יש אליפות: "רסלינג ישראל" היא ממתק אמיתי. וזאת רק ההתחלה

לפני שבועות ספורים פרסמנו כאן כתבה על "רסלינג ישראל", ליגת ההיאבקות שרכש הקומיקאי יונתן ברק, וטענו קבל עם ועדה שזה הדבר הבא בבידור הישראלי. בסוף השבוע עלה הפרק הראשון של התוכנית ביוטיוב, והיה מסקרן לראות את ההבדלים בין ההופעה החיה שראינו בהקלטת התוכנית לבין מה שיוצא על המסך. אלה שתי חוויות שונות לחלוטין, שתיהן טובות ומבדרות באותה מידה, וחייבים לומר לפני הכל: התוצר הסופי לא מאכזב.

>> פלאנט הוליווד: 17 השחקנים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל
>> שמישהו יביא לנו אוסקר: 18 היוצרים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל

יש כאן הפקת טלוויזיה ברמה הכי גבוהה שיש, גם בעריכה, גם בצילום, גם בהפקה עצמה, דברים שלא ראינו בטלוויזיה ולא בענפי הספורט השונים שמסקרים בארץ. כשמסתכלים גם על כמות הצופים, שבעת פרסום הביקורת הזאת עומדת על כמעט 60 אלף צפיות בשלושה ימים, מבינים שבהחלט יש קהל למכות בארץ הקודש. המופעים של "רסלינג ישראל" נמצאים רק בתחילת דרכם, וזאת התחלה טובה מאוד. אבל בואו נתמקד במה שעוד צריך להשתפר:

 

לחזק את הפרשנים

אין מה לעשות, הטלוויזיה באמת מחמיאה להיאבקות, וההבדל הראשון ששמים אליו לב הוא הפרשנות. כשאתה נמצא בקהל אתה לא שומע את הפרשנים במהלך הקרבות והתוספת שלהם, במיוחד כשמדובר ביואב כהן שהקול שלו וההומור שלו כל כך מתאימים להיאבקות ושרון פלטי שנותן את הזווית המקצועית, באמת מוסיפים לחוויית הצפייה ויכולים לחבר גם את האנשים שלא מכירים בהכרח את עולם ההיאבקות הישראלי, שזה תכל'ס רובנו.

סדנת משחק זאת לא מילה גסה

במהלך הצפייה בלייב לא ייחסתי חשיבות רבה לקטעי המעבר והמשחק כי הם לא היו העיקר. הקומיקאים באותו הערב נתנו את גופם בדיוק כפי שהמתאבקים נתנו את גופם, והדגש לא היה על המשחק שלהם. העניין הוא שכאשר צופים בפרק, הפערים בין השחקנים המקצועיים והקומיקאים המנוסים יותר לבין המתאבקים הרבה יותר בולט לעין. אני לא מצפה מכל מתאבק להיות עכשיו דניאל דיי לואיס, אני גם לא מצפה שאבישג סמברג, ספורטאית אולימפית, תלך ללמוד עכשיו משחק שלוש שנים (בבקשה אל תרביצי לי), אני פשוט חושב שבדיוק כפי שהמשתתפים מתאמנים לפני המופע בללכת מכות, הם יכולים גם להתאמן קצת במשחק, סדנת משחק על במה לא יכולה להזיק.

חשוב לציין: לאורך כל הסדרה, גם בקרינג' וגם בעצמות שנסדקו, אני נהניתי. אבל אם הקומיקאים והשחקנים יכולים להגיע לרף של המתאבקים ולקבל אגרופים לפנים וכיסאות על הגב, אין סיבה שהמתאבקים לא יגיעו לרף של הקומיקאים והשחקנים. בסופו של דבר זאת היאבקות, ולא באנו לראות תיאטרון, באנו לראות מכות וזה באמת העיקר של האירוע, אבל "רסלינג ישראל" צריכה לשאוף לרמת המשחק של WWE. זה לא כזה בשמיים, צריך רק להיות קצת מגוחכים וקצת גדולים מהחיים ושכל פעולה של כל אחד שנמצא בסביבתם תספק עילה לאלימות פיזית קיצונית, אבל את המשחק של המתאבקים צריך טיפה לחזק כדי להגיע לרמה הזאת.

יונתן ברק, הבטחת חגורת אליפות לנשים

אני לא אאריך כאן במילים כי כבר כתבנו על זה בכתבה שהתפרסמה לפני שבועיים, רק אגיד שקיבלנו כאן ניצנים לסכסוך בין שירה סיני לנועה מנור, ולמרות שהן לגמרי עושות את העבודה ביחד והכימיה הבימתית שלהן באמת עובדת טוב, זה לא מספיק. צריך עוד ייצוג נשי. אני יודע שזה חשוב ליונתן ברק, אני יודע שזה חשוב לאשתו המתאבקת, הסטנדאפיסטית והמפיקה של המופע – נועה מנור, ועדיין, בפרק הראשון אף אחת מהן לא נלחמה. אני יודע שזה יגיע ושיהיה קרב מדהים, אבל זה לא מספיק. קיבלתם פניות, יש ביקוש, תעמדו בהבטחה שלכם ותביאו ייצוג נשי הולם.

צאו מהזירה (אבל לא להרבה זמן)

אחד הדברים הכי כיפיים שקורים בתוכניות של WWE (וגם במשחקים) אלה קרבות שלא מתרחשים בזירה. הצעד הראשון לדעתי הוא שהמתאבקים ילכו מכות בתוך הקהל. בזהירות כמובן, אנחנו לא רוצים שאף אחד ייפגע, אבל זה כיף כשזה קורה. גם קרבות במלתחות או בחניון או בכל מקום אחר זה משהו מבדר. אולי קצת פחות לקהל במופע עצמו, אבל כשרואים את זה על המסך, וואו איזו חוויה.

אל תתקמצנו, תגיעו ל-4K

אני באופן אישי צפיתי בזה על מסך 4K באיכות המקסימלית של הסרטון, 1080P, וזה אולי קצת (הרבה) קטנוני, אבל כן הרגשתי הבדלים באיכות. זאת תכנית שכיף לצפות בה על מסך ענק ובאיכות גבוהה, אל תתביישו.

תביאו עוד נשקים

חלק לא מבוטל מהמתאבקים ב"רסלינג ישראל" מעדיפים היאבקות קלאסית, זה נכון. אבל בפרק הראשון לא ראינו כיסאות באוויר, שולחנות, פטישים, סולמות, פחים או אפילו שימוש במיקרופון או במדרגות של הזירה כנשק. אחד הדברים שהכי אהבתי ב-WWE בתור ילד זה הקרבות המלוכלכים והמדממים. בפרק הראשון זה אפילו לא נרמז. אנחנו צריכים עוד מזה. לא יותר מדי, לא צריך נעצים על הזירה כמו בתקופה הפרועה של WWE, אבל כן היינו רוצים לראות עוד היאבקות לא מסורתית. אגב, אם כבר מדברים על מסורת–

הדבר הכי חשוב: לפתח מסורת

עבור צופי ספורט הצפייה במשחקי ספורט הפכה למשהו טקסי, כמעט דתי. כדי להפוך את "רסלינג ישראל" למסורת ישראלית כמו משחק כדורגל בשבת, היוצרים של האירוע חייבים להתמיד ולהמשיך לפתח את התחום. כעת סביר להניח שהם עובדים על פיתוח העונה השנייה, אבל כדי שזה יחזיק לאורך זמן, אחרי העונה השנייה הם יהיו חייבים לפתח אירועים כמו רסלמניה, King of the Ring, Money in the Bank וכו'. האירועים האלה הם מה שהפך את WWE למה שהוא, הם הדרבי בין הפועל למכבי, הם גביע המדינה וכל אליפות אחרת שקיימת, וכך צריך להיות גם ברסלינג ישראל.

תרבות הרסלינג בישראל דורשת בנייה מחדש וזאת ההזדמנות לעשות את זה, אולי ההזדמנות היחידה שהענף הזה יקבל כאן עם איך שהמדינה שלנו מתנהלת, אז צריך לנצל אותה. ההתחלה של "רסלינג ישראל" מבטיחה: יש מתאבקים, יש הפקה ברמה הכי גבוהה שהייתה לאירוע כזה בארץ ויותר חשוב מהכל – יש קהל, יש ביקוש לקטטות מאורגנות. עם נקודת פתיחה כזאת די בטוח שעוד נראה את כל הדברים שהוזכרו כאן – עלייה ברמת המשחק, קרבות מגוונים יותר ופיתוח המסורת והתרבות סביב ענף ההיאבקות הישראלי, אבל לפני הכל – בחייאת שדרגו ל-4K, מה אכפת לכם?