יגידו ש"שרינקינג" היא ה"טד לאסו" הבאה, אבל זה לא מה שמעניין אותה

הסדרה החדשה של אפל TV+, "שרינקינג", שווקה בעיקר בתור הפרוייקט החדש של יוצר "טד לאסו" ביל לורנס (שאחראי גם ל"סקראבס" ו"קוגרטאון") ושיתוף פעולה נוסף שלו עם כותב וכוכב "טד לאסו", ברט גולדסטיין וזה הגיוני שהיא שווקה כך: "טד לאסו" היא להיט ענק בשביל שירות הסטרימינג של אפל, אז למה ש"שרינקינג" לא תהיה? אבל החלק הכי מהנה כאן הוא דווקא היוצר השלישי וכוכב הסדרה, ג'ייסון סיגל, שסוף סוף שב לטלוויזיה.

לאחר תפקידים ראשיים בסדרות הקאלט חסרות הרייטינג (אבל בדיעבד, בונות הקריירה – עבורו ועבור עוד הרבה שמות ענקיים אחרים, כמו ג'יימס פרנקו וסת' רוגן) של ג'אד אפאטו, "פריקים וגיקים" ו"Undeclared", סיגל פרץ סוף סוף בסיטקום "איך פגשתי את אמא". אבל הייתה זו דווקא הופעתו ב"קח את זה כמו גבר" ("Forgetting Sarah Marshall", אותו הוא גם כתב) שחשפה את הרגישות שמאחורי הלוק המגודל שלו. סיגל אולי נראה כמו מתאבק או כוכב פוטבול מכללות, אבל הוא אוהב בובות, מחזות זמר ולהצחיק ולרגש אותנו. רק שאחרי כמה שנים של סרטי קומדיה הוליוודים (במקביל ל"איך פגשתי את אמא", שהסתיימה ב-2014), סיגל כמעט ונעלם, ורק צץ מידי פעם בהופעות קטנות או בסרטי אינדי שכתב.

ב"שרינקינג", סיגל מגלם את ג'ימי, פסיכולוג מדוכא שמגדל לבד את ביתו. הוא די כושל בזה וגם בעבודה שלו – עד שיום אחד ג'ימי מחליט לאמץ גישה של כנות רדיקלית – גישה מסוכנת לחיים עבור כל אחד, שלא לדבר על פסיכולוג (זו כבר הסדרה השניה בכמה חודשים על פסיכולוג מתאבל ששינוי קיצוני קורה בחייו, אחרי "המטופל" עם סטיב קארל, אבל למרבה מזלו של ג'ימי, כאן אנחנו בדרמה קומית ולא במותחן מלחיץ). וכך ג'ימי אומר למטופלים שלו בדיוק מה הוא חושב, יוצא איתם להרפתקאות ודי מאבד אובייקטיביות. זה כמובן מעצבן את הפסיכולוג הבכיר פול, אותו מגלם הריסון פורד (תפקיד טלוויזיוני קבוע שני שלו, לאחר שהתחיל לככב בסדרה "יילוסטון"). כבר ראינו מהלכי דמויות כאלה שפשוט נשבר להן והן מתחילות לגשת לחיים באיזו גישה כוללת קיצונית – כמו הכנות הרדיקלית הזעופה של ריקי ג'רבייס ב"After Life" או אפילו בקומדיה של ג'ים קארי "יס מן" – אבל "שרינקינג" יותר מצחיקה, יותר מרגשת ויותר אינטליגנטית ממה שהיה ניתן להניח רק על סמך הנתונים האלה.

"שרינקינג" היא מעין יצור כלאיים מוזר. היא משווקת כדרמה קומית, אבל מרגישה הרבה פעמים יותר כמו סרט אמריקאי עצמאי משנות האלפיים, כולל מוזיקת אינדי מרגשת – בדיוק המקום ממנו נראה שמגיעה הנשמה היצירתית של סיגל. זה אולי לא נשמע טוב, אבל השחרור הזה מפורמט הסיטקום המגביל דווקא יוצר סדרה מהנה וחמודה – למרות שלפעמים המעבר בין רגעים קומיים לדרמטיים מרגיש מאולץ ולא אלגנטי.

אם הפסיכולוג שלכם מנסה את זה, הזעיקו עזרה. "שרינקינג" (צילום: יחסי ציבור/אפל TV+)

"שרינקינג" מצליחה להצחיק מדי פעם, אבל בדיוק כמו אותם סרטי אינדי (פעם קראו לזה "מאמבלקור", אבל הפסיקו עם זה, למרבה המזל), זו לא המשימה החשובה ביותר שלה. מה שיותר מעסיק אותה אלו הרגשות של הדמויות הראשיות ודמויות המשנה – ג'ימי ופול, הבת של ג'ימי, השכנה שלו שהפכה לאמא מחליפה וכמובן המטופלים של ג'ימי שנהנים או סובלים משיטות הטיפול המשונות שלו. אני לא בטוח אם (ומה) בדיוק היא חושבת או מנסה להגיד על טבע הטיפול הפסיכולוגי כפרקטיקה, אבל אולי היא עוד תגיע לשם בהמשך. היא לא חייבת להגיע לשם.

בסופו של דבר, "שרינקינג" נותנת לנו דבר פשוט ומשמח: עוד ג'ייסון סיגל על המסך שלנו, בטח כשהוא גם מצחיק וגם עצוב. לא לגמרי ברור איזה פיתול קריירה מוזר הנחית אותו דווקא בסדרה הזאת, אבל בדיוק כמו ג'ימי, הפסיכולוג שמתחיל להגיד את כל האמת – אפשר רק לקוות שהוא יודע מה הוא עושה.