"קריד 3": דרמת האיגרוף הזאת חלשה מדי בשביל נוקאאוט אמיתי
מייקל ב. ג'ורדן משחזר את המסלול של אבי סדרת "רוקי", סילבסטר סטאלון, שגם כיכב והתאגרף בתפקיד הראשי וגם ישב בכיסא הבמאי. אבל התוצאה קלישאתית ולא משכנעת, בטח לאור הסרטים הקודמים (והמוצלחים בהרבה) בעולמו של בלבואה - מה שלא יפריע לה להמשיך עוד ועוד
אחרי ההצלחה הגדולה של "רוקי" בכיכובו של השחקן האנונימי סילבסטר סטלון שגם כתב את התסריט, אולפני יונייטד ארטיסט נעתרו לדרישתו לביים את סרט ההמשך "רוקי 2". בסוף הסרט השני רוקי ניצח בנוקאאוט את אפולו קריד – לו הפסיד בנקודות בסרט הראשון – והפך לאלוף העולם במשקל כבד. ההמשך ידוע. סטלון כתב וביים גם את שלושת סרטי ההמשך הבאים, ואיכשהו שב והצליח להחזיר את דמותו למעמד האנדרדוג כל פעם מחדש.
זה היה רק מתבקש שמייקל ב. ג'ורדן, שנכנס לנעליו של רוקי כמתאגרף האנדרדוג בסדרת ההמשך "קריד", ימשיך את דרכו ויאמץ לעצמו גם את תפקיד הבמאי. זה קורה ב"קריד 3", הראשון בפרנצ'ייז שסטלון עצמו נעדר ממנו. אבל סדרת הסרטים המקורית ניבטת מכל סצנה, משום ש"קריד 3" הוא ברובו הגדול מיחזור של עלילות הסרטים הקודמים, שעשו את זה יותר טוב. ריאן קוגלר, מי שיזם, כתב וביים את "קריד", ונעדר מ"קריד 2", חתום הפעם כמפיק, וכמי שהשתתף בכתיבת הסיפור.
בפתיחת הסרט אנחנו חוזרים לנעוריו הפוחזים של אדוניס, ומגלים שהיה לו חבר מתאגרף שנכנס לכלא לשנים רבות. 15 שנים אחרי כן אדוניס מנצח בזירה את היריב שלו מ"קריד" תוך שהוא משחזר את אסטרטגיית הלחימה של מוחמד עלי מול ג'ורג' פורמן בקרב המפורסם מ-1974 שנודע בשם "The Rumble in the Jungle" (הסרט אינו מודה בגניבה, אבל מרפרר לקרב ההוא באמצעות כרטיס שמופיע בין חפציו של אדוניס). אחרי הקרב הזה אדוניס פורש מאגרוף ומתרכז בחיי המשפחה ובארגון קרבות של אחרים, סטייל דון קינג, אבל אז חוזר לחייו חבר הילדות שהשתחרר מהכלא. קוראים לו דמיאן אנדרסון, ומגלם אותו ג'ונתן מייג'ורס, שנודע כנבל החדש של מארוול, קאנג הכובש – עכשיו ב"אנטמן והצרעה: קוונטומאניה".
דמיאן משחק על רגשות האשמה של אדוניס שזנח אותו מאחור, ומבקש שיארגן לו קרב על אליפות העולם כי אין לו זמן לחכות. וכך האסיר המשוחרר הופך לרוקי (ההוא מהסרט הראשון מ-1976) של הסרט הזה. גם "רוקי 2" ורוקי 4" נמצאים כאן, וכאמור, הסרטים ההם כתובים ומבוימים יותר טוב. זה בולט בסיקוונסים של האימונים, שאינם מצליחים לשחזר את ההיי של האימונים של רוקי, שתמיד כובש איזה מקום גבוה לצלילי המוזיקה הסוחפת של ביל קונטי. אחת הסיבות לכך היא שאדוניס, המתאגרף בחליפה המחויטת שמתגורר בבית מפואר, הוא אף פעם לא אנדרדוג, אף שהסרט משתדל להעמיד פנים שהוא כן, ומלווה אותו במוזיקת היפ הופ. ואילו היריב שלו, שהוא האנדרדוג האמיתי, מוצג כבריון ששובר את הכללים (הכללים הטובים, לא הכללים הרעים), ולכן אנחנו לא מוזמנים להזדהות איתו.
לזכותו של הסרט ייאמר שהוא אינו ממהר לשום מקום, ומקדיש זמן למערכות היחסים. הסצנות הכי סימפטיות שייכות לאמארה, בתם החירשת של אדוניס וביאנקה (טסה תומפסון), שנולדה בסרט הקודם. אבל גם עלילת המשנה שלה – בהשראת אביה היא מרביצה לילדה בבית הספר שהעליבה אותה – נקטעת באמצע. אמארה מגולמת על ידי מילה דיוויס-קנט, שחקנית חירשת חמודונת, וכולם סביבה למדו לתקשר איתה בשפת הסימנים. בסצנות שבהן מדברים בקול, לעומת זאת, הדיאלוגים מאוד בסיסיים, וזה בולט במיוחד בזירה, שם משפטי העידוד שנזרקים לאוויר הם הכי קלישאתיים וסתמיים שיש (בחיי שב"רוקי 2" המאמן של רוקי מתבטא באופן יותר ציורי).
הבימוי של ג'ורדן קורקטי למדי, פרט לפעם אחת שהוא מנסה לייצר דימוי של בידוד המתאגרפים מהעולם סביבם, וממלא את האצטדיון בעשן דיגיטלי. זה לא ממש עובד. בארה"ב "קריד 3" קיבל ביקורות טובות עד טובות מאוד. הם כנראה מאוהבים שם במייקל ב. ג'ורדן. הוא אכן שחקן כריזמטי, ומייג'ורס בהחלט טוב כחבר מהעבר שלוחץ במקומות הכואבים. אבל היפוך מערך הכוחות והתפקידים לא מאוד משכנע. בסך הכל, "קריד 3" הוא סרט ז'אנר נוסחתי ויבשושי עם סיום פוליקלי קורקטי כזה, כי גברים שחורים צריכים להתאחד ולא לשנוא זה את זה. בסדר.
2.5 כוכבים. Creed III בימוי: מייקל ב. ג'ורדן. עם מייקל ב. ג'ורדן, ג'ונתן מייג'ורס, טסה תומפסון. ארה"ב 2023, 116 דק'