לאורך שבע שנות קיומו, כאן 11 סיפק לנו לא מעט צחוקים מתגלגלים, אבל הגיע הזמן שנעשה קצת סדר - אספנו את היצירות הקומיות הכי מוצלחות של תאגיד השידור הציבורי, ואז דירגנו אותן כי זו תקופה מטורפת ואנחנו חייבים לעשות משהו כדי להעסיק את המחשבה
שבע שנים טובות מאוד עברו על השידור הציבורי בישראל מאז מותה של רשות השידור הישנה, ועלייתה של "כאן 11". היא החזירה את הערוץ הציבורי לרלוונטיות – אולי לא כ"כ בטבלאות הרייטינג (למרות שגם שם המספרים בעלייה, יחסית למה שהיה), אבל בהחלט בשיח – והצליחה לייצר שורה של פודקאסטים, תכניות רדיו וטלוויזיה מובילות – ובעיקר השפיעה ביצירה הישראלית. וגם לא מעט, הם הצליחו להצחיק אותנו בתקופה שהכי קשה לפתוח חיוך.
>>בארץ לא אוהבים דברים מושלמים מדי: פרידה מאגדת הפופ אדם
אחרי תקופה שבה הקרב על טלוויזיה טובה היה בין "יס" ל"הוט" (על הערוצים המסחריים משועבדי הריאליטי אין מה לדבר), "כאן" הציעה אלטרנטיבה – והייבול שלה בתחום הסדרות הישראליות הוא מרשים. אבל עיקר תהילתה של "כאן" היה בסדרות הדרמה – אם באפוסים גדולים כמו "שעת נעילה", סדרה פופולרית וביקורתית כמו "מנאייכ", או להיט בינלאומי נוסח "טהרן". ועם זאת, גם בתחום הקומדיה לא יצאו שם פראיירים. אז הנה 10 תכניות קומיות, מכל המינים והסוגים, שהתאגיד הביא עלינו לטובה.
10. "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי"
אמנם, לא משהו ששודר על המסך – אבל בהחלט הפך לאירוע קומי משמעותי אצל הקהל. במקביל לעלייתה של "העיר הזאת" (ובהשתתפות יוצריו), אופרת ההיפ הופ הישראלית של "שם טוב האבי" היתה גם אירוע מכונן בתולדות הראפ העברי, גם סרט קצר קורע מצחוק וגם לידתו של כוכב. תמיר בר, שלפני שלוש שנים עוד היה קומיקאי בעלייה, מככב יחד עם שורה של ראפרים מובילים, ביניהם לוקץ', רביד פלוטניק, מיכאל סוויסה וג'ימבו ג'יי. 24 דקות בסך הכל, אבל לא מעט השפעה ואפילו הצלחה בקהל רחב – כמעט 3 מיליון צפיות בעמוד היוטיוב. משעשע, מגניב, ואולי גם סטייטמנט על השפה החדשה ש"התאגיד" הביא איתה אל היצירה. רק דמיינו את הערוץ הראשון מנסה לייצר כזה דבר.
9. "שטוקהולם"
אחד התוצרים האיכותיים והיפים של התאגיד לאורך השנים. "שטוקהולם" הופקה אמנם בשיתוף "קשת", אבל היא תוצר מובהק של התאגיד – מבוססת על הספר שכתבה נועה ידלין, ומכילה בתוכה קאסט אמיתי של כוכבי על – עם תיקי דיין, דבלה גליקמן, ששון גבאי, לאורה ריבלין, וגם גידי גוב בתפקיד גופה. קומדיה שחורה מעולה, על חברים שמנסים להסתיר את מותו של חברם כדי שיוכל לזכות בפרס נובל. היצירה המשמעותית הראשונה של התאגיד, ואחת הטובות שבהן עד היום.
8. "מה שתגידו"
לא ממש סדרה, אבל כן פורמט שמאוד הצליח. שלוש עונות כבר היו לתכנית הקצרה והאקטואלית, שבה שורה של קומיקאים, עיתונאים וסתם אנשים מבריקים מחווים את דעתם על המצב. תכנית שמותאמת לדור הטיקטוק, כזו שמורכבת מקטעים קצרים שבקלות ניתן יהיה להפריד לרשת, אבל בעיקר מלאה באנשים שכיף לשמוע את דעתם, ולהרגיש קרוב אליהם. נראה שהסיפור שלה עוד ממשיך להיכתב.
7. "האחיין שלי בנץ"
קודם כל אל תהיו קטנוניים – "האחיין שלי בנץ" אולי עלתה בחינוכית, אבל משודרת גם בכאן 11. וזה אולי סיטקום לילדים, אבל הוא גם אחד הסיטקומים הטובים ביותר שיצאו בישראל מזה שנים – קאסט קומי שלא מרגיש כאילו נטחן עד דק על המסך, דמויות ארכטיפיות שמרגישות חדשות, תסריט מצוין ובעיקר מלא מלא מלא פאנצ'ים. זה כבר נהיתה כמעט קלישאה להגיד שכשמתייחסים לילדים ברצינות של מבוגרים, התוכן הטוב ביותר נולד, אבל "בנץ" הראתה שכשמתייחסים לילדים באפילו יותר רצינות מלמבוגרים, התוצאה היא התוכן הכיף ביותר. מחכים כבר לעונה השלישית
6. "מה נסגר עם רועי בר נתן"
כן, זו קצת רמאות, כי "מה נסגר" אינה תוצר מובהק של התאגיד – היא תכנית שהחלה את דרכה בערוץ 10, שודרה שם במשך שבע עונות, והגיעה לתאגיד רק בעונה השמינית והאחרונה (ששודרה לפני שש שנים). ובכל זאת, אי אפשר באמת יכול לעשות רשימה כזו בלעדיה. "מה נסגר" בהגשת בר נתן המבריק היא תכנית שחוגגת את האזוטריה, הפינות האפלות של הטלוויזיה הישראלית, החל מהערוץ המקומי ועד הרב פנגר, וגם לא חוששת להיכנס בגדולים באמת – כולל בתאגיד עצמו ובתכניות שלו. אפק יבניאל ושחר סגל (מהנשים המצחיקות בישראל) עומדים מאחורי הפורמט, ולי נשאר רק לקוות שמתישהו התכנית המעולה שוב תקום כעוף החול.
5."המפקדת"
שמונה פרסי אקדמיה גרפה הסדרה הזו, ולא בכדי. כמי שדי המשיכה את הדרך של "אפס ביחסי אנוש", גם "המפקדת" היא סדרה שמצליחה לחדור את נימי הנפש לכל ישראלי שחווה את צה"ל, בטח את המוסד המתקרא טירונות. שלוש עונות בלבד היו ל"מפקדת", בכיכובה של אלונה סער (בתפקיד הפריצה שלה), אבל כל צפייה מחודשת בה בהחלט מענגת. זו סדרה אמיתית, חדה, מרירה, אבל כזו שפותחת את הלב. קומדיה ישראלית איכותית, שלצערנו זמנה תם מהר מדי.
4. "שב"ס"
במילה אחת: אנדרייטד. בשתי מילים: וואחד אנדרייטד. סדרת המערכונים הקצת נשכחת הזו, שדי נבלעה בלייט נייט של התאגיד, מתארת את סיפורו של בית כלא – שהוא מעין פסיפס סוטה חברתי ישראלי. בדרך, הוא מייצר את אחת הקומדיות הפרועות והלא מחשבנות שראינו כאן, עם שחקנים כמו נעמי לבוב, מעיין בלום, אמיר שורוש ובערך כל בן אדם מצחיק שאתם יכולים לדמיין. שתי עונות בלבד, אבל שווה צפייה תמיד – למי שרוצה קצת להתפרק.
3. "חזרות"
אחד המקרים המצערים שעברו על היצירה הישראלית – סדרה שבקלות היתה יכולה להפוך לבסט סלר, אולי אפילו למקום הראשון ברשימה הזאת, אבל נגדעה בשל פרשה מבאסת במיוחד של שחקן מבאס במיוחד. "חזרות" היתה אירוע בתולדות תאגיד השידור – סדרה קומית מצוינת בכיכובם של שני שחקנים צעירים ודאז לא כל כך מוכרים, נועה קולר וארז דריגס, שעשתה כבוד לתיאטרון דווקא בתקופה שבה אף אחד לא יצא מהבית. יחד עם אגם רודברג ואיתי תורג'מן בתפקידי יציאה מדהימים, ומעל כולם יבגניה דודינה המהממת בתור ורה קורקין הקשוחה – נוצרה כאן סדרה יפהפיה, שלצד ההנאה ממנה מעוררת עצב גדול שזה לא נמשך יותר.
2. "קופה ראשית"
כן, רק מקום שני. זו היתה דילמה לא קטנה, ו"קופה" הפסידה בעיקר בגלל עוצמתו של המקום הראשון. סיפור סינדרלה אמיתי – סדרה שהחלה בטלוויזיה החינוכית, עוד בימים שהיא היתה עצמאית, ונועדה להיות סדרת ילדים בכלל – אך הפכה ברבות השנים לגרעין פריים טיים, קאלט בלייב ולאחד הסיטקומים המוצלחים בתולדות הטלוויזיה בארץ. זה מה שקורה כשנותנים לכישרונות קומים לצמוח טיפה בארץ הזו. יניב זוהר ונדב פרישמן יצרו את אחת הסדרות הכיפיות, המשעשעות והמהנות שנעשו כאן בשנים האחרונות – זו שהחזירה לתודעה את קרן מור, שהרימה את אמיר שורוש ודניאל סטיופין, שעשתה נפלאות לקריירה של דב נבון – ואפילו נתנה כבוד ליעקב בודו. אם יש דבר בשבילו היה שווה להקים את "התאגיד" – הרי הוא לפניכם.
1. "היהודים באים"
בעולם שבו אין "ארץ נהדרת" (ומי לעזאזל ירצה לחיות בעולם כזה?), היא כנראה היתה המלכה הבלתי מעורערת של עולם הסאטירה הישראלי. הסדרה שנולדה בקושי רב בימי הערוץ הראשון (זוכרים את הגניזה והמחאות?), הפכה תוך שש עונות למוסד ישראלי – כזה שייצר מערכונים מבריקים, ואפילו עורר שערוריות והפגנות. מהכתיבה הנהדרת של אסף בייזר ונטלי מרכוס וחדר כותבים שהוא חלומה של כל קומדיה, דרך הקאסט המרהיב עם יניב ביטון, מוני מושונוב, יעל שרוני, עידו מוסרי, יוסי מרשק, שירה נאור ומעיין בלום (שורת כוכבים מדהימה), ולא מעט רגעים שקשה לשכוח. מ"ברוך הגבר", אסתר המלכה, חנה רובינא, רפול ו"סגור ת'להקה", אייכמן והתליינים – אפשר להמשיך את זה לנצח. "היהודים באים" היא מאסטרפיס, ברמת הכתיבה, ברמת המשחק וברמת הסאטירה. סדרה שמזכירה לנו מדוע היצירה הישראלית נמצאת בשורה הראשונה של העולם. גם עכשיו, ואולי דווקא עכשיו.
