מצאנו מסעדה יפנית טובה במיקום הכי לא צפוי

קאמאקורה. בקצה רמת גן יש מקום מיוחד (צילום: אפיק גבאי)
קאמאקורה. בקצה רמת גן יש מקום מיוחד (צילום: אפיק גבאי)

מסעדה יפנית כשרה בלובי של מלון ברמת גן? זה נשמע כמו התחלה גרועה, אבל טיפול נכון בבשר ושף עם יד נדירה לרטבים הופכים את קאמאקורה לאופציה טובה גם אם אתם לא בענייני כשרות

5 במרץ 2020

אחת התופעות המדהימות בעולם המסעדות הישראלי, הוא הרצון הקולקטיבי להיות מיוחדים, אבל כמו כולם. בגלל זה, כשמישהו פותח, לדוגמה, איזה טאקוסייה חביבה, פתאום נפתחות בבת אחת 18 טאקוסיות בטווח של שבע דקות הליכה, לרוב בלי שום יכולת להבדיל ביניהן.

מהבחינה זו קאמאקורה היא סוג של עוף נדיר. פשוט כי אין שום דבר שדומה לה. קודם זו מסעדה במתחם הבורסה ברמת גן, מקום שיש בו אינספור בתי אוכל אבל מעט מאוד מסעדות. היא יפנית, אבל בניגוד למסעדות המתמקדות בעיקר בסושי או בנודלס המקובלים היא מתעסקת בעיקר בגריל. אפילו הכשרות שלה, לא עניין ייחודי בפני עצמו, היא של צוהר ולא של הרבנות. ואיך האוכל? גם פה לא מה שחשבנו.

קאמאקורה (צילום: אפיק גבאי)
קאמאקורה (צילום: אפיק גבאי)

המלצר, שאיך נגיד את זה בעדינות, יכול להיעזר בעוד כמה ימים/שבועות/חודשים של התמקצעות, ניסה לעזור לנו להזמין. ברוב המקרים זה עבד מצוין. למשל עם הסינטה טטקי. הסינטה, צרובה בעדינות על הגריל ופרוסה, הייתה בדיוק במידת העשייה הנכונה וישבה בקרם אגוזי לוז מעולה שהזכיר קצת טעם של רוטב סאטה ועשה לה רק טוב. איתה הגיע סלט וואקמה וקייל מוצלח, אף על פי שלא ברור מה קוביות הסלק שהיו בתוכו תרמו לאירוע.

לעומת זאת הקרי־קרי – מנה של אבוקדו ונורי בטמפורה שהמלצר המליץ עליה בחום – הייתה ההפך המוחלט. יש מעט מאוד דברים בעולם שאינם משתפרים אם מטגנים אותם בטמפורה. פה נתקלנו בשניים כאלו ביחד. למעשה הטמפורה החיוורת והטיגון הפכו אותם לבלתי אכילים. מצד שני הצוות שם לב שלא נגענו במנה, זיכה אותנו וגם נתן לנו פיצוי על חשבון הבית: מנה של טונה כמהין – טונה צרובה על הגריל עם רוטב פלפלת שהיה עלול להיות מתקתק מידי, אילולא נגיעות הכמהין שהפכו אותו למופלא כל כך שישבנו וליקקנו אותו עד תומו; וזה אירוע לא פשוט כשמנסים לבצע אותו עם צ'ופסטיקס.

ההמשך אף הוא היה מוצלח. מרק השוין נאבה בקר, למשל שהתגלה כמנה שהיא ארוחה שלמה וטעימה. סיר מרק מבוסס ציר בקר עמוס בפטריות, איטריות וירקות, שלצידו מוגשות פרוסות בשר בקר נא. את הבשר מכניסים למרק לבישול קצר, והתוצאה פשוט נהדרת – ביס מפוצץ טעמים שאי אפשר להפסיק לאכול. בעסקית, במחיר 89 ש"ח פלוס מנה ראשונה, זאת הייתה אחת המנות המשתלמות והמוצלחות שפגשנו.

קאמאקורה (צילום: אפיק גבאי)
קאמאקורה (צילום: אפיק גבאי)

גם הדנבר קאמאקורה סטייל, היה מצוין. הדנבר קאט – נתח משויש שמגיע מהכתף – עובד מעולה בתור סטייקים וכאן הוא היה עשוי בדיוק במידה הנכונה, עם רוטב יוזו נהדר. התלונה היחידה לגביו הוא שבמחיר כזה, מדובר במעט מאוד סטייק.

את אגף הסושי בדקנו עם שני רולים. ניקו – רול אבוקדו, מלפפון, עירית ובטטה סגולה (למה, בשם כל מה שקדוש, שמישהו ירצה להכניס בטטה לרול אורז? לא למדנו כלום מבורקס תפוח אדמה?) שעטוף בדנבר קט צרוב; ושיסו קושו טונה – טרטר טונה, ספייסי מיונז, מלפפון ואבוקדו עטופים בטונה צרובה. שניהם היו מצוינים, בעיקר הניקו בזכות הטיפול המוצלח בבשר, אף שמבחינה אסתטית אף אחד מהרולים לא היה מקבל ציון עובר בבחינות קבלה בשום בית ספר למגלגלי סושי.

הקינוחים לא היו זוועה אבל ודאי לא משהו ששווה התלהבות. פלאן קוקוס חביב עם רוטב קרמל חסר אופי ונמסיס שוקולד שאין שום דבר מיוחד להגיד עליו. בדיעבד היינו צריכים לסיים בעוד טונה כמהין. זה היה משאיר בפה טעם יותר מתוק.

נכון להיום קאמוקרה היא אחת האופציות הכשרות הכי מוצלחות באזור. היא נותנת תמורה מצוינת לכסף ולא מתעסקת בחיפוש תחליפים מלאכותיים בגלל אילוצים דתיים אלא מביאה פתרונות יצירתיים וטעימים. אבל מעבר לזה השילוב בין טיפול נכון בבשר, ושף שיש לו יד נדירה לרטבים מביא תוצאה שהיא לא שגרתית ומעניינת. שדרוג של השירות ושל אגף הקינוחים יכול לקחת אותה קדימה עוד כמה צעדים ולהפוך אותה למסעדה מוצלחת גם בסטנדרטים לא כשרים.

כוכבים: 3.5 (4 אם אתם שומרי כשרות)

חשבון בבקשה:

סינטה טטקי – 54
סלט וואקמה וקייל – 32
קרי־קרי – 38
טונה כמהין – 65
סטייק דנבר קאט – 132
רול ניקו – 54
שיסו קושו טונה – 74
נמסיס שוקולד – 39
פלאן קוקוס – 39
סה"כ: 527 ש"ח 

קאמאקורה
להזמנת שולחן בקאמאקורה