רכבת ההפתעות: 7 דברים שאנחנו די אוהבים ברכבת הקלה של תל אביב

איך אפשר לא לאהוב את הרכבת הקלה? ובכן, מתברר שאפשר אם קוראים את רשימת התלונות שלנו שהתפרסמה אמש, לכבוד יום הולדתו הראשון של הקו האדום שחל בשבוע שעבר. אבל לא באנו להרוס את המסיבה. אנחנו משתמשים ברכבת הקלה פה ושם, כמו כל התל אביבים שלא מתגוררים או עובדים ממש על הקו, והיא הפתיעה אותנו לטובה בלא מעט פרמטרים – בטח ביחס לתחזיות האימים על הצפיפות בקרונות ושלל התקלות האפשריות. זה גם לא עניין של ציפיות נמוכות: חוויית המשתמש הכללית ברכבת הקלה היא בדרך כלל תענוג, והלוואי שכך הייתה נראית כל התחבורה הציבורית בישראל. מזל טוב לכולנו ואל תשכחו לתקף את הנסיעה.

>> שנה לא קלה: 7 דברים שאנחנו די שונאים ברכבת הקלה של תל אביב
>> תל אביב על ארבע: למה שלא נקים מרכז קהילתי לכלבים, בעצם?

7. השקט האירופאי

זה היה מדהים מההתחלה, ואפילו מדהים יותר שזה עדיין מחזיק: תחנות הרכבת הקלה הן המקומות הכי שקטים בעיר. זה נכון בעיקר לתחנות התת קרקעיות בין אליפלט לארלוזרוב והלאה אל רמת גן, אבל זה נכון גם לקרונות ולתחנות שבתוואי העל-קרקעי. רוגע ושלווה שורים על הרק"ל כאילו הייתה מערכת תחבורה בעיירה אירופית מנומנמת. אף כרוז אינו צווח מרמקול עם דיסטורשן, שום מוזיקה אינה מזמזמת ברקע, רק המייה חרישית של נוסעים ורכבות קלות וצפצופי פתיחת וסגירת דלתותיהן. מה זה הקסם הזה.

ששששש, יותר שקט פה מבספריית בית אריאלה. תחנת אלנבי (צילום: שאטרסטוק)

6. אין פרסומות ולא צפוף

בעיר שבה כל חזית בניין עשויה להפוך לשלט פרסומת ללא אזהרה מוקדמת, מפתיע ונעים שמרחבי הרכבת הקלה נותרו ללא מסחור של המרחב הציבורי, ואף פרסומת צעקנית אינה מסתערת על קהל הנוסעים השבוי, לא ברציפים ולא על הרכבות עצמן. לא ברור כמה זמן זה עוד יחזיק ויש לקוות שלנצח, אבל בינתיים אפשר ליהנות מהיעדר הזיהום הזה. והדובדבן: בכלל לא צפוף. למעט שעות השיא, ממש מאוורר אפילו. זה נחשב לכישלון, אבל מבחינת הנוסעים זה רווח נקי.

אבל הבטיחו שיהיה צפוף. יום פתיחת הקו האדום של הרכבת הקלה (צילום: ג'ק גואז/גטי אימג'ס)

5. מיעוט התקלות והעיכובים

גם כאן, נבואות הזעם על מערכות תקולות והשבתות תכופות (שנבעו בחלקן מהכאוס סביב מערכות הבלימה שעיכב בשנה את הפעלתו של הקו) – לגמרי התבדו. למעט מספר תקלות שתוקנו בזריזות, תנועת הרכבות כמעט ואינה נפגעת, ולאורך השנה כולה הרכבות יוצאות בזמן ועומדות בזמנים. תחבורה ציבורית שאפשר לסמוך עליה. זה כל מה שצריך.

התקלה הכי גדולה: הפנייה הכי איטית בהיסטוריה. הרק"ל ביציאה מיפו (צילום: ג'ק גואז/AFP/גטי אימג'ס)

4. בטיחות ללא מתחרים

בשקט בשקט (ע"ע סעיף 7), הפכה הרכבת הקלה לאמצעי התחבורה הכי בטוח בעיר. זה לא מעט בכלל בעיר כמו תל אביב שבה גם הליכה על המדרכה היא ספורט אקסטרים, שלא להזכיר את מלחמת ההישרדות היומית על הכביש. גם תחושת הביטחון האישי בתחנות וברכבות סבירה פלוס פלוס, ללא תקריות דרמטיות לאורך השנה. חשוב מכך, טפו טפו חמסה חמסה, עד כה ובניגוד לתחזיות השחורות לא הייתה הרכבת הקלה מעורבת בתאונות קשות ואין לשער ולתאר כמה תאונות בוודאי חסכה מעצם קיומה.  זה שיקול תכנוני קריטי שלא מדברים עליו מספיק. בסך הכל חיי אדם.

לילה טוב תל אביב. הרכבת הקלה (צילום: אספיר איובוב)

3. תחנת אלנבי

כל התחנות של הרכבת הקלה דומות זו לזו וסטריליות באותה מידה, אבל בניגוד למרבית התחנות התת קרקעיות שרוב נוסעיהן בוקעים מתוכן בדיסאוריינטציה מוחלטת (מה זה? איפה אני? לאן הגעתי? איך קוראים לי), תחנת אלנבי בנויה כך שיוצאים ממנה הישר אל תוך לב העיר בלי להתקשקש וסביבתה מלאה באטרקציות קולינריות, תרבותיות ועירוניות (בונוס למתקדמים: לצאת מהצד השני ישר לתוך האזור הנעים של גן החשמל ולדלג על הברדק של אלנבי). כמובן שהיא גם מובילה את מצעד התחנות הכי טובות שלנו.

ברוכים הבאים לתחנה הכי טובה בעיר. יום פתיחת הקו האדום של הרכבת הקלה (צילום: ג'ק גואז)

2. תל אביב, תכירי, זאת יפו

הקו האדום היה אמור לשבור את החומה הפסיכולוגית בין תל אביב ויפו ולחבר את שדרות ירושלים ושוק הפשפשים עם שדרות רוטשילד ושוק הכרמל, אבל אז הגיעה המלחמה והחומה הבלתי נראית עדיין שם. ובכל זאת, הבונוס המשמעותי ביותר לתושבי תל אביב בכל הקשור לקו האדום זה שעכשיו אבו חסן ממש בהישג יד, זאת הדרך הכי נוחה להגיע להופעות בבארבי בנמל, וכל היופי של יפו נגיש בכמה דקות של נסיעה. בעולם תקין זה לבדו היה הופך את הרק"ל לאטרקציה מקומית. אולי זה עוד יקרה.

מיינד דה גאפ. הרכבת הקלה בשדרות ירושלים (צילום: שאטרסטוק)

1. הטיסה בין אליפלט לארלוזרוב

מכל פלאות הרכבת הקלה, זו שבאמת מציתה את הדימיון היא הטיסה המהירה בין תחנת אליפלט הדרומית לתחנת ארלוזרוב הצפונית שחוצה את העיר בתוך פחות מ-15 דקות. יום אחד, אם תהיה כאן מערכת אמיתית של מסילות תת קרקעיות מהירות, לא נבין בכלל מה עשינו עם המכוניות המטופשות שלנו בפקקים האינסופיים מעל פני האדמה. המהירות המסחררת של ההגעה מאלנבי לעזריאלי או מסבידור לפארק המסילה מרגישה כמו מדע בדיוני גם אחרי שנה. מזל טוב לכולנו ובהצלחה עם העתיד.

כמו מסע במנהרת הזמן. הרכבת הקלה (צילום: אספיר איבוב)