הבחירות המוניציפליות הן הזדמנות אדירה לשינוי אמיתי ולשיפור איכות החיים בערים השונות. הן גם כר פורה לאמירות פופוליסטיות שאינן נשענות על בדיקה אמיתית של הנתונים. בנושאים רבים, ההשפעה של הרשויות המקומיות על חיי האזרחים משמעותית וקריטית פי כמה מזו של הממשלה, וזה נכון גם כשמדברים על נושא הבטיחות בדרכים. נכון, למשרד התחבורה משקל מכריע, אך במובנים רבים ובצמתים רבים הרשויות המקומיות הן אלו שמחליטות ומבצעות בפועל.

מאז כניסת הקורקינטים החשמליים לחיינו, הם הפכו לנושא בוער וכבד משקל. אלא שכאן, במקום תפיסת ההזדמנות, מתמודדים רבים בוחרים בדרך הפופוליסטית והקלה וקוראים עליהם תיגר. נכון, הקורקינטים החשמליים מייצרים במצבים רבים סיכונים לא מבוטלים. אך יש להפריד בין הכלים הפרטיים לכלים השיתופיים, שהם הפתרון ולא הבעיה.

בתמונה: בעיה של אכיפה ותשתיות. רוכבות על קורקינט בתל אביב (צילום: Shutterstock)

נושאי התחבורה הפכו בעידן המודרני לנושאים פוליטיים בוערים שעשויים להטריד כל ראש עיר. הקורקינטים הנוסעים באין מפריע – במקומות מסוכנים, במהירויות גבוהות בהרבה מהמותר, נהוגים פעמים רבות על ידי נערים שלא מכירים את חוקי התעבורה – מהווים בעיה גדולה. אל מול אלה, עיריית לונדון החליטה לפני כשנתיים לאסור על שימוש בקורקינט פרטי ברחבי העיר. כך ירד מספר תאונות הקורקינט בעיר מ-500 ל-22 בלבד (בהשוואה לתקופות זהות). בנוסף, אחרי עשרות מקרי מוות כתוצאה מאותן תאונות, מאז ההחלטה המספר המצער ירד ל-0.

נכון שהמנטליות הישראלית היא לא בריטית, אבל יש לנו אפשרות להיות קצת לונדוניים: הכי קל לשלוט בפעילות הקורקינטים השיתופיים, ולכן לבטלם זה הפתרון הקל. כל מה שראש הרשות צריך לעשות זה לבטל את רישיון הפעילות שלהם בעיר. זה ממש לא בהכרח הדבר החכם לעשות. להיפך, היכולת לפקח על הקורקינטים היא זו שיכולה להציל חיים.

חברות הקורקינט והרשויות המקומיות מגבילות את מהירותם על פי המהירות המותרת בחוק, מגבילות את המהירות אף יותר באזורים הומי אדם, לא מאפשרות נסיעות באזורים אסורים כמו כבישים מהירים או באזורי בילוי כמו נמל תל אביב, דורשות רישיון נהיגה לצורך הרשמה לשירות, ועוד דרישות נוספות רבות שיכולות להתבצע בעזרת טכנולוגיה מתקדמת ופיקוח צמוד. הקורקינטים עוברים תחזוקה יומיומית של אנשי מקצוע, מה שמונע תאונות הנובעות מבלאי וכן שריפות הנגרמות מהטענה לא נכונה של הסוללות של הכלים הפרטיים בבתים.

מעבר להגיון הפשוט, גם הנתונים מדברים בעד עצמם: בעוד אלפי תאונות של קורקינטים חשמליים נרשמות מדי שנה, רק בודדות מהן מתרחשות תוך שימוש בקורקינט שיתופי. על פי נתוני כלל חברות הקורקינט השיתופי הפועלות בישראל, מדובר על פחות מאחוז מכלל התאונות של כלים דו גלגליים חשמליים.

בלונדון, מאז המהלך האמור, הצטרפו עוד 20 אלף נוסעים חדשים אל שירותי הקורקינט השיתופי. גם בדרום אוסטרליה הנסיעה בקורקינטים חשמליים פרטיים היא בניגוד לחוק ומותר לרכוב רק על הכלים השיתופיים היות והם מפוקחים – ושם הרכיבה מותרת רק מעל גיל 18 (ללא תלות ברישיון נהיגה), עם קסדה, ובאזורים מורשים בלבד.

הדרך הפחות קלה היא להילחם באמת בקטל בכבישים ובכלים הפרטיים, המקיימים מציאות תחבורתית מקבילה ומסוכנת. פרט לביטול מוחלט, ישנם פתרונות רבים בדמות אכיפה, חובת לוחיות רישוי, הגבלת מכירה ועוד. ראשת עיר שמחויבת לביטחון תושביה באמת – תבחר בדרך הקשה יותר.

הקורקינטים החשמליים הם פתרון מיקרו מובילטי ירוק, נח, ובעיקר בטוח כשמושתת עליו רגולציה נכונה. לפיכך, הוא הפך לפתרון last mile פופולרי בכל העולם, והוא לא יעלם. השוק ימשיך לצמוח ולהגביר ביקושים, בטח כעת עם חניכת הרכבת הקלה והמטרו שבפתח, שיאפשרו ליותר אנשים לוותר על שימוש ברכב פרטי. אז נכון, לפעמים קל יותר לרכוב על נושא פופוליסטי בלי לבדוק, אבל חכם הרבה יותר לקחת את ההחלטה הנכונה ולרכוב בצורה מפוקחת באמצעות הכלים הנכונים. מי שיאסור שימוש בכלים השיתופיים המפוקחים, יגלה כי את מקומם תופסים הכלים הפרטיים הפרוצים, הנוסעים במהירות מופרזת בכל מקום.
>> דור בלך הוא סמנכ"ל התקשורת של Yango ישראל, המפעילה את שירות הקורקינטים השיתופי Wind

• טור דעה
• הבועה
• קורקינטים
• תחבורה בתל אביב
• #פיד_תחבורה