חברת הכנסת שרן השכל (תקווה חדשה) נדרשה על ידי סגן יו"ר הכנסת אוריאל בוסו (ש"ס) לפנות את דוכן הנואמים במליאה, משום שעלתה לדוכן עם בתה התינוקת במנשא. הסיבה הרשמית לכאורה לאקט המשפיל והמבזה הזה, היא סעיף האוסר על נבחר הציבור לנאום עם אדם נוסף לידו. הסיבה האמיתית היא שפשוט אף גבר בקואליציה לא סופר אותנו. נכון, נמאס לשמוע את זה, אבל עוד יותר נמאס לומר את זה. למקרה שזה לא היה ברור עד עכשיו, הנוכחות שלנו, נשים, במרחב הציבורי, ועל אחת כמה וכמה במרחב בו יושבים מקבלי ההחלטות, אינה מובנת במקרה הרע ואינה רצויה במקרה הרע יותר.
"אני מביאה את הבת שלי לעבודה לא בשביל פרובוקציות ולא בשביל לייקים, אלא כי אני אימא ואני רוצה לשלב בין האימהות שלי לקריירה, כמו כל אימא במדינת ישראל", אמרה בתגובה השכל, הידועה כאחת הח"כיות הפעילות והחרוצות בכנסת, וכמי שאשכרה קמה בבוקר לעבוד תמורת השכר שלה – שכידוע ממומן על ידינו, אזרחיות ואזרחי המדינה. "מהיום הראשון זה דבר שאני מתעקשת ללכת איתו בגאון וללא בושה, לא להסתיר או להתבייש באמהות שלי, אלא להוכיח לנשים באשר הן שאפשר וצריך לנרמל את האמהות בכל מקום, גם בכנסת ישראל".
חברות, מה שקרה אתמול לשרן השכל על דוכן הכנסת, הוא לא רק אישיו פרטי שלה – זו יריקה בפרצוף של כולנו. זה אבסורד שאישה בישראל צריכה "להצטדק" על כך שהיא אימא, ולנסות לשכנע במקום עבודתה את הגבר שאוחז בפטיש הדיונים, ובכן, לתת לה לעשות את עבודתה.
הרי לגבר שהוגש נגדו כתב אישום ומכהן כראש הממשלה מותר לעלות לנאום בדוכן הכנסת, גם לחבר כנסת הומופוב, חשוך וצר אופקים שמבייש את הקהילה הגאה מותר להתבטא בחופשיות. להם אף אחד לא מנסה לסתום את הפה בצורה משפילה ומקטינה.
אם להם מותר, למה לנו לא? בצלאל סמוטריץ' וידיד (צילום: גיל כהן מגן/AFP/גטי אימג'ס)
היום התקיים דיון בבג"ץ בעתירת ארגוני הנשים בנושא הפרת החובה לייצוג הולם במינוי מנכ"לים ומשרות אמון אחרות במשרדי הממשלה. אתמול דנו בבג"ץ בעתירה נגד שר הביטחון, הרמטכ"ל וצה"ל, שהוגשה בדרישה לאפשר לנשים להתמודד באופן שווה לתפקידי לוחמה ביחידות מובחרות, על פי קריטריונים מקצועיים ולא על פי קריטריון מגדרי. באותו בוקר אף פורסם דו"ח החדש ומטריד, לפיו הפערים המגדריים בישראל הולכים אחורה ברוורס אטומי, וכי ידרשו 131(!) שנה לסגור אותם. בין לבין רמסו את כבודה של חברת כנסת בישראל והשפילו אותה במקום עבודתה. כל ההספק הנאה הזה קרה ביממה אחת בלבד.
חברות, הממשלה הזאת כבר אבודה. אם אף אחד לא דאג לנו עד עכשיו, אין סיבה שמישהו יתחיל לדאוג לנו. השינוי לא יקרה בסבב הזה, אבל יום אחד הממשלה הזאת תהפוך לפסיק עגום בהיסטוריה, השאלה היא מה ניקח מזה לעתיד. אנחנו חייבות להתעורר ולהתחיל לדאוג לעצמנו, וזה יקרה רק ככל שיהיו יותר נשים במוקדי קבלת ההחלטות וניהול סדר היום המדיני.
הגיע הזמן להקים מפלגה של נשים שתפעל עבור נשים, עם נבחרות ציבור שידעו להילחם על מה שחשוב עבור 51 אחוז מהאוכלוסיה במדינה – שעשו ועושות צבא, שיוצאות לעבוד, שמשלמות מסים, שמכלכלות את הממשלה הזאת. לא יכול להיות שהקול שלנו נספר רק בקלפי, ואז מיד שמים אותו על השתק. זה שההווה אבוד, לא אומר שנחרץ דינו של העתיד. לא ניתן לאף אחד לסתום לנו את הפה ולהגיד לנו ללכת לשבת בפינה. הגיע הזמן להפוך שולחנות.