טיים אאוט timeout

סליחה, טעינו: "הרמון" היא כישלון טלוויזיוני מפואר שהפיל אותנו בפח

| מאת: שי סגל

שני פרקי הפתיחה של "הרמון" היו מבטיחים, אבל כעת מתברר שהם היו השיא של הסדרה. יש טעויות שאפשר לסלוח עליהן, אך "הרמון" עשתה את כולן ולא פיצתה

"הרמון" (צילום: טל גבעוני)

בשבוע שעבר פנה הוושינגטון פוסט למבקרי תרבות שקטלו את "ביג לבובסקי" בעת שיצא לאקרנים ב-1998 ושאל אותם שוב מה דעתם על סרט הפולחן שהוליד את דת הדודאיזם (שלה מאות אלפי מאמינים ויותר מ-450 אלף כמרים מוסמכים). אותם מבקרים שכינו בעבר את הסרט "כאוטי ומתפנק" והאמינו שהוא נישתי ובר חלוף, נאלצו להתמודד עם הצפה חוזרת של הביקורות מלפני עשרים שנה ועם הפדיחה הגדולה. צריך להבין: מבקרי תרבות שואפים לכותרות נבואיות – וכל כישלון, זעיר או חרוץ, עשוי להוליד מבקר מת-מהלך, או במקרה הגרוע והמעיק יותר – רוטוויילר רגזן עם שיניים תותבות.

המקרה של "הרמון" מעט שונה. במקום פרספקטיבה של עשרים שנה – חלפו חודש ועשרה ימים; במקום התעמרות וחמיצות כללית – היו התענגות והכרזות בומבסטיות; במקום יוזמה עיתונאית כמו זאת של הוושינגטון פוסט – זהו וידוי עצמאי נטול אינטרסים, שמסתכם בכך ש"הרמון" היא מלודרמה ריקה, סחטנית ומטופשת שהפילה אותי בפח. והבדיחה הסלפסטיקית הזאת, מה לעשות, היא על חשבוני.

עוד כתבות מעניינות:
האם "בנות" שינתה את הטלוויזיה?
22 הסדרות הכי טובות שעומדות להגיע למסך
האיחוד של דנה מודן ואסי כהן הוא כל מה שחיכיתם לו, רק הפוך

הביקורת ההיא כמעט שקעה בלי הפרעות בארכיון הכתבות המתעדכן תדיר, אלא שהקמפיינרים של רשת השתמשו בהבחנות הפזיזות שנכתבו לאחר הצפייה בשני הפרקים הראשונים. "הרמון היא אולי הסדרה הכי טובה שנעשתה כאן בשנים האחרונות – שי סגל, Time Out", נכתב בחלקה העליון של כרזה דיגיטלית שאמורה לרענן את ההייפ ולעורר עוד בולמוסים בצופים פוטנציאליים שעוד לא זכו להרגיש את האפטר טייסט המר של הסדרה. זאת הייתה יכולה להיות הרמוניה נדירה בין שלושה צדדים – גוף מסחרי, גוף מבקר וקהל – אלמלא היה מדובר בתאונת שרשרת של תסריט שאין בו מיליגרם סאבטקסט, בימוי רצוף טעויות ועריכה שגם אופרת סבון בלויה הייתה דוחה על הסף.

הטלוויזיה המסחרית המפוצלת פיתחה מודל עסקי שמורכב מ-70% ריאליטי ובידור, 20% אקטואליה ופאנלים עבשים ו-10% סדרות מתוסרטות – מה שאמור למלא את הריק אצל הצופה הממוצע ולייצר כסף למפיקים. התמהיל זהה בערוצים 12 ו-13, אך בזמן שקשת מצליחה להיחלץ מהיעדר עומק עם "להעיר את הדב" האווירתית, רשת מאכזבת עם התסריט הגרוע ביותר שאפשר היה לחבר לסדרה בהשראת הכת של גואל רצון – אולי הסיפור החדשותי הכי מפותל, סקסי ומטלטל שיצא בישראל של שנות ה-2000.

אחת הבחירות התסריטאיות שהטעו אותי להאמין ש"הרמון" תהיה אפית ברגעיה האנושיים והדרמטיים, היא הבחירה לפתוח את הפרק הראשון במשפחה הכל-ישראלית שנאלצת להתמודד עם עזיבת האחיות לכת. נקודת המבט החיצונית, הקונפורמיסטית, שמבקרת בעין חשדנית את הקואופרטיב, היא לא צפויה. זאת בעיקר בגלל שהיא דוחקת את הצורך האובססיבי להבין "מה היה שם" או "מה משך את הנשים לאדם הזה" – שתי תהיות שאמורות לפשט סיטואציה מורכבת, אינדיבידואלית ותלוית נסיבות, והניסיון לענות עליהן נועד להיכשל מראש. אלא שהעיסוק בהורים, שיכול היה להיות מורט עצבים, הגיע למבוי סתום והסתכם במצג ייסורים רדוד.

המאבק האפשרי בין שני שלטונות אב – אחד נורמטיבי והאחר פוליגמי – היה יכול להציל את הסדרה מעצמה ולטשטש בעיות אחרות, אבל הוא הסתיים בטרם עת בעקבות תבוסתו המבוססת בקושי של יואל (יורם טולדנו). עוד בעיות בתסריט – ויש לא מעט (זהירות, ספוילרים): ההתפכחות של מאיה קרתה במחי יד, אחרי שבעה פרקים רצופים בהם האשימה את אביה באינוס וסירבה להגיע להלוויית אמה; הגר, שאמורה להיות דמות מפתח סמי-דעתנית ולשבור את ההיפנוזה שנבנתה בבינוניות רטורית בלתי נסלחת, מתגלה כפסיבית וקלה לשכנוע; תמר, על תקן פינוקיו ("אני רוצה להיות כמו כולם"), לא מצליחה להילחם בקרייבינג למקדונלד'ס לפני טקס הקדושה – כי מקדונלד'ס, מתברר, הוא הסממן המקורי מכל ל"נורמלי"; ניסיון הרצח של תמר במקווה – למה זה קרה? איך דברים התפתחו כל כך מהר? כיצד אריאל ומאיה חיברו כל כך הרבה נקודות במקביל? ומה נסגר עם העובדים הסוציאליים? איך זה שאריאנה, כנראה אשתו של שבתאי, היא העובדת הסוציאלית שמטפלת בתיק שלו?

הכשלים לא נעצרים כאן: למה כמעט כל סצנה של אריאל מסתיימת בשבירה ליטרלית של הכלים? איך זה שכל איסוף של נשות הבית – על פי הוראת שבתאי – מתרחשת בשני אופנים: או שמגיעות חמש עד שבע נשים, או שנדחסות יותר מארבעים? הניצבות בבית, שאמורות לתת תחושה של עומס, נראות כמו רוחות מהלכות ולא מוסיפות שום נפח ויזואלי. אף אחד לא שם לב לזה בחדר העריכה? למה בפרק האחרון, בעוד התכנסות מתישה, יש גבר בגופיה שמצטרף למניין? ומעל הכל – מעל דברי התוכחה המטופשים של שבתאי, מעל תהילה שתפסה תנומה במרפסת של השכנים לאחר שסולקה מהבית, מעל הגיוס של הגר לצבא (שהוא עוד סמל משעמם להתנרמלות) – "הרמון" סבלה מההתמודדות המרומזת הכי גרועה בהיסטוריה עם נושא גילוי עריות.

"הרמון". מי העלם בגופיה?

אפשר לפשל באחוזים, אפשר גם לטעות בצורה דרמטית בכתיבה אם יש מרכיבים אחרים שמפצים על הבעיות – כמו בימוי מפעים או עריכה שמכתיבה את הקצב וכדומה. אבל "הרמון" לא הצליחה לשאת את הריקנות של עצמה ואת הכישלון של היוצרים לזקק ריאליזם או עימות טלוויזיוני משכנע לתוך העיבוד שנעשה לסיפור של רצון. יש שם כלום עם כלום ואת אלון אבוטבול שרק כמעט מצליח להציל את הדמות המצ'וקמקת של שבתאי צדיק.

הרבה אנשים צריכים לאכול עכשיו את הכובע – אז התחלתי.

"הרמון", כל הפרקים באתר רשת

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: abf6601