יסמין רביב ("קיקי מלינקי") חזרה עם אלבום חדש וזה ממש לא אותו דבר

״חזררררתיייייי אלייךךךךך פלורנטיןןןןןןןן״. ככה נפתח האלבום שלי, ״לא אותו דבר״, שיצא לפני מספר ימים תחת הלייבל קמע. עברתי לפלורנטין ב-2016, כשלוינסקי היה סתם עוד רחוב רווי פקקים, צלחת חומוס עלתה פחות משלושים שקל ושבילי אופניים לא היו בנמצא. גרתי ברחוב הקטן והמקסים והמסריח אוריאל אקוסטה. מבית הספר של החיים (הלוא הוא אתר ויקיפדיה) נודע לי שמדובר ביהודי פורטוגלי שחי במאה ה-17. אוריאל חשב שהתורה נוצרה על ידי בני אדם ולא על ידי אבינו שבשמיים, מה שגרם לו סבל רב לאורך כל חייו הקצרים – וסופו שהתאבד בירייה, לידיעתכם. בכל אופן, הייתי בת 24 ועשיתי מה שבנות 24 עושות בתל אביב – עישנתי יותר מדי וויד, התאהבתי בהיפסטרים שלא שמו עלי, הסתכלתי על בחורות שרוכבות על אופניים נגד כיוון התנועה וחשבתי – רוקנרול.

>> שילוב מנצח בשינקין ומפעל קסום לצילום. העיר של נועה בן-נון מלמד

מתישהו נמאס לי מהשכונה, ועברתי לגור בנחמני עם שותפים, אבל די מהר התחלתי לצאת עם מישהו והחלטנו לחפש דירה יחד. מפה לשם, מצאתי את עצמי שוב בפלורנטין, עם הרעש והצפיפות והריח של שתן של כלבים או של אנשים או לכו תדעו. מצד אחד לא התגעגעתי, מצד שני הרגשתי בבית. כתבתי שירים. זה הרגיש נכון. אחרי חמש שנים נפרדנו.

ידעתי שאני לא חוזרת לגור עם שותפים, והבנתי שאני חייבת לעזוב את העיר. עברתי לחיפה, וזאת בעצם הפעם הראשונה בחיים שגרתי לבד. המצב שלי באותו הזמן היה מחורבן למדי: בכיתי המון ושנאתי הכל ואת כולם ואת עצמי. ואז עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות במצב שכזה – התחלתי לעבוד על האלבום הבא. היו לי שישה שירים שכתבתי בתל אביב, אבל פתאום הם הרגישו לי ילדותיים. רובם דיברו על ״אני לא אוהבת שאתה עושה ככה״ ו״למה אתה לא יותר ככה״. היו שם גם כמה חרוזים מגניבים, נגיד ״מרוסק״ ו״וואט דה פאק״. חשבתי – יאללה בסדר, מישהי בטוח תאהב את זה.

ואז התחילו להגיע שירים חדשים, טובים בהרבה, לפחות לדעתי. רובם צמחו מתוך קשר לא מחייב עם בן כלשהו. אני אגיד את זה פשוט כמו שזה – הייתי חרמנית. נורא. כל הזמן. רציתי בנים אז הלכתי לחפש אותם, ומצאתי אותם. חלקם זרמו, זה היה מגניב. גם שתיתי ועישנתי המון באותה תקופה וזה היה פחות מגניב כי זה עושה בחילה, אבל אני מניחה שזה היה חלק מהעניין. חשבתי שמצאתי חומר טוב לכתיבה, למרות שבהתחלה זה הביך אותי. אחר כך הבנתי שאולי אני גם נהנית מלכתוב על משהו שאני יודעת שהוא מביך ואז לראות איך אנשים מגיבים לזה. ובכלל, לאור הממשלה הפשיסטית והמיזוגנית שצמחה לנו פה כמו חצ׳קון שאני כבר מתה שיתפוצץ, רציתי דוקא לכתוב על התחתונים הרטובים שלי. דמיינתי את עצמי דוחפת אותם לפרצוף של פוליטיקאי זה או אחר ואומרת לו – תריח! 

קראתי לאלבומי השלישי ״לא אותו דבר״ בגלל שהכל השתנה בשבילי בשנה וחצי האחרונות. אני השתניתי, הלהקה השתנתה, השירים השתנו, המדינה המזורגגת הזו השתנתה. החיים הם לא משחק ילדים כמו שאמר מישהו. אבל בכל זאת שיחק לי המזל כשהיה איזה רגע של שקט בחיפה, לפני שהתחילה המלחמה עם לבנון. נאספו 11 שירים שניגנתי עם הלהקה הכי טובה בעולם הלוא היא הלהקה שלי – יובי מעיין, יונתן גולדמן, איתמר זיו וענתי מלמד. הופענו קצת. פגשנו את יונתן קורן שהשכיר מקום פה בעיר ובנה בו אולפן מטורף. הקלטנו כמעט הכל ביומיים. אחר כך אורי כנרות (האגדי) נכנס לתמונה ונתן את שלו עם המיקסים. רציתי שהאלבום ישמע כמו The Bands של רדיוהד או כמו Gish של סמשינג פמפקינז או כמו Figure 8 של אליוט סמית. נראה לי שבסוף הוא נשמע כמו קיקי מלינקי. נראה לי שזה אלבום טוב. נראה לי שכדאי לכם להקשיב.
להקת "קיקי מלינקי" ישיקו את האלבום החדש בהופעות בחיפה (14.6, שוקרי) ולבונטין 7 (26.6)