"אנני", "היירספריי" ו"גריז": תיאטרון חדש יוקדש למחזות זמר

בקרוב ייפתח תיאטרון ייעודי למחזות זמר, ועם הפקות כמו "פלאשדאנס" ו"אנני" בקנה, דור שלם של מוגזמים יתאגד לו תחת קורת גג אחת. המייסד, מאור מימון, מסביר למה כבר מזמן לא מדובר בבידור זול

הדמיית תיאטרון תל אביב
הדמיית תיאטרון תל אביב
5 במרץ 2019

פתיחת תיאטרון חדש בתל אביב היא לא עניין של מה בכך בראשית 2019, לנוכח קריסתם של מוסדות קיימים וקושי לעמוד בתקציבים. למעשה אולי יהיה רק מעט מוגזם להשות אנומליה שכזאת לבקיעת ביצה של דינוזאור. ובכל זאת, מאור מימון, בן 33, שהפיק בצורה עצמאית בשנים האחרונות הפקות גדולות בהן "היירספריי", "סלאח שבתי" ו"אנני", העז ואף הצליח להגשים את חלומו הכמעט בלתי אפשרי: השבוע הוא הכריז על פתיחתו של "תיאטרון תל אביב" החדש ביולי הקרוב.

תיאטרון הבית של מימון, החובב בעיקר מחזות זמר, הוא לא אחר מאשר תיאטרון בית החייל, שעתיד לשנות את שמו בחודשים הקרובים. המבנה, שאינו נמצא בבעלותה של עיריית תל אביב־יפו אלא שייך לעמותה למען החייל, יעבור מקצה שיפורים ושיפוצים שיחל בחודש אפריל, ממש אחרי פסח. בחודש יולי כבר עתידה לעלות בו ההפקה הראשונה, "פלאשדאנס".

פוסטר המחזמר "פלאשדאנס"
פוסטר המחזמר "פלאשדאנס"

עוד כתבות מעניינות:
מייסד תיאטרון גשר נכווה מהיהדות ומצא פורקן יצירתי
המקום שבו הפרינג' קורה באמת
כך ייראה העולם שאחרי מהפכת התרבות

לדברי מימון, החזון שלו היה להקים תיאטרון ייעודי למחזות זמר, שיעלה הן הפקות מחו"ל בעברית הן מחזות זמר ישראליים מקוריים. "אני לא רואה הבדל גדול בין מה שעשיתי עד היום לבין מה שיקרה מעכשיו", אומר מימון, "אמשיך להרים הפקות ומחזות זמר כדי להעצים את התופעה הזאת בארץ, רק שההבדל המרכזי הוא שעכשיו יהיה לי בית ואולם שבו אוכל להציג מבלי להיות תלוי בתאריכים פנויים ברחבי בארץ, בשינוע, בתפעול ובשכירת אולמות יקרים מאוד שמקשים על הפקות בסדר גודל כזה. צריך לזכור שמדובר בהפקות עם 30 משתתפים, נגנים שמנגנים מוזיקה חיה ודרישות גבוהות מאוד של בעלי הזכויות בחו"ל. ברגע שיש לי בית זה מפשט את הכל".

איך זה שכולם מסביב מדברים על בעיות כלכליות ואתה פותח תיאטרון חדש בעיר שכבר יש בה כל כך הרבה תיאטראות?
"קודם כל, צריך לזכור שאני תיאטרון פרטי ולא ציבורי, ואני גם לא אהפוך להיות תיאטרון ציבורי. אני משער שאולי חלק מהקריסה הזאת נובעת מהעובדה שתיאטראות מחויבים לעמוד בקריטריונים, דרישות וסטנדרטים מסוימים שמציבה להם המדינה וסל התרבות – ואני לא. אני בסופו של דבר עסק. אני מפיק פרטי, אני איש עסקים, אני פועל אך ורק לפי התוכנית העסקית שלי. כל מה שעשיתי בעבר והוכיח את עצמו ימשיך לקרות, רק קצת יותר גדול, וקצת יותר מופעים, אבל עדיין כל בחירה במהלך הזה היא מוקפדת מאוד ונענית לתוכנית עסקית וכלכלית. הבחירות שלי מונעות ממה אני צריך לעשות כדי להביא את הקהל ומשם אני פועל".

מאור מימון (צילום: רונן אקרמן)
מאור מימון (צילום: רונן אקרמן)

מי תומך בך בדבר הזה?
"שותף מרכזי ומשמעותי הוא משרד הכרטיסים לאן. המשרד מלווה את הפרויקט הזה גם כשותף עסקי וגם כתשתית מכירה והפצה. כמעט כל מפיק פרטי היום, לא משנה באיזה תחום, נתמך על ידי משרדי הכרטיסים. אני הלכתי צעד קדימה מתוך אמונה בהם. מובן שבכל הפקה באופן ספציפי יש לפעמים שותפים נוספים".

למה תמיד ללכת לכיוון של הפקות עצמאיות? אם רצית ליצור, למה לא ניסית להשתלב בתיאטראות הרפרטואריים?
"בשלב שבו אני נמצא לא עניין אותי להשתלב בתיאטרון הציבורי. זה לא עניין אמנותי מבחינתי כי בסופו של דבר, תיאטרון זה תיאטרון ואפשר לגעת בעולם הזה בכל סוגי הז'אנרים. מבחינתי כרגע לצד האמנות ולצד האהבה המאוד גדולה שלי לתחום הזה, אני גם בן אדם עם אוריינטציה עסקית. אני מאוד מחושב וכרגע במסלול שאני טווה לעצמי אני מזהה בדרך העצמאית הרבה יותר פוטנציאל. התחום הזה דורש הרבה מאוד אומץ ואמונה. זה גם נורא תלוי באדם. יש אנשים שצריכים את המסלול המחושב הזה ויש כאלה שלא והולכים בדרך של עצמם ומאמינים בדרך של עצמם, ואני חושב שהתברכתי בזה – באמונה מלאה. לא שאני לא מאמין בתיאטרון ציבורי. אולי בעוד 30 שנה זה משהו שאשקול. כרגע אני ממש לא שם".

מה עם הדעה שלפיה מחזות זמר הם בידור זול?
"אני חושב שהתפיסה הזאת הייתה נכונה יותר בעבר, אבל בשנים האחרונות זה משתנה. הקהל בארץ קיבל בשנים האחרונות הפקות מרשימות מאוד וזה גרם להם להבין את ההבדל בין מחזמר לבין הצגת תיאטרון. היום הכרטיס הכי יקר היום בתיאטרון הוא למחזמר. ההפקות הכי מצליחות בתיאטראות הן מחזות זמר. למה? כי הקהל הבין את התמורה שהוא מקבל. זה משהו אחר. זה גדול. זה שונה. זה נוצץ לרוב. זה כיף. זה שמח. זה מרגש. זה משלב בעיניי את כל תחומי הבמה. היום כרטיס למחזמר הוא הכרטיס הכי נחשק והכי מבוקש".

הדמיית תיאטרון תל אביב
הדמיית תיאטרון תל אביב

מי קהל היעד שלך?
"היופי בתיאטרון שלי הוא השוני מהרפרטוארי, שבו רוב ההפקות מכוונות לקהל בוגר ומבוגר. לא תראי פתאום בקאמרי מחזמר שמיועד לכל המשפחה. אצלנו ההפקות יהיו מכוונות לטווח גילים רחב ככל שניתן. מילדים קטנים שיוכלו לראות הפקות כמו 'אנני' או 'יוסף וכתונת הפסים המשגעת', דרך צעירים שעבורם בחרנו הפקות כמו 'פלאשדאנס' או 'גריז', ועד למחזות זמר שמיועדים לקהל רפרטוארי כמו 'צ'פלין' ו'אחים בדם'".

עם כל הניסיון שרכשת בהפקות עצמאיות, עדיין אף פעם לא ניהלת תיאטרון. אתה מודע לכל האחריות?
"ברור שהכל נהיה גדול ורחב יותר אבל גם בהקשר הזה הדברים לא ישתנו מקצה לקצה. תמיד כשהפקתי מחזות היו מפיקים בפועל בשטח וגם עכשיו לכל פרויקט ישנם המפיקים ואנשי השטח הספציפיים שלו. אני חייב להיות בפרטים הקטנים, זה חשוב לי ואני מתכוון להמשיך להיות בפרטים הקטנים, אבל אני לוקח כמה צעדים אחורה ומעביר סמכויות לעוד אנשים כדי שאוכל להתרכז בדברים נוספים וחשובים. אני מאוד מאמין באנשים שאני עובד איתם. אני בטוח שבכל מה שקשור להפקות עצמן הן ימשיכו להיות טובות, ראויות וברמה גבוהה ואני אוכל להתפנות לכל הצד הלוגיסטי, שיווקי, מסחרי וניהולי – זה יהיה לחלוטין מרכז העשייה שלי בזמן הקרוב".