הזמן קצר: יצאנו לדרך באופטימיות, תמימות ואפילו טמטום קל

>> נועה שכטר ותמר קינן הן המנהלות האמנותית של פסטיבל תיאטרון קצר, שיתקיים בתיאטרון צוותא בין 5-7 בדצמבר בפעם ה-26, ויציע 3 ימים של הצגות מצחיקות ומרגשות, קצרות (וקצרצרות) באולמות צוותא ובמשרד המנכ"ל. עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> הלו, פרנקפורט? היי, זאת תל אביב. אנחנו חייבות להיפגש
>> הכבש ה-16 לא לבד: הקאמבקים הגדולים שאנחנו צריכים

לפני ארבע שנים, כשנכנסנו לתפקידנו כמנהלות האומנותיות של פסטיבל תיאטרון קצר, החלטנו להכניס חידוש: תמה מרכזית לכל מקצרון (הסבר: מקצרון = ארבע הצגות קצרות ברצף. האירועים העיקריים של הפסטיבל הם שני מקצרונים כאלה, אחד בכל אולם בצוותא). בקול הקורא לכתיבת מחזות שאנחנו מוציאות בכל שנה בחודש מרץ, אנחנו מניעות כותבים לפעולה, כלומר כתיבה של מחזה קצר בתמה מסוימת. בשנים קודמות היו לנו מחזות על סודות ושקרים, משפחות, מטא-תיאטרון, קומדיה רומנטית, מדע בדיוני ועוד כל מיני.

במרץ השנה, אחרי פסטיבל מוצלח שהיה בגדר נס והתקיים כנגד כל הסיכויים חודשיים לתוך המלחמה, ולקראת הפסטיבל של דצמבר 2024, החלטנו לבקש מחזות בנושא "שש אחרי המלחמה". תקראו לזה אופטימיות חסרת תקנה, תמימות ואולי אפילו טמטום קל – היינו בטוחות שבדצמבר של שנת 2024, נהיה אחרי הכל, יהיה פתרון מדיני, תהיה לנו ממשלה שאוהבת את האזרחים שלה, כל המפונים יהיו בביתם והחטופים יחזרו אלינו שלמים ובריאים. לא יודעות מה עבר לנו בראש. 

החודשים חלפו, וכבר היינו פחות אופטימיות לגבי עתיד האומה, אבל ביוני הגיעו המחזות. 400 מחזות. כשהתחלנו לקרוא אותם, האופטימיות הזדחלה בחזרה לליבנו, כי בתוך החומרים שנשלחו אלינו היה כל כך הרבה הומור, פיקחון, חוכמה, יופי, וגם כאב ועצב בלתי נתפסים. יותר מזה, הבנו שעשינו משהו חשוב, נתנו ליוצרות וליוצרים מרחב לבטא את כל סערת הרגשות, שבימים האלה נדמה שהיא בעיקר משתקת אותנו.

עכשיו עמדנו בפני בעיה חדשה: איך נוכל לבחור שמונה מחזות בלבד מתוך כל הטקסטים המרגשים והחשופים שהגיעו אלינו. זה היה קשה, אבל בסוף הצלחנו לזקק ארבעה מחזות למקצרון "שש אחרי המלחמה" ועוד ארבעה למקצרון "מיתולוגיות" (שאיכשהו גם אליו נשלחו מחזות שעוסקים ונולדו מתוך המצב). בימים אלה אנחנו נכנסות לחדרי החזרות ורואות איך המילים שנכתבו מקבלות נפח וצורה. זה מצחיק, זה כואב וזה מרגש בטירוף, כי ההצגות הקצרות האלה מספרות סיפורים של אנשים רגילים במציאות שלכנות אותה בלתי רגילה זה אנדרסטייטמנט. 

כל מי שמשתתף בפסטיבל השנה – קרוב למאה שחקניות.ים, במאיות.ים, מחזאיות.ים, מעצבות.ים – הם א.נשים עם אומץ גדול ולב גדול עוד יותר, שיצרו פסטיבל מלא תקווה, חמלה, אהבה והומור, פסטיבל שהמטרה היחידה שלו היא להחזיר את האופטימיות ללב ולהיות פיסת מציאות שמאפשרת לנו לדמיין עתיד טוב יותר.

זה הפסטיבל האחרון שאנחנו מנהלות, אנחנו מפנות את המקום שלנו לסיפור חדש שיסופר על ידי א.נשים חדשים (קדנציות זה דבר חשוב, אבל זה נושא לטור אחר). אנחנו גאות ושמחות מאוד שניתנה לנו ההזדמנות לספר את הסיפור הזה, בזמן הזה ובמקום הזה, ואנחנו מזמינות אותכן.ם להיות חלק ממנו בסופשבוע הראשון של דצמבר בצוותא.