שקט שיהיה פה: פלורנטין מתארגנת נגד צפירות נהגים

המאבק לשקט בשכונת פלורנטין אינו מפסיק לעולם, רק האדם שמוביל אותו משתנה מפעם לפעם. פלורנטין הפכה זה מכבר למפעל אורבני רועש שמייצר אתרי בנייה מחרישי אוזניים מכל עבר וכמעט בכל שעה, פריקת משאיות צורמנית באזור שוק לוינסקי וצפירות בלתי פוסקות מתוך הפקקים ברחוב. שימו את כל הטוב הזה בתוך ענן אבק ופיח, בלי מספיק עצים שיפחיתו את זיהום האוויר וקיבלתם תושבים ששוב דורשים תנאי קיום בסיסיים.

לשירלי מימון, מעצבת גרפית וציירת המתגוררת בפלורנטין, לא היה מושג כמה תסבול מרעש ואיך זה יוביל אותה למיזם המבקש שקט. לאחר שהעלתה פוסט בנושא בקבוצת "תושבי שכונת פלורנטין", היא הבינה שיש צורך בהעלאת המודעות לרעש בסביבת מגורים בדרכים יצירתיות."עברתי לפני חמישה חודשים לשכונת פלורנטין שאני מאוד אוהבת", מספרת מימון. "אני  גרה על צומת מרכזית ולא תיארתי לעצמי כמה אסבול מרעש ברמה כזאת שאני ממש רוצה לעבור דירה, ורק עברתי אליה, ועד שמצאתי אותה.התחלתי להבין שיש פה בעיה מהותית בחיי היומיום".

תל אביב, אולי תסתמי קצת? קמפיין אפשרי של "צפירע" (דימוי גרפי: שירלי מימון)

אז מה עשית?
"כשהעליתי את התסכול שלי לקבוצת פלורנטין הבנתי את כמות התסכול של כולם. חשבתי שזאת רק אני, אבל כולם חיים את זה וזה לא בא בחשבון. יש חוק ואפשר לאכוף את זה. הפקחים מחלקים פה דו"חות חניה על ימין ועל שמאל אז למה שלא יתנו גם על צפירות? זה הורס חיים של אנשים יותר מאשר חניות. מילא הצפירות היו הגיוניות, לרוב זה סתם חוסר סבלנות. ניתן למתן את זה על ידי אכיפה, שילוט והסברה".

לטובת היוזמה, נפתחה קבוצת פייסבוק חדשה "צפירע – תן פור ואל תצפור", הקוראת לעוד חברים להצטרף אליה כדי לקדם סובלנות ולמתן את הצפירות כמטרד, ואולי תוך כדי כך, לקדם ולהשריש מחדש את העניין התרבותי-חברתי, כמו שהגיב באחד הפוסטים בקבוצה ניר ציון פנגס, "לא יזיקו תשדירי הסברה בטלוויזיה וברדיו מטעם משרד התרבות ומשרד התחבורה".

בצד השיווקי כבר הודפסו סטיקרים לכל המעוניין, והקריאה כיום להצטרף לקבוצת הפייסבוק כדי להתאגד יחד לקול קורא אחד המבקש שינוי תרבותי, שינוי של תרבות הצפירות, דווקא בזמן מגיפת הקורונה שמכריחה אותנו פשוט להוריד ווליום. "מזמינה את כל מי שרוצה ויכול לתרום לנושא להצטרף למאבק, להירשם לקבוצת הפייסבוק, להוסיף רעיונות ולקחת איתנו חלק בשינוי התרבות", כתבה מימון.

ומה את מקווה שיקרה?
"אני מצפה שבעקבות התגובות שקיבלתי על התסכול הרב והיום יומי של אנשים שכתבו לי, תהיה היענות לבוא ולעשות מהלכים אמיתיים, לקבוע כל שבוע יום אחד שבו כולם יחד פונים לרשויות בבקשה לאכיפה ושילוט בשכונות. אני בטוחה שאם מעל 300 איש יפנו אליהם בבקשות חוזרות כל שבוע הם יפתחו את העיניים ויבינו שמשהו צריך להשתנות".