היי ציונה משרונה: ביקרתי במסעדה שהגיעה מהשפלה לכבוש את העיר

אתה חושב שהצלחת לנער את השרידים האחרונים שליוו אותך מכור מחצבתך שעזבת לפני שנים, אבל מהר מאוד לומד שאתה טועה. בגדול. אלה לא רק הביקורים התכופים שם, בנס ציונה, או אזכורים בתקשורת שמיד נקלטים – אנחנו חיים בתקופה מופלאה שבה גם הקולינריה המקומית מגיעה עד אליך, לעיר הגדולה.

בשרונה מרקט מתקיים בתקופה האחרונה אחד הניסויים הקולינריים המעניינים ביותר שידענו, לא פחות. עדיין לא ברור עד הסוף מהי הנוסחה ואם זה יצליח – אבל היא מזכירה פה ושם שווקי אוכל מהעולם ובפרט שווקי טיים אאוט (היי שלום קידום עצמי חסר בושה). לא נכנס לפרטי פרטים, אבל בגדול מדובר בשוק שאוצר את כל מה שחם ונחשב כרגע בתחום: הכניסו לנו קצת אסף גרניט פה, שימו מעל טיפה אייל שני ובזקו גם קצת קוסם לקינוח.

זה היה מפתיע, שלא נאמר מסעיר לשמוע (מבחינתי), שאל תוך כור ההיתוך הקולינרי הזה נזרק גם מקום שנקרא "קפה ציונה", מוסד קולינרי שכבש את לבם של תושבי העיר (זו עם לב של מושבה) וגם של תושבי האזור. עובדה – העסק עובד כבר שבע שנים. ועובד יפה.

קפה ציונה בשרונה. מתוך פייסבוק

עובדה נוספת: מקום נס ציוני פותח סניף משלו בעיר הגדולה. נשמע לי כמו תקדים, אבל עדיין לא בדקתי. אולי עבור חלקכם מדובר בפרט מידע שולי, כמעט כמו נסיעה מראשון לרחובות, כנס ציוני לשעבר זה עניין גדול מאוד, כמעט משמח כמו הזכייה האחרונה של קבוצת הכדורסל המקומית בגביע אירופאי (ואני בכלל הפועל).

לבושתי מעולם לא ביקרתי בקפה ציונה, כלומר במיקום המקורי ברחוב הראשי בנס ציונה (ע"ש וייצמן, אלא מה). כשהחלו להגיע למערכת הודעות לתקשורת על פתיחת הסניף החדש בשרונה עברתי כמה שלבים כשהראשונים היו של הלם וצחוק עד שהבנתי שאין לי ממש זכות דיבור עד שלא אחווה את העניין בעצמי. הדרך לתהילה, כך התברר לי, כרוכה בטעימת ניוקי סלק וברד פודינג.

פסעתי לשוק המודרני והמעט מצועצע עם לא מעט סקפטיות וגם תהייה משמעותית: מה בעצם עושה מקום מנס ציונה שמציע מנות איטלקיות וים תיכוניות בעיר הגדולה? כעבור זמן קצר קיבלתי את התשובה: הוא עושה אוכל טעים. זה מה.

ציונה האורגינלית. צילום: יח"צ

נזכרתי גם, באופן לא מפתיע, במסעדת טופולינו האדירה מירושלים שתחת אותן מגבלות (בלי בשר, עם דגים ומוצרי חלב) עשתה אוכל פשוט מעולה באותו הז'אנר. רק מאחל לחברים מנס ציונה יותר הצלחה עם המעבר לעיר הגדולה (לוקה ולינו שלהם בלילינבלום נסגרה אי אז, אם כי נציין שהצוות מפעיל שירות משלוחים מעולה תחת השם "חאן יונה").

את פני קידמה הבעלים, נתנאלה פניגר, נס ציונית יחסית חדשה, כך שכל אפקט שיחות הפיצוח מסוג "מכיר את זו? מכיר את זה?", כלל לא התאפשר. לא נורא – נאלצתי לאכול. הרבה. מה שנקרא סתמו לי את הפה. היתה שם פולנטה אלוהית (מהסוג הישן, לפני שהחלו להתעלל בגרגירי תירס), סלט בשם אולימפוס (66 שקל) ששילב נגיעות של ברי ופירות וכל מה שטעים וגם טרטר טונה מעולה (54 שקל) שבכל מקום אחר בתל אביב היה עולה יותר. לעתים הרבה יותר.

זו רשימה חלקית בלבד של כל מה שאכלתי. אני קצת מתבייש לפרט על הכל ואני לא מבקר אוכל, בסך הכל נס ציוני לשעבר. האוכל שם טעים מאוד, עשוי בקפידה ומותאם לכל מה שהחיך הישראלי אוהב – גם אם אין לו קשר ישיר כלשהו לעיר נס ציונה. מה שכן, בדיחות לכיווננו על המקום שנמצא לו שם באמצע בין ראשון לרחובות נשמעו למכביר. לך תסביר לבדחנים ששתי הערים האחרונות הן בסך הכל פרברים של הדבר האמיתי. שילכו להגיד שלום לציונה, תגידו להם שאני שלחתי.
לפרטים נוספים