זה היה הרבה יותר מבית קפה מיוחד. במשך 11 שנה היה קפה שפירא הלב הפועם של שכונת שפירא המתחדשת, ועכשיו הלב ליטרלי נשבר. שילוב נסיבות כלכליות ופוליטיות הביא את הבעלים, יונתן ברגמן, להרים ידיים ולעצור: "בחודש וחצי האחרונים הבנתי שפשוט אין אפשרות לבנות פה עתיד ושיותר אי אפשר להחזיק את התקווה". בואו להיפרד
כל בית אוכל שנסגר מסמן עוד שורה עצובה באקסל הקולינרי של העיר, אבל יש מקומות שכשהם נעלמים מהמפה משהו בלב של תל אביב נשבר. לכן קשה להפריז בצער הקולקטיבי למשמע הידיעה על סגירת קפה שפירא, מיקרוקוסמוס שהוא מרכז קהילתי וחברתי הרבה לפני היותו בית קפה.
>> הצלחת מתרוקנת: המרכז לתרבות אוכל בישראל "אסיף" בדרך להיסגר
>> ברלין בלוז: הסניף הגרמני של מסעדת "גילה וננסי" נסגר
הבעלים יונתן ברגמן מספר ל"טיים אאוט" שההחלטה היא תוצר של תקופת שפל ארוכה ושלל נסיבות, שכולן מוכרות למי שעוסק בתחום: בעיקר כלכלה קורסת ומצב מדיני־פוליטי לא יציב. בנוסף לכך, בשטח שבו עומד בית הקפה עתיד לקום בניין, עובדה שכרוכה בבירוקרטיה מתישה ויקרה – חוזה השכירות שמתחדש כל חצי שנה ובעקבותיו הוצאת רישיון עסק בכל פעם מחדש, הליך שכרוך בעלויות של עשרות אלפי ש"ח. "מדובר בהפסד חודשי קבוע. יחד עם המלחמות והסבבים הכל מוביל להבנה שאני יכול ולא רוצה להמשיך בצורה כזו", הוא מסביר.
לעזיבתו של קפה שפירא את הקרקע יש משמעות והשפעה על השכונה הרבה מעבר לקפה ומאפה. כבר 11 שנים שהגינה הקטנה משמשת נווה מדבר בדרום הקשוח של העיר וכמתנ"ס אלטרנטיבי. ברגמן בנה את "ספינת הפיראטים" – מעין גן שעשועים לילדי השכונה, הציב מקרר קהילתי והקים גינה קהילתית, שלימים נרכשה על ידי העירייה. מי שהביא פסולת אורגנית לקומפוסטר שבקפה קיבל תמורתה "לירה שפירא" – מטבע לרכישת מוצרים ושירותים בעסקים שונים בשכונה. ילדים ומבוגרים, תושבים ומהגרי עבודה התערבבו אלה באלה ולכולם נמצא מקום.
בחודש נובמבר האחרון, מתוך הבנה שמקורות ההכנסה אוזלים, יזמו ברגמן וקבוצת חברים של הקפה מיזם גיוס המונים. הסכום שנקבע מראש הושג במלואו ואף מעבר לכך – יותר מ-262 אלף ש"ח. במציאות אחרת קפה שפירא היה מצליח לקום על רגליו, אך כסף אינו הכול בחיים: בערב יום הזיכרון האחרון, בזמן שידור הטקס המשותף הישראלי-פלסטיני, הגיעו למקום פעילי ימין בהובלת שפי פז במטרה לפוצץ את האירוע. בהמשך תוגברה הקבוצה באנשים שהגיעו מחוץ לעיר כדי ללבות את האש ולייצר מהומה, והמרחב השכונתי הפך לזירה של אלימות.
"זה היה ערב מזעזע, חצי פוגרום. הקרנו את הטקס עד סופו אבל האווירה הייתה קשה, ועוד יותר קשה לחשוב מה מקרה כזה אומר עלינו כחברה". לשאלה אם זהו הקש ששבר את גב הגמל, עונה ברגמן שההתפרעות היא פיסה אחת בפאזל שמסמן מהידרדרות גורפת בכל החזיתות. "האקלים הפוליטי והמלחמתי יוצר מצב של מיתון שאני ועוד מאות קולגות פשוט לא מסוגלים לשרוד, חלק מתמונה כוללת של ענף המסעדנות, הפוליטיקה והאנושות. בחודש וחצי האחרונים הבנתי שפשוט אין אפשרות לבנות פה עתיד ושיותר אי אפשר להחזיק את התקווה".
קפה שפירא יסגור סופית את שעריו בסוף חודש מאי, ועד אז יתקיימו אירועים רבים שיחגגו את הקסם שהיה (נעדכן לגביהם בנפרד). בפוסט פרידה מרגש ונוקב שפרסם הבוקר בפייסבוק, כתב הבעלים יונתן ברגמן ש"לצערי ובלב כואב אני עוצר וסוגר. עוצר את ההפסד הכלכלי שחוזר חודש אחרי חודש במציאות בה אנחנו חיים, בתוך מלחמה בלתי פוסקת וחוסר וודאות סבב אחרי סבב. עוצר את התקווה שהחוזה ימשיך לעוד חצי שנה ועוד חצי שנה, עד שיבוא הרגע שיכריזו על בנייה; עוצר את המאבק הבלתי נגמר מול העירייה שתכיר בכך שזה לא עסק טיפוסי וזו חיה אחרת ומוזרה, ואי אפשר לאכוף קהילה מלעשות את שלה (וכך קרה 11 שנה). הצירוף של הסיבות מוביל למצב בלתי אפשרי ולבחירה לסגור ולטפל בחובות הכבדים שנצברו, ולא להמשיך ולהעמיק את הבור.
"וחייב להגיד באופן אישי: אני לא מאשים אף אחד ולוקח אחריות מלאה על הבחירות שעשיתי – להמשיך ולהפעיל עסק בתחום המזון התובעני, להמשיך ולשים את המהות לפני הכלכלה, להמשיך ולהאמין במפגש לפני המינוס, ולקוות שיהיו פה ימים שקטים וטובים ואפשר יהיה לבנות וליצור עם המשכיות בלי ברקסים… אז זהו, נגמר. לצערי לקפה שפירא אין זכות קיום יותר, ולנו נותר לחגוג את הסוף שלו".