מצחיק אז צוחקים: 15 הסדרות הקומיות הכי טובות בדיסני+

תראו, אנחנו נשאבים כמו כל אחד אחר לסדרות דרמה ומתח וכל הדרמה והמתח הזה, אבל אם נודה באמת, קומדיות פשוט פוגעות בנו אחרת. המחויבות להבין מה קורה בפרק הבא לא תמיד בפרונט, ובמקום זה אנחנו ממוקדים בהנאה טהור – באנו לצחוק, ואם יש סדרה שמצליחה להצחיק אותנו, אנחנו נאהב אותה לנצח גם אם אף אחד לא מת בדרמטיות בפרק האחרון. בדיסני+ יש מאגר קטן אך מדויק של סדרות קומדיה מצוינות, ואנחנו רוצים לבחור מתוכם את 15 הסדרות המצחיקות הכי טובות בשירות. אלו הסדרות המצחיקות של דיסני+.

>> פה גדול: דווקא "הטורף" מצליח איפה שכל מותגי הקולנוע נכשלו

1. בבית הספר היסודי אבוט

מי שאומר שהסיטקום מת כנראה שלא פגש מעולם ביצירה של קואינטה ברונסון, שאיכשהו הפכה את הנושא הכי לא מצחיק בעולם – בתי ספר ציבוריים ואתגרי תקציב – לקומדיה הכי כיפית, צבעונית ואוהבת אדם על המסך, מבלי לאבד את כל החלק הזה של "מצחיק". הפורמט המוקומנטרי, שכבר די נמאס לרוב, מקבל פה ריענון מינימליסטי אבל גלריית דמויות נפלאה וכתיבה קומית חדה משאירים אותה אחת הקומדיות המצליחות באמריקה, המצחיקות בדיסני+ ומחממות הלב בכלל. עכשיו מישהו יודע איפה שמו את הקופסה של הגירים? למה אף פעם אין פה גירים?!

2. רק רוצחים בבניין

אחת הקומדיות המפתיעות ביותר של השנים האחרונות מחברת בין שני קומיקאים אגדיים – סטיב מרטין והשותף הקומי הנצחי שלו מרטין שורט – לבין סלינה גומז על תקן נציגת דור ה-Z, שמצליחה איכשהו להשתלב מושלם בכימיה המשופשפת היטב של השניים ולהפוך את הצמד למשולש שווה צלעות. אז מה השלישיה כזאת עושה כשהיא מתחברת על המסך? מקימה פודקאסט טרו-קריים, כמובן ועל הדרך פותרת שורה של פשעים ועבירות קטנות בבניין שלהם. ייצוג מושלם של ניו יורקרים מזן מסוים מאוד, קצב בדיחות גבוה, עונות מתקדמות שבאמת הופכות לאחד המופעים הגדולים (ועמוסי האורחים) בהוליווד – ובתוך כל זה גם תעלומות בלשיות שאשכרה מותחות.

3. דייב

זה לא ממש מפתיע שברגע ש"דייב" עלתה למסך היא גררה הרבה השוואות ל"אטלנטה". שתיהן הגיעו מרשת FX המצוינת (שהכניסה לא פחות מ-6 סדרות מקור לרשימה), שתיהן עוקבות על עלייתו של ראפר צעיר לגדולה, ושתיהן נוצרו על ידי ראפרים אמיתיים שגם מככבים. אבל כשרואים את דייב מבינים שלמרות קווי הדמיון, הסדרה שמגוללת את עלייתו החצי-אמתית-חצי-פיקטיבית של ליל דיקי היא חיה אחרת. והיא חיה קורעת מצחוק. זו סדרה מוזרה מאוד על אדם מוזר מאוד, שאיכשהו מצליח להיות גם חמוד ומעניין ומעמיק וחכם, למרות שהשם שלו הוא בדיחת זין. שלוש העונות המושלמות שלה רק משתפרות מפרק לפרק עם רגע שיר פנטסטי בסיום, ואנחנו מבטיחים שיתקע לכם בראש לפחות שיר אחד מהסדרה.

4. הבורגרים של בוב

איך סדרה יכולה להמשיך לרוץ במשך 15 עונות ועדיין להיות די אנדרייטד? טוב, קודם כל, כי בארצות הברית אתה יכול לשגשג גם בתוך נישה צנועה יחסית, אבל יש בזה משהו שמתחבר טוב מאוד גם לאופי הפשוט והנעים של הסדרה: סדרה מצוירת ריאליסטית יחסית – נו, יחסית – על בני משפחה שמפעילה מסעדת המבורגרים די כושלת (נחשו איך קוראים לה), אבל שמצליחה להחזיק מעמד כבר שנים. ליתר דיוק, 15 עונות. בקיצור, סדרה מושלמת למי שמעדיף את "F is for Family" של נטפליקס – או את הסבא הרוחני שלהן, "מלך הגבעה" – על פני "סאות' פארק" או "ריק ומורטי".

5. סקראבס

שמועות עיקשות גורסות כי יש בדרך אלינו ריבוט של סיטקום המתמחים המבריק של NBC, אבל עד שנראה את ג'יי.די הרופא השחוק תמיד כיף לחזור לימיו הראשונים בבית החולים "הלב הקדוש". שנים לפני שביל לורנס הפיק את "טד לאסו" והפך למלך קומדיות הפיל-גוד, הוא יצר את הסדרה המבריקה הזו שלקחה את הלחץ הרפואי של סדרות כמו ER, ומצאה בו את הקומדיה על פי מסורת "מ.א.ש". העונה האחרונה אולי חלשה מהשאר (לידיעת הריבוט, ככה תלמדו מה לא לעשות), אבל החיבור הרגשי לקאסט הדמויות המצוינות, הבדיחות המטופשות והסיפורים הנוגעים ללב עוברים את מבחן הזמן, ובכל צפייה מחדש תתרגשו לראות את ג'יי.די, המתמחה הצעיר, נכנס שוב בשערי חדר המיון – ומיד צולל לחלומות.

6. פילדלפיה זורחת

להבדיל מהסדרה הקודמת ברשימה, "פילדלפיה זורחת" היא אמנם לא סדרת אנימציה – אבל היא בהחלט מספיק מופרעת בשביל להיות אחת. כבר 15 עונות ש"הגאנג" – פשוט אסופת האנשים הכי רקובה, רעה, חסרת מצפן מוסרי, מושחתת, תקראו לזה איך שאתם רוצים – מסתבכת במזימה מטומטמת אחר מזימה מטומטמת. זה רעיל, מופרע ומצחיק נורא, זה מותח גבולות גם מבחינת טעם טוב וגם מהבחינה של כמה רחוק אפשר ללכת בשביל בדיחה (רוב מקלהני פעם עלה 30 קילו בשביל עונה בה הדמות שלו משמינה, וכמה עונות אחר כך ירד 45 קילו מאותן סיבות בדיוק). אם מעולם לא ראיתם את "פילדלפיה זורחת" אי אפשר באמת לתאר את החוויה הזאת, חוץ מזה שזה לא דומה לשום דבר שראיתם. לא סתם בחרנו אותה בתור הסדרה הכי מצחיקה של השנים האחרונות.

7. מתה לסקס

הסדרה הכי חדשה ברשימה היא לא בדיוק קומדיה קלאסית, אבל יש בה לא מעט קומדיה. ואיכשהו, גם טרגדיה. הסדרה מבוססת על הפודקאסט המצליח בעל אותו השם ועל חייה של מולי קוצ'אן, שמתה בגיל 45 מסרטן, ומתחילה כשמולי (מישל ויליאמס) מגלה שהיא שוב חולה, לאחר שכבר החלימה בעבר. הרופאים מוסרים לה שיש לה גג 5 שנים לחיות והיא מחליטה לצאת למסע של חקר מיני, במהלכו היא מתגרשת מבעלה ויוצאת לבחון את הגבולות שלה. התוצאה מכך היא קומדיה שנעה בין סקס למוות, לפחות בחצי הראשון של הסדרה – כי בחצי השני, ובמיוחד בפרק סוחט הדמעות האחרון, היא הופכת לדרמת מערכות יחסים רגישה ומרגשת, שרק מדגישה את חשיבות הצחוקים של ההתחלה. יש רק עונה אחת (ולא תהיה עוד), אבל לא תשכחו אותה מהר.

8. האיש האחרון בעולם

יש הרבה קומדיות קטנות שבאו והלכו, לפעמים אפילו עם כמה עונות, מבלי שהרבה אנשים שמו לב. הקומדיה הזו של וויל פורטה היא אחת מהמוזרות, והמיוחדות שראינו. כולנו כבר ראינו את התרחיש של אדם שנשאר לבדו בעולם, בעיקר בגרסה דרמטית עם וויל סמית' וכלב. אבל פורטה לוקח את הקונספט הזה, והופך מכניס לו טוויסט – מה אם האיש האחרון בעולם הוא גם לוזר מאנייק קטן שמתחרפן בשנות בדידותו הרבות? הפרק הראשון והמופתי של הסדרה חוגג את הרעיון הזה, ואז – כשאנשים אחרונים נוספים צצים – משהו משתנה, והמיזנטרופ העלוב שהוא פורטה מאבד את חלומו להישאר לבד, ונאלץ להסתתר עם אחרים. מכירים את המשפט "לא הייתי שוכבת איתך גם אם היית האדם האחרון עלי אדמות"? אז זה האיש. ובאופן מפתיע, תמצאו שם הרבה אהבת אדם.

9. מה שעושים בצללים

טאיקה וואיטיטי הוא כנראה אחד האנשים הכי עסוקים בעולם. "מה שעושים בצללים" היא רק אחת מתוך שלוש הסדרות שיש לו כרגע על המסך (האחרות הן "כלבי השמורות" ו"לו הייתי פיראט"), ובין לבין הוא מביים סרטי מארוול, סרטים שאינם סרטי מארוול וגם עומד להפיק סרט ראשון ביקום של "מלחמת הכוכבים". ועדיין, "מה שעושים בצללים" מרגישה איכשהו קרובה במיוחד ללב הניו זילנדי המופרע שלו – אולי בגלל שהיא מבוססת על סרט הפריצה שלו למיינסטרים (סוג של) מ-2014. החיים המשותפים של כמה ערפדים בני מאות שנים בתוך בית מתפורר משותף שרבים גם על ענייני ערפדים וגם על ענייני שותפים הם מצע אינסופי לבדיחות, המעברים הזריזים בין קומדיה לאימה עובדים כל פעם מחדש, והכי חשוב, מאט ברי בתפקיד חייו. או אל-מותו, תלוי איך מסתכלים על זה.

10. משפחת סימפסון

מה כבר אפשר לכתוב על הסימפסונס שלא כתבנו כבר לאורך 34 עונותיה? הסדרה הכי ארוכה בתולדות המסך, זו שהפכה אנימצייה למבוגרים לז'אנר שהוא היום, האב הרוחני של כל הפיטר, הריק והקרטמן. כולם כבר יודעים שהיא איבדה מכוחה לאורך השנים, המעריצים ימשיכו להלל את העונות המוקדמות (במיוחד 3 עד 5), וסביר להניח שכבר מזמן הפסקתם לעקוב אחריה. אבל אנחנו מבטיחים לכם שאם תבחרו עונה ופרק רנדומליים, תמיד תמצאו את עצמכם נהנים ממנו, וצוחקים בקול לפחות פעם אחת. ברמת איכות, רוב 15 העונות (!) הראשונות מושלמות, ויש לא מעט פרקים ממש מצוינים גם בעונות מתקדמות יותר. אל תשכחו מי היתה פה קודם – ואם תחזרו אליה תבינו שגם לא היתה טובה כמותה מאז.

11. קוראים לי ארל

אחת הקומדיות המקוריות, המתוקות והכי מקדימות את זמנה של שנות ה-2000. שנים לפני שטראמפ חשב בכלל לעזוב את מגדלי הזהב, היא הצליחה לשים את האצבע על אפיון אמריקה העזובה והעלובה והאנשים שמרכיבים אותה, וגם להביט על דמויות עלובי החיים במבט חומל. ארל היקי (ג'ייסון לי והשפם המופתי) הוא פושע קטן שמגלה את עקרון הקארמה, רגע אחרי שאיבד כרטיס לוטו זוכה בתאונת דרכים – וכדי לתקן את הקארמה העקומה שלו, הוא מכין רשימה אינסופית של חטאים ואנשים בהם פגע, ואז יוצא לתקנם. בתכלס, הקומדיה המתוקה הזו של גרג מוטולה ("סופרבד", ברצינות) חזתה את עידן ההיי-קונספט של הסטרימינג, ואם לא היתה מבוטלת בטיפשות בעונה הרביעית (ועוד עם קליף האנגר!) ומגיעה לסופה, כנראה שיותר אנשים היו זוכרים אותה לטובה. עד אז, יש המון מה להינות מארבעת העונות הקיימות.

12. פליישמן בצרות

זה ש"פליישמן בצרות" היא הסדרה הכי דרמטית ברשימת הקומדיות הזו לא אומר שהיא לא מצחיקה. היא אולי לא בדיוק סדרה להיקרע מולה מצחוק, אבל היא בהחלט חריפה, שנונה ומקורית, בדיוק כמו האבות הרוחניים שלה (כל דמות של יהודי נוירוטי בניו יורק אי פעם, כמובן – האנשים שכידוע, המציאו את ההומור). ג'סי אייזנברג בתפקיד טובי פליישמן, רופא מצליח בן 40 וקצת ממנהטן שמגלה לראשונה את חיי הרווקות אחרי גירושים להם ייחל במשך שנים, רוצה לטרוף את ניו יורק מרוב חרמנות שהצטברה אצלו במשך שנים – אבל כמובן שהחיים מכשילים אותו בכל הזדמנות. קומדיה? אוקיי, לא בדיוק. מצחיק? ועוד איך.

13. משפחה מודרנית

אתם יכולים לזלזל ולהתנשא כמה שתרצו, אבל יש סיבה מאוד מוצדקת לכך שהסיטקום הזה החזיק במשך 11 עונות – וזה כי הוא פשוט עובד. טייק מודרני לסיטקום המשפחתי הקלאסי, שמרחיב את המונח "משפחה גרעינית" לפיצוץ גרעיני, ומצליח להישאר ליברלי מספיק (ב-2009, זוג גאה שחי את חייו על המסך עוד היה דבר חתרני), אבל גם שמרני במובן הקומי, שזה אומר פאנצ'ים טובים בקצב מהיר ועם כוונה טובה. לאורך שנותיה הסדרה התפתחה מעבר לגילה, ובשלבים המאחרים קצת קרטעה (עד עונת סיום מוצלחת), אבל מבטיחים לכם שאם תחזרו למשפחת מיטשל תתאהבו בהם שוב פעם מחדש. חוץ מזה, זה מספיק עונות לבינג' ארוך ומהנה.

14. כלבי השמורות

הקומדיה השניה ברשימה מבית טאיקה וואיטיטי היא כנראה הכי אישית שלו, וזה למרות שהוא ניו-זילנדי יהודי והסדרה היא בכלל על שמורת אינדיאנים באוקלהומה. הסיבה לכך היא תחושת הזרות בביתך שמרחפת סביב הסדרה הקטנה ומלאת הלב הזו. חבורת צעירים שרק מנסים לשרוד בשמורה החבוטה, העצובה והמיואשת שלהם, ובלשרוד אנחנו מתכוונים לגייס מספיק כסף כדי לברוח מהחור הזה. זו הסדרה הראשונה שנוצרה כולה על ידי "ילידים" – במקרה הזה רובם ילידים אמריקאים, כשחלקם ילידים ניו זילנדים – והתוצאה מצדיקה את הטענה שגיוון אנשים בחדר הכותבים יוצר יצירה מוצלחת יותר. "כלבי השמורות" היא בדיוק הסדרה המצוינת הזו שאתם לא רואים, וחבל, כי כמות הרגש שבה שנייה רק לכמות הצחוקים. 

15. פיוצ'רמה

עוד אנימציית קאלט מבית היוצר של מאט גריינינג. אחרי שסיים לבסס את מעמדה של הסימפסונס כאייקון תרבותי, ב-1999 עבר האנימטור לפרויטק השני שלו – לפרק לגורמים את עולם המד"ב. 7 העונות של הסדרה, שנפרשו לאורך 14 שנים ארוכות, הצליחו לקחת את פורמט האנימציה למבוגרים ולהעלות אותו לדרגת אמנות נדירה. הרבה לפני "ריק ומורטי", פיוצ'רמה ערבבה בין המבריק לחלוטין והדבילי להחריד עם קצב בדיחות מסחרר, פרקי קאלט וגם לא מעט רגעים מרגשים מאוד – על אהבה, על געגוע, על שברון לב ואפילו על כלב קטן שנשאר לבדו. אפשר לשים כל פרק רנדומלי ולעוף על כמה מבריקה ובעת חשיבה לעתיד היתה הסדרה, אבל אין שאלה שבכל פרק תמצאו לפחות כמה בדיחות מושלמות.