הגיבורה שמגיעה לנו: האנדרדוגים יצאו להציל את מארוול. זה עבד

סצנת הפתיחה של הסרט ה-36 ביקום הקולנועי של מארוול היא דו משמעית, ורומזת לטון של "ת'אנדרבולטס" – אולי האקזיסטנציאליסטי שבסרטי מארוול. ילנה בלובה (פלורנס פיו), אלמנה שחורה לשעבר ועכשיו סוכנת סי.איי.איי, נשלחת לבצע עוד משימת חיסול והשמדת ראיות במתקן סודי כלשהו. היא משועממת מהרוטינה ומתארת בווייס אובר בדיוק מה עומד לקרות רגע לפני שזה קורה. התיאור מתייחס לתחושת הניכור וחוסר התוחלת של הגיבורה, אך גם לכך שהצופים כבר ראו הכל, ובסרט ה-36 קשה לחדש. כלומר, זאת אמירה פנים קולנועית, מסוג הבדיחות שמעטרות את סרטי "דדפול", אך כאן היא פחות מבודחת ויותר קיומית.

>> הארץ הזאת: העונה הכי קשה של "ארץ נהדרת" נגמרה בבכי
>> הסדרה הכי טובה ב"מלחמת הכוכבים" היא הסוף של "מלחמת הכוכבים"

"ת'אנדרבולטס", המסיים את שלב חמש ביקום הקולנועי ומכין אותנו לשלב שש – שייפתח עם עוד ניסיון להתניע מחדש את "ארבעת המופלאים" – הוא אחד הטובים והמגובשים בסאגה מאז ש"הנוקמים" פרשו לגמלאות. אחת הסיבות לכך היא שהריקנות הרגשית של רבים מהסרטים שקדמו לו מטופלת כנושא מרכזי ברובד הדרמטי. סיבה נוספת – אף לא אחד מהדמויות/השחקנים הוא כוכב זוהר ביקום המארוולי/הוליווד, ולכן הציפיות מהם אינן מרקיעות שחקים. הרעיון של חבורת אנטי-גיבורים שנדרשים לפעול יחד בניגוד לנטייתם הטבעית כדי לשרוד כבר נוסה לא פעם, אך הפעם הדמויות מפותחות מהרגיל, הדיאלוגים יותר מפונקציונאליים, והשחקנים המצוינים מנצלים היטב את ההזדמנות שניתנה להם. 

ולנטינה אלגרה דה פונטיין, שאיכשהו הפכה לראש הסי.איי.איי ב"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח", היא הנבל המרכזי של הסרט, וג'וליה לואי דרייפוס נועצת את שיניה המחודדות בתפקיד בהנאה מרובה. בשל מזימתה הסודית להפוך אנשים רגילים לגיבורי-על באמצעות מיני ניסויים אסורים, סנטור (וונדל פירס מ"הסמויה") פועל להביא להדחתה. במטרה להעלים כל זכר לפעילותה המפוקפקת, אלגרה שולחת כמה סוכנים למתקן הסודי האחרון שנותר. 

כך ילנה, ג'ון ווקר (שמגיע לכאן מהסדרה "הפלקון וחייל החורף"), אנטוניה דרייקוב (מ"האלמנה השחורה") ואווה סטאר (מ"אנטמן והצרעה") פוגשים זה את זה, ואת בוב – בחור מוזר שאין לו מושג איך הגיע לשם. בהמשך מצטרפים גם אלכסיי "השומר האדום" שוסטקוב (דיוויד הארבור) ובאקי (סבסטיאן סטאן), שפושט את חליפת הסנטור ושב לפעילות שטח, וכך מתעצבת חבורה חדשה של אנשים פרובלמטיים.

כאמור, התבנית משומשת, אך ההומור שנובע מההתנגשויות ביניהם מרגיש טבעי ולא לוחץ, והדיאלוגים על שטויות (סטייל "רויאל עם גבינה" של טרנטינו) אינם לעוסים. יש די הרבה מקום לדיאלוגים כאלה, כי יחסית אין כאן המון אקשן. סצנת האקשן הטובה ביותר, במובן זה שהיא אשכרה מותחת, מתרחשת באיטיות – ואין הכוונה לסלואו מושן המאוס. בכלל, רוב האקשן הוא צמוד קרקע כי הגיבורים אינם ניחנים ביכולת תעופה, והם גם לא יורים ברקים מהידיים. בעצם, פרט לאווה, שמסוגלת לעבור דרך קירות, שאר גיבורי-העל שבסרט הם בעיקר חזקים מהרגיל ועדיין פגיעים. וכשהם פוגשים אויב אפל שנדמה בלתי מנוצח, נושא הפגיעות זז ללב הדרמה. 

בוב, התעלומה שבלב הסרט, מגולם נהדר על ידי לואיס פולמן (בנו של ביל), ומעורר סימפטיה לדמותו בטרם נחשפות צפונותיה. ילנה, שסוחבת מיני רגשות אשמה, פורשת עליו את חסותה, והחיבור בין השניים מייצר גרעין דרמטי אפקטיבי למדי. אף שמדובר בסרט חבורה, "ת'אנדרבולטס" ללא ספק מובל על ידי ילנה, שנראתה לראשונה ב"האלמנה השחורה" המאכזב כאחותה של נטשה רומנוף וסומנה בסופו כגיבורה עתידית. כך, באופן לא רשמי ובלי הצהרות פמיניסטיות מודגשות, "ת'אנדרבולטס" מצטרף למאגר העדיין מצומצם של סרטי גיבורי-על המובלים על ידי נשים. פלורנס פיו מצוינת בתפקיד הסוכנת שנמאס לה מהקיבעון הריקני של חייה, והיא באמת מנסה לתקן אותם.
גם וויאט ראסל מוצלח כווקר, שלרגע קט היה קפטן אמריקה (בסדרה), אך לא התעלה לתפקיד. ראסל הוא בנם של גולדי הון וקורט ראסל, שכזכור גילם את אביו של פיטר קוויל ב"שומרי הגלקסיה 2". האם זה הופך את ווקר לאחיו של פיטר? 

סצנת השיא היא מטאפורית בעיקרה – מין שילוב של סארטר ו"הקול בראש", מתובל באקשן. זה הופך אותה ליותר מעניינת מאשר מלהיבה, אבל היא עובדת מבחינה דרמטית, וזה מה שחשוב. על הבימוי חתום ג'ייק שרייר, שבין סרטו הראשון והמקסים "רובוט ופרנק" (2012) והסרט הנוכחי, ביים וידאו קליפים ופרקים בסדרות טלוויזיה, וסרט נעורים חלשלוש בשם "ערים של נייר". הפעם הוא עובד עם תסריט מוצלח יחסית, ומוצא את האיזון הנכון בין כובד ראש לקלילות, שעל רובה אחראים הארבור מהצד הנחמד, ודרייפוס מהצד המסוכן.
ולשאלת הבונוס – כדאי להישאר עד סוף הכותרות, כי הסצנה שמחכה לכם שם היא כמעט סרט קצר בפני עצמה.

3.5 כוכבים
Thunderbolts* בימוי: ג'ייק שרייר. עם פלורנס פיו, ג'וליה לואי דרייפוס, לואיס פולמן, וויאט ראסל. ארה"ב 2025, 126 דק'