הלהיט החדש של נטפליקס הוא טלנובלה. זה לא בהכרח דבר רע

מאז שנטפליקס ייבאה את "ילוסטון" לשרתיה, נדמה כי ענקית הסטרימינג החליטה להיכנס עמוק לז'אנר טלנובלות הבוקרים – דרמות דרומיות אם תרצו. אם אתם לא מכירים את הז'אנר – מדובר בדרמות המתמקדות במשפחות עשירות, שלרוב מצויות במשבר כלכלי לאחר הידרדרות האימפריה הכלכלית שלהן, בעקבות הגעתו של "העולם החדש" המאיים על ערכיהן המסורתיים. לרוב המשפחה תהיה מורכבת מאב המשפחה, פטריארך קשוח בטעם של פעם, בן כושל ולא יוצלח, בת סוררת עם טראומה ודמות בן שקשורה למשפחה באופן כזה או אחר. זהו גם העץ המשפחתי של "קו המים", טלנובלת בוקרים שכמו שניחשתם – מתרחשת על המים וללא בוקרים בעיירה קטנה בצפון קרוליינה.

>> רעב כמו דוב: כשסדרת הדרמה הטובה בעולם ממליצה לכם איפה לאכול
>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות ומלא סרטים שהחזיקו אותנו ערות השבוע

משפחת באקלי היא כמובן המשפחה הכי חזקה באזור, עם אימפריית דיג ותיקה שבבעלותה נמל ומסעדה. אב המשפחה, הרלן (הולט מק'קלני) ירש את האימפריה מאביו בימים בהם ענף הדיג דועך ויחד עם בנו (ג'ייק וירי) הם מחדשים את קו הברחת ההרואין שלהם ששימש את ארגוני הפשיעה באזור. כשאחת העבודות מסתבכת והספינה נשדדת מכל הסמים שהכילה, המשפחה מגלה שיש שחקן חדש באזור והוא לא משחק יפה. אבל הוא כן הנבל הכי נחמד על המסך.

התחושה, בסופו של דבר, היא שמדובר בסדרה רוויית השפעות חיצוניות, אבל אם צריך לסכם את זה בכמה מילים, תדמיינו את "ילוסטון", עם ארסנל נבלים פוטנציאלי שמרגיש כמו שילוב בין "פיקי בליינדרס" מבחינת האיכות לבין "באנשי" מבחינת המבנה וההנאה שמפיקים מהם. אלה נבלים שקל לשנוא, אבל כל אחד מהם נבל מסיבה מסוימת ומוצדקת ולכן גם קל לאהוב אותם – במיוחד את הנבל הראשי שמגולם בידי טופר גרייס, אותו אתם מכירים כאריק מ"המופע של שנות ה-70" או כאדי ברוק מהסרט "ספיידרמן 3" של סם ריימי, שם הוא גם שיחק נבל, אם כי נראה שהוא הבין איך לעשות את זה רק עכשיו.

ולא רק שהוא הבין, הדמות שלו פשוט כתובה טוב עם כל התכונות שנבל צריך – הוא לא צפוי, הוא אכזרי, ודפוס התנהגות שלו לא מתאים לנבל, כי הוא ממש ממש נחמד ואתה לא יכול לדעת אף פעם אם הוא באמת נחמד או שהוא בעצם זועם. יחד עם האלימות הקיצונית שמוצגת בה, נוצר ב"קו המים" בליל כיפי לצפייה ללא פרק אחד מיותר. זו ללא ספק אחת הסדרות היותר ממכרות שיצאו לנטפליקס בשנים האחרונות, ולדמות שמגלם טופר גרייס יש חלק מרכזי בכך, כי הנבל לא רק מייצג איש רע וחמדן, הוא מייצג אמירה קצת יותר מורכבת שנותנת טיעונים די טובים מהצד השמרני יותר של המפה הפוליטית.  

הנבל שלנו מזכיר קצת את הדמות של סמואל ל. ג'קסון ב"קינגסמן", שם הוא שיחק את ריצ'מונד ולנטיין שניסה לבצע השמדה המונית, למרות שהוא לא מסוגל לראות דם בלי להקיא. ההבדל הוא שהנבל הפעם הוא פשוט באמת אדם נחמד שהפך לנבל, ובין אם תאהבו את זה ובין אם לא, יש כאן אמירה מאד נוקבת על מודל הגבריות החדש אל מול הגבר הדרומי המיושן. בצד אחד של הזירה יש לנו איש נחמד שאוהב לתת הזדמנויות אבל עושה דברים מזעזעים. מהצד השני יש לנו את הרלן, אדם מבוגר עם בעיות לב ששותה לא מעט ורוצה לשמור על הטריטוריה שלו ועל עצמאותו, רגיל להיות בעמדת עליונות ולא רגיל שאומרים לו מה לעשות, ובטח שאינו מודה בטעויות שהוא בעצמו עושה. הוא נפגע, הוא נחבל והגיל מראה את אותותיו, אך הוא ממשיך להישאר בראש מורם ומעדיף את התכלב על כל הדיבורים מסביב. 

גם הרלן, אב המשפחה, עושה כאן דברים די רעים, אך בסופו של דבר הכל למען הישרדות המשפחה. זאת לעומת הנבל, שעושה דברים נוראים משיקולים כלכליים ועסקיים בלבד. השאלה פה היא איזה גבר מסוכן יותר – זה שמסווה את האלימות שבו באמצעות מתק שפתיים או זה שעושה מעשיים שפלים מבחינה מוסרית, אבל מדבר ישר ולעניין? התשובה היא כמובן לא זה ולא זה, שניהם גברים גרועים מאוד, אבל התשובה שיוצר הסדרה קווין וויליאמסון בחר להציג לנו מעניינת יותר ומשנה את כל הפרספקטיבה על הסדרה ועל השאלה "מי כאן בעצם הפרוטגוניסט שלנו"; האם זה משהו שנעשה בעבר? בוודאי, כבר עשו הכל. האם זה עשוי טוב? רוב הזמן כן. 

זאת טלנובלת בוקרים, אז זה כן אומר שיש כאן דיאלוגים דרמטיים מאד, ויכוחים סוערים, בגידות ושקרים, ולפעמים זה מגיע למקום הצפוי מדי ולקלישאות הצפויות מדי (ולכן גם הביקורות הקשות ברובן). בת נרקומנית וחסרת אחריות היא דוגמה מוצלחת. ברי, האחות הקטנה שמרגישה ששופטים אותה לא משנה מה, היא דוגמה נהדרת לקלישאה של דמות. היא אוהבת את הבן שלה, אבל האבא מרחיק אותה ממנו והאמא שופטת אותה יותר מדי ולא סומכת עליה מספיק. גם הבלש של מחלק הסמים איתו היא שוכבת הוא קלישאה של דמות הבלש, גבר מסוקס ופצוע שברור איפה הוא יסיים. הקלישאה הכי גדולה היא כמובן פתרון רצח באמצעות מצלמת אבטחה במוסך של השכן, שזה הדבר שקורה הכי הרבה בסדרות בהן יש רצח שצריך לפענח.

אז העונה הראשונה של "קו המים" לא מושלמת ועדיין מנסה למצוא את האיזון בין האמירה שלה לבין הז'אנר אליו היא משתייכת, אבל התוצאה מבטיחה. יש לה את כל מה שצריך בשביל בינג' מספק ויותר מזה, כיף לצפות בה, בין היתר כי יש לה מה להגיד, גם אם לא מסכימים איתה. יש לה המון פוטנציאל להיות הלהיט הבא של נטפליקס לכמה שנים טובות, אם תשרוד את סכנת הביטול המרחפת תמיד מעל ראשם של היוצרים ואם בחדר התסריטאים ייפטרו מהקלישאות, יבינו מהם המקומות הנכונים להגדיל את הדרמה וימשיכו להעמיד את בני משפחת באקלי בקו האש, או יותר נכון, "קו המים". ראיתם מה עשיתי שם?
>> קו המים // The Waterfornt // עונה ראשונה 8 פרקים // עכשיו בנטפליקס