נטפליקס הפכה את כוח העל שלה לפורמט טלוויזיוני

סיפור טוב הוא הבסיס לכל סדרת טלוויזיה מוצלחת באמת: התחלה, אמצע וסוף, רצוי עם קונפליקט גדול באמצע, באופן אידיאלי כזה שיש בו אמירה גדולה יותר. זה לכאורה תנאי בסיסי, אבל נראה שרק עכשיו נטפליקס חוזרת למקורות האלו, עם הסדרה החדשה "קרימינל". יש לה ארבע גרסאות שעלו במקביל, כל אחת מתרחשת במקום אחר: אנגליה, צרפת, גרמניה וספרד. כל סדרה היא בת שלושה פרקים ועומדת בפני עצמה, לכולן אותו מבנה: חשוד או חשודה בפשע נחקרים על ידי צוות מומחים בחדר חקירות מיוחד, בתקווה לווידוי מהיר. מעבר למראה הדו כיוונית יושב צוות מיומן שבוחן כל עפעוף והמהום של האשם או האשמה, ומתבונן במשחקים הפסיכולוגיים המתוחכמים.

במקום לשפוך אוקיינוסים של כסף על אפקטים מיוחדים ושחקנים מהטופ של הוליווד, "קרימינל" משתייכת לזן המינימליסטי של סדרות טלוויזיה המתרחשות בעיקר בלוקיישן אחד – במקרה הזה חדר החקירות. יש פה חזרה לעשייה בסיסית – חקירה טעונה באלף משמעויות כשברקע השעון מתקתק בדרך לפתרון התעלומה. "קרימינל" מתעלה מעל אובססיית הטרו קריים ולא מתעכבת על דימויים פורנוגרפיים של הפשעים הנוראיים שבוצעו; החשיבות נעוצה בדינמיקה האנושית ולא בזוועות. במקביל, מתחת לפני השטח, החוקרים משתמשים באותן המניפולציות מחדר החקירות אחד על השנייה, בניסיון להתקדם או להסתיר את האספקטים הפחות חוקיים במקצוע. התוספת של דרמת מקום עבודה מעמיקה את ההזדהות שלנו עם החוקרים, כולם מבריקים אך פגומים, ומגבירה את המעורבות הרגשית האינטנסיבית ממילא, בעיקר בפרקים בהם הזמן הוא קריטי להצלת חיי אדם.

בכך נטפליקס סוף סוף מממשת את הפוטנציאל הבינלאומי שלה: היא יצרה פורמט מרתק ומינימליסטי, כשכל אחת מהסדרות מביאה את המתחים של התרבות בה היא מתרחשת: באנגליה מתמודדים עם הגירה בלתי חוקית של פליטים, בגרמניה חוזרים אל המתחים החברתיים שלפני נפילת החומה, בצרפת אל הפיגוע במועדון הבאטאקלן. הבחירות האלו לא נועדו לזרות מלח על פצע פתוח, אלא להציג צדדים פחות מוכרים או נשכחים באירועים שעיצבו את החברה וממשיכים להשפיע עליה עד היום.

הפורמט הזה מנצל את היכולת של נטפליקס להגיע למגוון קהלים דוברי שפות שונות, כדי להביא סיפורים שבליבם אהבת אדם. מרתק לראות את ההבדלים בין הסדרות בגלל הקונטקסט התרבותי השונה. המשחק הזה הוא העתיד שנטפליקס צריכה ללכת לכיוונו אם היא רוצה להמשיך להתחדש.