שיפודי דלידה: בלוינסקי יש עכשיו סטייק בפיתה שהוא החיים עצמם
במסעדת דלידה, מוסד רציני בשוק לוינסקי, החליטו לפתוח שיפודיה מהחלון וזה מוזר כמעט כמו פלאפל טאיזו. אבל מה שבאמת מפתיע הוא המחיר ההגיוני, כמות הבשר המכובדת וגם הסטייק בפיתה - מנה שהתגעגענו אליה יותר שיכלנו לדמיין
ובכן, הנה צמד מילים שלא חשבתי שאי פעם אכתוב אחת ליד השניה: שיפודי דלידה. אוי, זה הרגיש מוזר, כמעט כמו לכתוב פלאפל טאיזו. אבל בעוד שכדורים בפיתה של יובל בן נריה נשארים – נכון להיום – בגדר פנטזיה פרועה, שיפודי דלידה הפך השבוע לאירוע אמיתי לחלוטין. אז נכון, הלבנטיניות והלוקיישן על שוק לוינסקי תמיד השאירו את דלידה קרובה לרחוב, אבל השבוע הם חצו לראשונה את הקו והגיעו עד לרחוב עצמו עם קלאסיקה ישראלית שבטח טעמתם לראשונה עם אבא שלכם במדרחוב מלוכלך – שיפודים בפיתה.
דליפה של מסעדות לעולמות הרחוב היא לא תופעה חדשה, אבל בהחלט משמחת. בעוד שרוב המסעדות שפתחו שלוחות ברחוב התמקדו בלהביא טייק מתוחכם ויוקרתי יותר למזון במחיר הגיוני (דוגמת סניף הדסון לילנבלום), נדמה שבדלידה החליטו ללכת על מנות פשוטות ברמה גבוה עם דגש על מחיר שיכול להתחרות בכל דוכן שיפודים אחר, ואולי אפילו לנצח – הפיתות מתומחרות בסכום המאוד הגיוני של 33 ש"ח לצמד שיפודים בפיתה, ועם שתיה (לימונדה/רימונדה/תה קר) בתוספת של 6 ש"ח, אתם יכולים לסגור לאנצ' מלא בפחות מ-40 ש"ח, לא מובן מאליו בימינו.
הדוכן של דלידה הוא למעשה חלון ענק לרחוב אשר מצידו השני עומד השף חמודי אבולפיה ("אבו ג'מיל", "יפו תל אביב" וכמה שיתופי פעולה עם אנשי בארקה האוס), ומתפה את הפיתות שבנה יחד עם שף המקום, ג'ייק סייטוביץ. ההזמנה מתבצעת בעזרת מסך מגע לצד החלון – וטוב שכך, בתור אשכנזי אני סובל שנים מלנסות לצעוק את תוכלת הפיתה שלי בדוכנים – שם תוכלו לבחור בין שישה וריאציות למילוי הפיתה: פרגית, קבב, כבד, מרגז, עראיס כרובית והיחידה שחוצה את רף 33 השקלים – פיתה אנטריקוט, שתעלה לכם 49 ש"ח. בתוך כל אחת מהפיתות תקבלו 2 שיפודים (או כמות מקבילה), טחינה, חריף, סלסת עמבה, סלט ירקות, עלי תבלין ועגבניות-בצל שרופים על הגריל.
בסך הכל, אין הפתעות גדולות מדי בשיפודי בדלידה. התוספות לפיתה מעידות על כך שהם בחרו ללכת על הקלאסי בתוספת טוויסטים קטנים כמו סלסת העמבה (בתרגום פשוט – עמבה בטעם ומרקם שגם הייטרים יאהבו). הזמנתי פיתה קבב, פיתה פרגית ואת מלך הפיתות, הסטייק. בכל זאת, מאחורי חמודי עמד שלט מתוק שהזכיר שהחיים הם כמו סטייק בפיתה, ואני אוהב את החיים. אחרי התהליך ההזמנה הפשוט נאלצתי להמתין כרבע שעה, אבל להגנתם זה היה היום הראשון לפעילות ומגוון האנשים שבאו לטעום בהחלט העמיסו על אבולפיה, שטיפל בכל פיתה באותה אדיבות ששמר גם לממתינים. אני מייחס לעומס ולעובדה שאלו השעות הראשונות של הדוכן גם את העובדה שלא שמו לב כנראה להערות בזמנה, כמו הורדת רכיבים, וקיבלתי את שלושת הפיתות עם מנעד התוספות המלא. לא נורא, אבל כדאי לשים לב להבא.
הפיתות של הפרגית והקבב היו בסך הכל די דומות, למעט הכוכב המרכזי. הקבב הורכב מעיגולים נאים, כשהקיבוב השטוח מאפשר צליה אחידה. מגוון הצבעים של הקציצה מעיד על מתכון מורכב שמתחיל בבשר נהדר ומסתיים בקציצה עסיסית ומלאת טעם עמוק, כמעט קינמוני. כמות הבשר נאה למדי, ובתוספת הירקות הטריים, הרטבים (עפתי על הקיק מהעמבה) והטאץ' המדויק של החריף שמוסיף קיק, זו פיתה פשוטה ומצוינת. לא הקבב הכי טוב בעיר, אבל קבב נהדר למחירו. תחושה דומה היתה לי עם הפרגיות, שהורכבו מבשר רך עמו ענן ותיבול מדויק שעבד מושלם עם תערובת הטחינה-עמבה שנוצרה מהפיתה (אם כי הייתי מרגיע קצת עם הפלפל השחור).
עם כמות בשר של שני שיפודים בפיתה, ובמחיר המאוד שפוי שלה (הלוואי שישאר), מדובר באחת ממנות ה-VFM הטובות בעיר, אבל גולת הכותרת היתה דווקא במנה שהתקרבה לרף החמישים. הסטייק אנטריקוט בפיתה, מנה שהיא שיקוץ ישראלי נוסטלגי, התגלתה כהפתעה כל כך מהנה. זה לא מינוט סטייק, אלא צמד חתיכות סטייק מספיק עבות כדי לנעוץ בהן את השיניים (וגם להציג אדמדמות קלה במרכז) שממלאות את הפיתה עד גלישת לשון אנטריקוט יפה אל מחוץ לפיתה. הבשר רך כמעט כמו הפיתה עצמה, מתובל בטעמים חזקים שמדגישים את טעם הבשר (אבל שוב, פחות פלפל בבקשה) עם כמות שומן מושלמת להחליק את התענוג הזה מורד הגרון. התגעגעתי לסטייק בפיתה, ואני אפילו לא כזה בטוח שאי פעם אכלתי אחד קלאסי כל כך. אם שיפודי דלידה ישמרו על רף המחירים הנמוך והאהבה לסטייק בפיתה, יש סיכוי שהתחילו פה דוכן שיתבסס היטב בשוק לווינסקי.
שיפודי דלידה, זבולון 7, ב'-ה' 11:00-15:00, 03-5369627