את הקולנוע העצמאי

אחרי שבשנה שעברה ערכו האוצרים איתי מאוטנר וענת ספרן מהדורה מיוחדת מאוד של פצ'ה קוצ'ה שהתמקדה בחטופים, במלחמה ובטבח שבעה באוקטובר, חוזר ערב האמנות והיצירה המרתק אל היכל התרבות, וכמו תמיד יוזמנו אל הבמה תשעה יוצרים ויוצרות פורצי דרך, לכל אחד 6 דקות ו-40 שניות בדיוק להציג את עבודתו – לא שנייה יותר ולא שנייה פחות. המשותף לכולם? עשייה מקורית, מרתקת ומסקרנת שמרטיטה את המוח ומאתגרת את הלב.

אירועי הפצ׳ה קוצ׳ה מתקיימים בלמעלה מ-1,500 ערים שונות ברחבי העולם, והפצ׳ה קוצ׳ה בתל אביב הוא כיום הגדול מכולם. הנהירה הגדולה אל הערב האמנותי המסעיר מעידה, מעל לכל, שיש קהל אדיר, גדול וצמא לתרבות איכותית ושונה. לא מזיק גם שמתוך התפיסה שאמנות צריכה להיות נגישה לכולם, מחיר הכרטיס עמד על 60 ש"ח בלבד (אבל סולדאאוט, כמו שאמרנו). האירוע מופק על ידי חברת פאזה, שמלווה את הפצ'ה קוצ'ה מתוך אמונה ואהבה ליצירה המקומית, והוא פועל כארגון ללא מטרות רווח.

השנה, בהובלתם ובהנחייתם של מאוטנר וספרן, יעלו על הבמה אמנים, מעצבות, הפצ׳ה קוצ׳ה מביא אל הבמה אמנים, מעצבות, במאים, מוזיקאיות, צלמים, יוצרות מחול וכאלה שפשוט מסרבים להיכנס תחת הגדרה ברורה. בואו תכירו אותם ואת נימוקי האוצרים:

שונית פלקו זריצקי

"חפץ מעבר" הוא אחד המיזמים החברתיים האמנותיים שהכי קווצ'צ'ו לנו את הלב בשנה האחרונה. "חפץ מעבר" מגיע ביחד עם משפחות שחוו את הטראומה של השבעה באוקטובר, בחזרה לבתים השרופים שלהם ומבקש למצוא חפץ אותו הם ישמרו, יתקנו ו"ישיבו לחיים". שונית היא הצלמת של הפרויקט, מלווה משפחות ברגעים מאוד סדוקים שלהם ומוציאה פריימים שמספרים את הסיפור המורכב של כולנו בשנה וחצי האחרונות.

מורן סער

לסבתא של מורן, בת ה-92 יש המון זכרונות מילדותה בעיראק ועלייתה לארץ אבל אין לה צילומים. מורן הושיבה אותה במשך תקופה ארוכה מול שלל בוטים של ai שלמדו את סיפורה, את דמותה ואת מהותה. בעקבות כך יצרה מורן, עם חבריה הבוטים, אלבום צילומים מרהיב שמנסה להראות לסבתא כיצד הזיכרונות שלה נראים. סיפור מרגש ומכמיר לב על הימים של אז והטכנולוגיה של היום.

חואניטה כהן סמית'

אגדה מוזיקלית בת 93 שעדיין מנגנת, מופיעה וממשיכה לרתק ולשבות קהלים ברחבי העולם. במשך הקריירה הארוכה ומסועפת שלה היא עבדה עם השמות הגדולים בעולם הג'אז והצליח ליצור לעצמה מעמד אייקוני וייחודי. יחד עם זאת, חואניטה היא עדיין סוד שמור לחובבי הז'אנר (ולקוראי "טיים אאוט") וחשיפתה בפצ'ה קוצ'ה תביא אל קדמת הבמה את הכישרון הנדיר שלה ואת אישיותה הכובשת. הלוואי עלינו להיות ככה בגיל שלה.

ג'ונתן נוסן

תופעה שקשה להכניס לתוך מילים והיו רבים שניסו זאת בעבר. בחייו ויצירתו הוא משלב שלושה דברים עיקריים: מחקר אקדמי ביפן מטעם אוניברסיטת ברקלי היוקרתית, קדרות והתמחות בשיטות קדרות מסורתיות יפניות ו– (רול תופים) –נער גומי. בשלושת התחומים הללו ג׳ונתן מתמחה כבר שנים ארוכות ובכל אחד מהם הגיע להישגים יוצאי דופן. בשש דקות וארבעים שניות שלו בפצ׳ה קוצ׳ה ג'ונתן יכרוך את הכל יחד ויחבר את זה לאהבתו לאלוהים. כן, כן – נשבעים לכם שזה קשור ושהאיש הוא וואו.

טל ברדה

דוקומנטריסטית ייחודית שהמצלמה (והלב) שלה מופנים אל החלקים שרובנו מעדיפים לא להסתכל עליהם. זה נכון לגבי הסדרה המדוברת שלה אודות משפחת הפשע של יצחק אברג׳יל (תיק 512), נכון לגבי הסרט שלה על סוהרים בכלא צלמון. ונכון לגבי הסדרה האפית אותה היא יוצרת בימים אלה ממש, המספרת את סיפור התצפיתניות של צה״ל בגבולות ישראל בעשרים שנה האחרונות. בפצ'ה קוצ'ה ברדה תחשוף חלקים ואת הסיפור מאחורי "I shall not hate" – הסרט עטור הפרסים (שטרם שודר בארץ) על ד״ר אבו אל-עייש – הרופא מעזה שבנותיו נהרגו מאש כוחות צה״ל במבצע צוק איתן. הסרט עוקב אחרי האיש המרשים הזה, עוד הרבה לפני שבעה באוקטובר וכמובן אחריו ומנסה להבין איך ובכלל האם אפשר לא לשנוא אחרי כל מה שקרה…

תמר שאוקי

נצר לשושלת משפחתית ענפה, מגוונת ומיוחדת: מצד אחד, סבא וסבתא שלה הגיעו מלבנון. שם הם היו זוג מוכר המופיע על הבמות החשובות ומתרועע עם הברנז'ה הלבנונית היצירתית. בשנות החמישים של המאה הקודמת הם ויתרו על הזוהר הלבנוני לטובת חיים בארץ והופעות קבועות בתוכניות המוזיקה בערבית ששודרו בערוץ 1 (כן, פעם היה מקום לתרבות ערבית בטלוויזיה הממלכתית). מהצד השני, הסבא שלה הוא הקריקטוריסט "זאב", חתן פרס ישראל, ניצול שואה הונגרי שלמרות כל הזוועות שנחשף אליהם בחיים עדיין היה הומניסט גדול והאמין בכל ליבו בשלום (ולראייה יונות השלום שזכו למעמד מיוחד ביצירה שלו). הוריה של תמר הם שוקי ודורית, שהחזיקו אי שם בשנות ה-70 את אחד הלהיטים הכי גדולים של המדינה – "גן נעול". לכבוד הפצ׳ה תמר תחשוף את השושלת הזו ותיצור עיבוד עכשווי ומלהיב לשיר המפורסם "סהרנין" – אחד הלהיטים הגדולים של של סבא וסבתא שלה.

ניב תשבי

הדימויים של ניב צבעוניים, לוכדי עיניים, מרוממי נפש. במבט עמוק יותר נחשפת האימה שנמצאת מתחתם. הצבעוניות הופכת למאיימת, הכמעט ילדותיות הופכת לסכנה והכל טבול בקו דק של הומור המהול בחשש פנימי. תשבי, אחד האמנים היותר פוריים במדינתנו, יעניק מבט פנימי עמוק ומהורהר על תהליכי היצירה שלו והמתח בין היופי לפראי. בנוסף יצר ניב במיוחד לפצ׳ה קוצ׳ה סיכת דש של פרח שהופיע באחת העבודות שלו. אם תרצו דם המכבים החדש או דווקא סמל לתקווה אבל כזאת שבאה עם צלקת. הסיכה תחולק לכל באי הפצ'ה.

שרה סיגל

היא מתבוננת כבר כמה שנים טובות מבעד לחלונה הענק שברחוב אגריפס בירושלים. מהחלון נשקף העולם החיצוני המעיד על עולמה הפנימי של המתבוננת. את ערימות חומר הגלם שהיא צילמה לאורך שנים ואת ההבנות/ההערות/המסקנות שלה על החיים היא מכניסה לתוך 6 דקות וארבעים שניות המצליחות לנוע בקלילות בין רגעים קומיים, לצילומים מפתיעים ולסודות כמוסים על עצמה ועלינו.

אריאל קוצר

ירושלמי, מעצב, חוקר ואמן AI, חי ונושם דימויים מאז שהוא זוכר את עצמו. אחרי קריירה ענפה במיטב משרדי המיתוג והפרסום – מניו יורק ועד תל אביב – הוא מצא עצמו נשאב לעולם הבינה המלאכותית, והפך אותו למגרש משחקים יצירתי. הוא מציג תערוכות, משתתף בפסטיבלים ומדבר על AI לא כתחליף לאומן, אלא כשותף ליצירה, שיכול להפתיע ולרגש. במקום לנסות לשלוט בתוצאה, אריאל נוקט בגישה של “Non-Prompting” – מינימום הנחיות, מקסימום חופש למכונה. זה מוביל אותו למקומות לא צפויים, לפעמים אפילו נבואיים. בעבודותיו הוא בוחן איך AI יכול לעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר, לשחק עם זיכרון ורגש, וליצור חוויות שהן יותר מתמונה על מסך. בפצ׳ה הוא יחשוף תהליכי יצירה ויעשה ניסוי חברתי אמנותי משותף עם 2500 איש בקהל.