לא חדש. לא מופלא. אבל שירה האס כמעט מצילה את "קפטן אמריקה"

נתחיל ממה שהכי מעניין אותנו בהקשר של הסרט החמישי בשלב החמישי ביקום הקולנועי של מארוול, הווה אומר ה-35 במספר: אחרי שמועות וחלקי דיווחים על רות בת שרף, הדמות שמגלמת שירה האס, מתברר סופית שהיא עדיין מזוהה כישראלית – אך אינה סוכנת מוסד או מוטנטית כמו בקומיקס, אלא אלמנה שחורה לשעבר הממונה על ביטחון נשיא ארה"ב. זה אומר שאין לה תלבושת של גיבורת-על ואין לה כוחות-על (או אביזרי-על) ניכרים לעין. בעוד קפטן אמריקה והפלקון עפים, היא מגיעה במסוק. אבל לפחות היא בצד של הטובים.

>> תורת המשחק: על הסימבוליות בהופעת הסופרבול של קנדריק למאר
>> ג'וב מסריח: מתי ואיך הפך מקום העבודה לנבל החדש של הטלוויזיה

זה תפקיד אפרורי למדי, אבל האס ממלאת אותו היטב. באחת מסצנות האקשן, רות קטנת הקומה מחטיפה מכות לכמה חיילים גדולי מידות וחסרי פנים שנשלטים על ידי הנבל של הסרט ונחמד לראות את זה. אם רוצים, זה דימוי לישראל הקטנה הלוחמת באויביה המוסתים (כידוע, בפרמיירה של הסרט בהוליווד הפגינו כמה פרו-פלסטינים מחוץ לאולם). עם זאת, אין לדמות השפעה מהותית על העלילה ולא נראה שזה הסרט שיהפוך את האס לכוכבת הוליוודית. 

לא רק הדמות הישראלית אפרורית. רוב הסרט הוא כזה, עד למערכה האחרונה שבכל זאת הולכת קצת יותר רחוק מהצפוי – לפחות עבור צופים שאינם מעורים בקומיקס. מן הסתם, ההסתערות על הקפיטול בינואר 2021 וחזרתו של טראמפ לבית הלבן (גם אם יוצרי הסרט לא ידעו זאת כשפיתחו את התסריט) תרמו לעיצוב העלילה והדרמה, שמסתובבת סביב הבית הלבן והאיש שבדיוק נכנס לשם.

ב-2016, בתום "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", סטיב רוג'רס (כריס אוונס) ויתר על מגן הוויברניום ועל התואר קפטן אמריקה והעביר אותם לחייל סם ווילסון (אנטוני מאקי), שעד אז כונה "הפלקון" בגלל רתמת הכנפיים שלו. בשנים שחלפו מאז התרווח ווילסון בתפקיד בסדרה "הפלקון וחייל החורף", ועכשיו הוא מוזמן לבית הלבן על ידי הנשיא החדש תדאוס רוס (האריסון פורד), שמבקש ממנו להקים מחדש את הנוקמים. ב"חדש" הכוונה היא גם לכך שפורד נכנס לנעליו של וויליאם הרט המנוח, שגילם את איש הצבא שהיה למזכיר המדינה בחמישה סרטים קודמים. פורד, כזכור, כבר גילם את נשיא ארה"ב ב"אייר פורס 1", אבל זה היה נשיא הרבה יותר הירואי.

בעבר רוס היה מאוד לוחמני, וכתוצאה מכך ב"הענק הירוק" מ-2008 (ההוא עם אדוארד נורטון – אחד הסרטים הפחות מצליחים ביקום של מארוול) בתו בטי (ליב טיילר) התנכרה לו. עכשיו הוא מנסה להפוך לאדם ולמנהיג עולמי טוב יותר, בעיקר כדי שהיא תחזור לדבר איתו. ככה זה פוליטיקה גלובלית – הכל אישי. אבל זה לא פשוט כי דמות נוספת מאותו סרט – הביולוג סמואל סטרנס בגילומו של טים בלייק נלסון – הוא עכשיו יצור מעוות שמחפש נקמה בגנרל לשעבר, ולא אכפת לו במי הוא פוגע בדרך. מצידו שתפרוץ מלחמת עולם שלישית.

מאקי, לראשונה בתפקיד הראשי גם על המסך הגדול, הוא סבבה. הוא אינו ניחן בכריזמה ענקית, אבל זה מתאים להיותו חייל מהשורה (כמעט) המדבר על כך שאינו אדיר כוח כמו קודמו בתפקיד קפטן אמריקה. אליו מצטרף דני רמירז כסיידקיק הקשקשן חואקין טורס, שמשתוקק לקבל את התואר פלקון. זאת דמות שכבר הפכה לקלישאה בסרטי מארוול, אבל רמירז מבצע אותה לא רע. מרשימים יותר השחקנים הוותיקים קארל למבלי בתפקיד חייל-על שישב בכלא 30 שנה (גם הוא מגיע לכאן מהסדרה "הפלקון וחייל החורף") וג'אנקרלו אספוזיטו ("שובר שורות"). לגבי הליהוק של הבמאי – עד כה ג'וליוס אונה יליד ניגריה ניסה את כוחו במותחן, בסרט אימה ("פרדוקס קלוברפילד"), ובדרמה חברתית ("פנים רבות לאמת"). כבמאי להשכיר של סרט ביניים הוא עושה עבודה יעילה גם אם לא מזוהה.

אחרי שסרטי שלב ארבע וחמש של היקום של מארוול שאבו אותנו לתוך המולטיוורס והלכו שם לאיבוד, "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא" הוא סרט צנוע יחסית, גם מבחינה תקציבית (רק 180 מיליון דולר), שחוזר לבסיס. העלילה מרימה פעימות מ"דוקטור סטריינג'לאב" (ההסתבכות עם יפן) ומ"איזה חיים נפלאים" (עלי הכותרת של זוזו שמזכירים לאבא מה הכי חשוב), ודואגת לרפד בסצנת אקשן מדי כרבע שעה. אין כמעט הומור, פרט לדיאלוג אחד מתובל במודעות עצמית סטייל "דדפול", בין סם לבין אורח מהיקום הקולנועי – תמיד יש כזה.

הסרט מתפקד כאקספוזיציה להשקה המחודשת של הנוקמים (בשנה הבאה), אך אינו מעורר חשק עז לקראתה. בהקשר זה יש להוסיף שסצנת הבונוס אחרי כותרות הסיום סתמית ומיותרת לחלוטין. ובכל זאת, הוא יותר טוב מ"אנטמן והצרעה: קוואנטומניה" ומ"המארוולס", וגם זה משהו.

3 כוכבים
Captain America: Brave New World בימוי: ג'וליוס אונה. עם אנתוני מאקי, שירה האס, האריסון פורד, טים בלייק נלסון. ארה"ב 2025, 118 דק'