לא הצליחו לגמור: פרקי הסיום הכי מאכזבים שנראו בטלוויזיה

מתוך פרק הסיום של "בנות"
מתוך פרק הסיום של "בנות"

אין דבר יותר מאכזב מסדרות שהתחילו טוב ופשוט לא ידעו איך לסיים כמו שצריך. אספנו כמה ממקרי הרשלנות החמורים שנראו על המסך. זהירות, ספוילרים לפניכם

4 באפריל 2018

"בנות": המאכזבת

היינו צופים כל כך נאמנים ומסורים במשך שש עונות, אפילו ברגעים המעצבנים ביותר של מארני, ואז, מסיבה שעד היום לא ברורה לנו – "בנות" פשוט בגדה בעצמה, אמרה יפה שלום וירדה מהמסך. כל כך הרבה רגעים מתוחכמים וחדשניים הביאה לנו הסדרה הזאת, שעוד ילמדו עליה בחוגי מגדר וטלוויזיה באוניברסיטה, ואפילו פרק אחד שגרם לכל העולם לדבר עליו לשבוע שלם. אז למה לסיים בצורה כל כך מייגעת וקלישאתית כשהאנה מחליטה מסיבה לא ברורה ללדת והבנות חוזרות כולן לאותה נקודה? פייר, התאכזבנו.

המתישה: "איך פגשתי את אמא"

במשך תשע עונות ארוכות (מדי) טד מנסה לספר לילדיו איך הוא פגש את אמא שלהם. תשע עונות שצברו מיליוני מעריצים מאוכזבים ונהרסו בסיקוונס אחד גרוע, שמסתכם במותה של האמא והאיחוד בינו לבין רובין. היינו בעד "איך פגשתי את אמא" אי שם ב-2005, אבל היא איבדה כיוון בדרך וחירבה בפרק אחד גרוע (אוקיי, יכול להיות שהיו עוד כמה) את כל המטרה שלשמה נוצרה.

המופרכת: "אבודים"

הצלחתה של "אבודים" נחשבה לחסרת תקדים במונחים של לפני עשור, ושלוש העונות הראשונות שלה זכו בארצות הברית לשיעורי צפייה ממוצעים של כ-15 מיליון צופים לפרק. לבסוף, מי שנשאר נאמן לסדרה בכל שש עונותיה בתקווה שהיא תספק לו כמה תשובות מצא את עצמו דופק את הראש במסך. התעלומות המשיכו להיערם כל כך גבוה שהלכנו לאיבוד בתוך קונספירציות מופרכות, והסדרה הסתיימה בתחושה שגם היוצרים עצמם כבר לא מבינים מה לעזאזל קורה באי הזה. במקום זאת, הם החליטו פשוט לפטם את הצופים שלהם במנה גדושה של קיטש עם מותו של ג'ק שחזר לנקודת ההתחלה ומפגש סמי-מרגש בין כל הדמויות.

המכעיסה: "דקסטר"

לא ברור איך דמות שהתחילה עם כל כך הרבה אופי איבדה אותו באיטיות מייגעת במשך שמונה עונות. הסיום של "דקסטר", שגם ככה הגיע קצת מאוחר מדי, הצליח להכעיס את רוב הצופים שלה (אלו שהצליחו לשרוד אחרי העונה הרביעית בכל אופן) כשדקסטר – הסוציופת שמחסל ומבתר פושעים – לא נלכד, לא נענש, לא מת – אלא הופך לחוטב עצים שחי בזהות בדויה באורגון. נו באמת.

ה-WTFית: "מופע שנות ה-70"

לא מדובר באחת הסדרות הטובות שנעשו, והיא גם לא מדגדגת את הקרסוליים של סיטקומים דוגמת "סיינפלד" או "חברים", ובכל זאת – עדיין יש בנו ערגה למילה קוניס הצעירה ולימי הזוהר של אשטון קוצ'ר. אבל למה, לכל הרוחות, היא מסיימת את הסדרה בזוגיות עם פז?

המבאסת: "הרמון"

חייבים להתייחס גם לסדרות ישראליות, וכמו שכבר נאלצנו להודות, "הרמון" היא דוגמה קלאסית לכזו שהפילה אותנו בפח. היא התחילה ברעש וצלצולים עם שני פרקי פתיחה חזקים – ומשם צללה למטה עד לפרק האחרון, שהיה הגרוע והמאכזב מכולם. הבחירות התסריטאיות שנעשו שם (הגר מתגייסת? מאיה מתעשתת?) לא היו מביישות אופרת סבון, ואת זה אפילו אלון אבוטבול המצוין לא יכול היה להציל.

הסתמית: "פאודה"

הפרק האחרון, ששודר ממש לא מזמן, סיים עונה מעולה בצורה בנאלית ומתרפסת. כבר בדקותיו הראשונות קיבלנו חתיכת אנטי-קליימקס, כשהפיגוע הגדול שתכנן אל-מקדסי בתל אביב סוכל. כל כך הרבה הכנה עשו לנו יוצרי פאודה לקראת הפיגוע הזה ובסוף הוא מסוכל ככה, בבוקר בהיר בתוך דירה ברמת גן? גם המשך הפרק לא הניב בחירות מתוחכמות. עידו, בנו של דורון, מאיים לירות באל-מקדסי אך לבסוף לא עושה זאת, ובמקום תפנית מעניינת קיבלנו עוד סוף צפוי וסתמי.